פצעים ונשיקות

עוד מעט שנתיים בפלך.

מוזר איך שהזמן מתחלק, עובר וכאלה.

זאת אומרת, לחשוב שאני עם החברות הנוכחיות שלי כבר אותה כמות זמן שהכרתי חברות אחרות, כמו תמר למשל... ועדיין משהו שונה.

אולי כי כשהייתי שנתיים בחטיבה של דרור לא עזבתי אף אחד מאחורי, ועכשיו כן.

למה אני ממשיכה להתגעגע אליהן? אני אפילו לא קשורה אליהן יותר.

הן לא מכירות אותי. אני בקושי מכירה אותן. אני מתגעגעת לזיכרון, למשהו שכבר התפוגג מאליו. אבל גם אם היו תוקעים אותי איתן שוב בכיתה, הכל היה כל כך שונה... כמו שבטח שונה לאסתר ברעות. אני לא מבינה איך אני והן היינו קשורות פעם.

זה מצחיק, כשהגעתי לפלך הכל נראה כמו עולם חדש. רק בנות, דוסות, האמריקקיות שורצת בכל חור, שפה שונה לגמרי- כאילו מין ניב שהתפתח להן באוולינה או משהו כזה.

אני זוכרת, בפעמים הראשונות שבאתי לבקר בדרור זה עוד היה די טבעי. מאוחר יותר כשבאתי ודיברתי הן לא הבינו חצי ממה שאמרתי. כאילו נפלתי מכוכב אחר.. הביטויים החדשים, צורת ההתבטאות, הבדיחות הפרטיות שהבאתי מפלך, כל אלה היו זרים להן.

זה פשוט הפך לחלק ממני, חלק שהן לא הכירו.

אני פלכיסטית, אלוהים אדירים. לא חשבתי שהיום הזה יגיע. מתנהגת כאחת, מדברת כאחת, כמעט חושבת כאחת.

אבל זה עושה לי טוב, קצת להתנתק מהעולם. לשכוח מבנים, בקושי לצאת בערבים לבלות, רק לתת לעצמי פוש בלימודים ולנסות להשתלב. זה קצת מסדר את הראש.

ובכל זאת, איך זה קורה? איך זה קרה שהחברות שכל כך הכרת מנוכרות כל כך עכשיו?

את מתגעגעת למה שהיה לך פעם, יותר. לדברים שעבר זמנים. לבדיחות של כיתה ז'. לחוויות של כיתה ח'. את יודעת שלא היית מסתדרת עם כל זה עכשיו, אחרי כל השינויים שעברת. אז למה זה ממשיך לשנות לך? הייתה תקופה נחמדה, נגמרה, קאפוט- זהו! צריך לזכור את מה שהיה טוב, לא לכאוב על מה שאבד. יש לך עוד קשרים שהתנתקו אחרי שהייתה לכם תקופה מדהימה ביחד. עברתם כל כך הרבה ביחד, דברים טובים ודברים רעים, ונשארתם יחד. אז מה צריך לעשות? לשמוח על מה שהיה? אבל איבדת את זה!

לא בוכים על חלב שנשפך... ומה עם חבר שנשכח? האם הדין שווה?

שמת לב שאת מדברת אל עצמך בגוף שני הרבה פעמים?

טוב, זה עוזר לי לנקות את המחשבות.

באמת? למה?

זזה עוזר לראות דברים מנקודת מבטח כאילו חיצונית, זה עוזר לתמוך בעצמך, זה עוזר לבקר את עצמך ללא היסוס ולפקוד על עצמך דברים.

אבל את מנהלת שיחות עם הראש שלך. *ניסיון להחדיר קצת היגיון לעיוות שמתפתח פה*

בולשיט.. כולם עושים את זה.

אז נניח שזה בסדר, הא?

חזרתי מאילת. ומטיול של צמרת, הכנה להדרכה.

הטיול היה חביב, אבל מעולם לא הייתי בכושר גרוע יותר אז התנשמתי כמו חמור והאדמתי כמו עגבניה, וזה לא שילוב מושך במיוחד, תאמינו לי.

אני ואביטל יצאנו מדריכות ביחד, אז בשלישי-רביעי הקרובים נתקענו עם קבוצת זבי חוטם קטנים שהולכים לקבל את המדריכות המופרעות בעולם.

זה יהיה כל כך מצחיק... וכיף.

הייתי באילת לשלישי-רביעי-חמישי, והשיזוף די מועט אבל עדיין שיזוף. צללתי צלילת היכרות- 6 מטר, וגם זה רק אחרי כל כך הרבה שיכנועים, שכל מי שאין לו את כח הרצון של אמא שלי לא היה עומד בזה. היא טירטרה לי בשכל שאני מפסידה חוויה שאפילו היא הצליחה לעבור, אז נכנעתי.

התארחנו בקלאב אין, ובערב של רביעי ראיתי את ליאור ממחולה ומורייה שוורץ [חולע על הילדה הזאת] בטיילת.

קיצר, היה ממש נחמד...

קניתי שתי שמלות שדומות לאלה של אותנטי, רק שכל אחת עלתה 20 ולא 60. יש לי גם מדבקות קעקוע כי רציתי לעשות חינה אבל לא היה לי זמן, ונדמה לי שזהו.

אני צכה לסיים את המיקוד בתנ"ך עד סוף פסח- מטרה שקבעתי לעצמי, ואני גם רוצה לחרוש לשון ומ"מ וצרפתית.

אתמול אני וחגית ואביטל יצאנו לעיר ושתינו ונירגלנו וכולנו הקאנו בסוף P= [אם לאחת מכן שקוראת פה המידע הגלוי מפריע, אני אמחק, אל תהססו לבקש..]

אני לא חושבת שאני רוצה לשתות שוב, לפחות לא בשנה הקרובה. טוב, אולי לפחות לא בזמן הקרוב. הבנתי שוב למה זה לא כיף, ולמה אני לא נהנית.

כן, זה כיף בזמן ששיכורים וממוסטלים וכזה, אבל זה לא שוה את זה ברמות קיצוניות.

אולי אני אתנזר סופית מהעולם הזה.

אני אהפוך ללסבית או ל-א' מינית שלא שותה כלום ולא יוצאת בלילות. זה יכול להיות מופרע ומצחיק....

וזה לא ממש יקרה... lol

טוב חפרתי ממש ואני די בטוחה שאפחד שפוי לא הגיע עד הסוף...

ואפילו החברים שלי שממש לא שפויים יצטרכו לישון טוב לפני שהם קוראים את הפוסט הזה, אם בא להם בכל.

אז חלאס...

עפתי.

ביי

וחג שמח!!!!!! [עלק. יש לי טראומות מפסח.. גם קיזי שמתה בליל הסדר... חח טוב אני ממילא לא באמת מרגישה את זה. אז שוב עפתי. ביי!]

נ.ב. אחרון- ממש חשוב!! בבקשה תכנסו ללינק הבא, ואתם יכולים לדרג שם מ1 עד 5... תלחצו 5 פעמים [לא מהר] על ה5, כלומר- תדרגו 5 פעמים את הדירוג הכי גבוה לתמונה... תודה! http://www.danone.co.il/index.asp?p=picture.asp&id=149264

עריכה...

האם אי פעם למדת לקרוא תווים?

כע. בכיתה ב' למדתי רגילים, וכיום אני קוראת תווים של תופים.

מה יותר שווה, פסנתר או גיטרה?

 תלוי. שנה שעברה חשבתי שגיטרה, היום אני חושבת שפסנתר.

האם המילה "מפתח פה" אומרת לך משהו?

כן. שזה מתחיל מהפה האמצעי או משו כזה.

מה הלהקה / זמר האהוב עלייך?

היה אוונסנס, אבל כבר לא. משתדלת לשמוע קצת מכל דבר.

האם אי פעם שרת / ניגנת לפני קהל גדול?

טוב, לא גדול במיוחד, אבל כן שרתי ברחוב כמו מופרעת עם חברות [כולם עושים את זה או שזה רק אנחנו?] וניגנתי מול ההורים של החברה שלומדים תיפוף במוזיקון.

אם היית נוחתת על אי בודד והיה לך רק דיסק אחד, איזה דיסק זה היה?

מיקס.

מוסיקה בעברית או בשפות אחרות?

עדיף אנגלית.

טוקיו הוטל או בטהובן?

בטהובן לגמרי.

 בן ששר או בת ששרה?

בת.

האם לדעתך מוסיקה = חיים?

לשעבר.