לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פצעים ונשיקות


"ידעתי שאסתכל פעם על כל הרגעים שבכיתי ואצחק, אבל לא ידעתי שאסתכל על כל הרגעים שצחקתי ואבכה" -הבלוג שלי. כי כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה.
Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    מאי 2008    >>
אבגדהוש
    123
45678910
11121314151617
18192021222324
25262728293031

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

5/2008

כל מיני קטעים קטנטנים שאספתי, תחושות, אסוציאציות וכאלה.


אז ככה. אני באמת לא יודעת מה הולך.

עם עצמי, זאת אומרת. קורים יותר מידי דברים.


הייתה היום בגרות ראשונה. הלך מחורבן, קיבלתי רק 90. ואל תגיבו לי "פלכיסטית אחת, 90 זה טוב". כי זה לא. לא בשביל מה שאי ציפיתי.

יש מחר יום חופש בגלל המתכונת ואין לי מושג מה לעשות.


היה לי שבוע שהייתי קצת חולה וסיוטים ממש הזויים בלילות, אז נמאס לי קצת לישון.


גם הייתי בשבעה והיה ממש בסדר, האמת. כמעט כיף. יש אחלה אוכל והדודים שלי נחמדים.

זה קצת עקום שחברות מרגישות שהן צריכות להיות שם. אני מתכוונת- ממש תודה, אבל השבעה לא ממש קשה לי.

בלוויה שיוועתי למישהו. הייתי שם, והייתי לבד, ופחדתי. ממש פחדתי- לא רציתי להיות שם, לא רציתי שמשהו חיצוני יפגע בי ויפתח לי את הסכר. פחדתי לבכות שוב, להישבר מחדש... בסופו של דבר סימסתי לחגית שאני מפחדת. זה לא ממש הקל אם להגיד את האמת, עדיין הייתי לבד. רציתי מישהו שיהיה שם ויחבק אותי, מישהו שאני אוכל לבכות לו על הכתף בלי להרגיש פוסטמה, כי על הכתפיים של האחיות שלי אני פשוט לא מצליחה לבכות. אבל לא היה שם אף אחד, ובלילות שאח"כ עוד היה לי קשה. ביום שני הייתי היסטרית כבר. התקשרתי לכל רשימת הטלפונים שלי ואף אחד לא היה שם בשבילי. נשברתי. אבל למחרת זה לגמרי עבר.

קמתי מישומה עם חיוך, עד שנזכרתי שבטח עכשיו אנשים ירצו קצת הסברים.


אני לא יודעת מה יותר מפריע לי. שהם יוצאים, או שהאחרים.

בכל אופן...


הייתה לי התלבטות, אבל אני חושבת שקיבלתי עליה את ההחלטה כבר לפני יותר מידי זמן. עכשיו השאלה מה עושים עם זה.


אני חושבת שאני יודעת למה קשה לשכוח אהבה ראשונה. כי אחרי שהיא נגמרת, לא בטוחים שזה יחזור אי פעם שוב, ובגלל שזו רק פעם ראשונה גם לא יודעים איך להתמודד עם כל הרגשות והתחושות שבאות אח"כ.


אני מרגישה עכשיו יותר מידי דברים. קצת קשה לי להתנסח בגלל זה.

הקטע הוא שבדר"כ אנ ייודעת מה אני צריכה- או קצת שקט, או קצת להתפרע, או לצאת לאנשהו, או יום חופשי מבצפר, אבל הפעם אני פשוט לא יודעת מה לעשות כדי לעבור את זה.


הייתי ממש לבד בשלב מסויים. אני חושבת שאני לומדת לחיות עם זה לאט. לנסות להתמקד בעצמי כשאין אף אחד אחר שיעשה את ז איתי.

לעבור חוויות לבד. לספר את זה לעצמי בראש כשאין למי.

זה די מעניין.

אבל זה כל כך לבד.

נכתב על ידי , 15/5/2008 00:02  
13 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של בננה בטירוף ב-17/5/2008 20:27




35,148
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיָאוּ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיָאוּ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)