פצעים ונשיקות

ואולי אני אעלה לכאן תמונות בהמשך.

היה ממש כיף...

עשינו טיול טרקטורונים, וג'קוזי, ובריכה, ומסעדות, ואתמול טיול לנחל חמוד ומקום שנקרא "בית שערים" עם חברים של המשפחה, והבת שלהם [שהיא חברה ממש כיפית] לימדה אותי לעשות צמיד ממש מסובך ומגניב.

אני טסה עוד 19 ימים אם אני לא טועה...

נראה לי שאני אתחיל כבר עכשיו לעשות רשימה של מה להביא, כי אני בטח אשכח חצי כשאני אשכרה אתחיל לארוז.

יש לי גם רשימת קניות לאמריקה שאני צריכה לעשות

חשבתי על זה המון בנסיעות, כש, אתם מבינים, לא היה הרבה מה לעשות חוץ מלחשוב.

חשבתי בעצם על המון דברים.

על קשרים שלי עם אנשים בעיקר, והגעתי לכל מיני מסקנות...

אני לא מתכוונת לתת לדברים כאלה להרוס לי את השנים הקרובות.

נכון שעכשיו כל דבר שמתרחש נראה הכי חשוב בעולם, כי זה הרגע, אבל בעוד איזה 20 שנה אני לא רוצה שהילדים שלי ישאלו אתי למה גיל 15 ובכלל "הנעורים" אמור להיות הגיל הכי יפה בחיים, ומה אני עשיתי בגיל הזה? ואז אני אצטרך לחשוב ולענות להם שלי גיל 15 עבר בצורה ממש עילגת, ולחשוב בפנים על זה השאני לא אזכה להזדמנות שניה כי חיים רק פעם אחת.

זה נשמע אופטימי למדי, אבל עוד יש המון דברים לא סגורים אצלי במוח, אז שלא תפתחו אשליות שהכל ורוד עכשיו. או לסירוגין, שאני בדיכאון. אני פשוט צריכה לחשוב על הכל עוד קצת.... או בעצם, לא לחשוב יותר בכלל.

אפרופו לא לחשוב יותר בכלל....

חזרתי להרגיש.

הצלחתי להמנע מזה לתקופה די ארוכה, מה שעשה את החיים פשוטים יותר.

אתם יודעים... בצפר פה, בגרות שם, צמרת קצת... לא הרבה יותר מעבר.

בזמנו קראתי לזה "להתנתק חברתית". עכשיו אני מבינה שפשוט התעלמתי מהכל.

ועכשיו אני מרגישה שוב, וזה הממש לא מוצא חן בעיני.

אבל איכס, מגעיל אותי לראות את כל הבלוגים שמסביבי שמדברים על כמה רע להם וכמה נהרסו להם החיים וכמה הם על תרופות וכמה הם מנסים לא להרגיש יותר כי זה חרא דבר.

אני לא חושבת שזה חרא דבר... זה פשוט שאני מעדיפה להיות כמו התם בסיפורים על החכם והתם- פעם חשבתי שעדיף לשלב בין שתי הגישות, לא להיות תמימים לגמרי אבל גם לא להיות חכמים מידי להבין הכל.

עכשיו אני מבינה שבדוגרי אם אני רוצה רק להרגיש טוב- עדיף להיות כמו התם.

אוף סיבכתי קצת את הפואנטה שלי... את מה שרצית להגיד חשבתי לפני כמה לילות.

לא זוכרת בדיוק אם בלילה הראשון בצימר או בלילה השני.

בכל אופן, כל הרגשות עולים ופורצים החוצה... או לפחות היו פורצים החוצה אם יכולתי לכתוב בלילה.

נראהלי שאני אתחיל להחזיק מחברות ועטים ליד המיטה באופן קבוע, כי תמיד בלילה עולים לי טקסטים שלמים ולמוח בצורה מסודרת, מאורגנים לפני שורות וכזה.

ואז ביום הכל מתפקשש כשאני מנסה לשחזר את זה....

ושוב, חפרתי די והותר להיום

סופשבוע רגוע לכולם...

נ.ב. חשבתי על משפט ממש מייבש לנסיון להתחיל עם בת-

"תגידי, את באה לפה הרבה?"

"פעם ב.. אתה יודע, רק כשאני במחזור".