אתמול קמתי ב11, הלכתי לאופק והייתי ברישום.
טוב, אז אופק השתנה- בעיקר האנשים שבו, לא היו שישיסטים בכלל, חצי מהחמשושים עישנו [אולי לא כזה שינוי בעצם], הזינוקים והחינוקים החדשים לא מי יודע מה מוצאים חן בעיני אבל בסה"כ היה טוב.
פשוט כי כשהלכתי לשם ממש לא הרגיש לי כאילו לא הייית שם חצי שנה. הרגיש לי ממש טבעי לרדת מהאוטובוס ולהיכנס בשער וכזה. כאילו כלום לא השתנה.
אבל חגית הייתה ממש חסרה.
וגם שאולי. וכאלה.
ברישום היה ממש כיף... ציירתי משהו ש- האמת? אני ממש אוהבת, למרות שהוא נהרס קצת כי דרכתי עליו, אז נהיה כתם בוץ שהייתי צריכה לכסות בחתיכת נייר... בכל אופן, זה תלוי לי על הקיר בחדר עכשיו עם עוד ציורים בודדים שהחלטתי לתלות.
אניווי... אח"כ עפתי לבצפר כי הייתה לי מתכונת בצרפתית, שהלכה מצויין דרך אגב. או לפחות אני חושבת ככה.
אבל איחרתי אליה בשלושת רבעי שעה.. איזה מזל שדינה [המורה שלי] קצת רכרוכית ונתנה לי את הזמן שהפסדתי. אבל אני אוהבתותה.
והיו שני גורי חתולים מדהימים על המדרכה ברחוב של בצפר, אז אני ואישה אחת ויאיר אריאלי ניסינו להכניס אותם לתוך חצר סמוכה כדי שלא ידרסו. [עכשיו אתםן שואלים מה עשיתי עם יאיר. אז חזרנו יחד לכיוון המושבה מאופק, ובדרך הוא קנה לחמניות בשוק ונתן לי אחת, ואז חיכינו איזה חצי שעה לאוטובוס המזורגג בגלל בוש].
ממש היה לי מצברוח טב ביציאה מבצפר, וכזה חייכתי לעצמי ברחוב, ובנאדם אחד תפס את המבט שלי בדיוק כשחייכתי אז זה גרם גם לו לחייך, אבל הוא ניסה להסתיר את זה... קיצר זה הצחיק אותי. מסוג הרגעים הקטנים שעושים טוב.
הלכתי לשבעה וישבתי והתפננתי על האוכל שם עם בן דוד שלי שעתיים, ומסתבר שהוא עדיין ממש כיפי [הבנדוד..] [וגם האוכל]...
אה, היה שם כל כך הרבה אוכל!!!! כל פעם שפתחתי את המקרר נפלו עלי ערימות של דברים...
ועכשיו חצי מזה בבית שלנו... וגם לנו נופלים דברים...
וכל כך כל כך השמנתי שזה מטורף. אני חייבת לעשות ספורט ולהפסיק לטחון את כל העוגיות שהגיעו.
אה, והיום הברזתי מבצפר כי לא היה לי כח לקום, ומסתבר שאני אצטרך לעשות מבחן ענק בפיזיקה. אבל זה בסדר, יהודה ילמד אותי הכל. הוא לקח 5 יחידות. נה נה בננה.
ו.. זהו. עד כאן משדר החדשות להיום.
היו שלום ותודה על הקישוא...

אופס. יום ראשון מתכונת ומבחן. וכנראה גם להגיש עבודה.