אני אוהבת אותך, ושונאת באותה מידה. לו רק היית עושה את זה קל יותר... לו רק זה לא היה כל כך קשה. איך הצלחתי פעם לאהוב בלי להסתבך עם עצמי?
Where did I go wrong, I lost a friend
Somewhere along in the bitterness
And I would have stayed up with you all night
Had I known how to save a life
לי יש עוד כל כך הרבה להגיד לך ,
כל יום יש עוד משהו לספר
אני חולמת, אני קטנה עכשיו
נעלמת כל יום שעובר
ואני רק מוציאה מילה להגיד לך
אתה רחוק יותר ויותר
יותר ויותר.
פזמון: עכשיו שאתה זכרונות מטושטשים
הכל פה ניראה כמו סרטים מצויירים.
לי יש עוד כל כך הרבה לספר לך,
כל יום יש עוד משבר
לא נותרו בי עוד כוחות,
אבל אתה לא שומע יותר
לא שומע יותר.
כל יום בדרך הביתה, אני עוצר ברחוב התפוח. יש שם חנות אחת, לא גדולה, שמוכרת בעלי חיים. אני מצלצל בדלת וניכנס. חיימק'ה מסתכל עלי, מחייך ומוציא דג מהאקווריום שמאחורי הדלפק שלו. הוא כבר יודע שאני קונה אחד כל יום, והוא מכין מראש שקית עם מים. והוא תמיד מחייך.
אני לוקח את הדג, משלם שלושה שקלים ועולה הביתה.
כשאני מגיע הביתה, אני זורק את הילקוט בחדר ומוציא את הדג. אני אוהב לתת לו שם ולחרוט אותו עם נעץ על הקיר שמאחורי המיטה. יש שם כבר רשימה ממש ארוכה, אז תמיד קצת קשה למצוא מקום.
אחרי שאני רושם את השם שלו, אני לוקח את השקית עם הדג, והולך לשירותים.
אני אוהב להוריד אותם באסלה, לראות אותם מפרפרים כמה שניות ואז לפתע פתאום נסחפים בזרם המים האדיר שיורד עליהם. הם עוד מנסים להיאבק בשתיים-שלוש שניות הראשונות, אבל לבסוף הם מתערבלים לצינור ונשאבים. העיניים שלהם פעורת, והזנבות משתרבבים, והם נעלמים.
פעם נטע תפסה אותי מוריד דג לאסלה ואמרה שהיא תגיד אותי לאמא, ושאמא תפסיק לתת לי דמי כיס. אז איימתי עליה שאם היא תגיד לה אני אשטוף גם אותה, אבל אם היא לא תגיד כלום אני אקנה לה מציצה פעם בשבוע.
אז לפעמים אני חוזר הביתה עם סוכריה אדומה על מקל ביד אחת ושקית עם דג זהב ביד השניה, והמוכר בפיצריה שבפינת הרחוב מסתכל עלי ומחייך גם הוא,
אבל לו רק היה יודע.
לו רק.
- מוקדש באהבה לאריק ובנץ, לסנופקין 18 לבליפ ובלופ, ולידידיהם העלומים שטבעו היום.
יהי זכרם ברוך.
נ.ב. חארות הפסקתם להגיב.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
