פצעים ונשיקות

מוזר, אבל כיף.

הבנתי למה לשתות זה לא טוב- הלילה הזה היה אחד הסיוטים של החיים שלי. פשוט ישבתי מ2 וחצי בלילה ליד האסלה.

אבל מה שבא לפני ההנגאובר היה כיף

תודה לכל מי שלקח חלק... חחח

עריכה:

נכנסתי הרגע לחדר הארונות של ההורים שלי, והיה שם מין ריח ישן כזה, ריח שמזכיר לי אותי ואת אחינועם משחקות מחבואים בבית בגיל היסודי,

והייתי נכנסת בין הקולבים של החולצות של אמא שתלויות, ויושבת שם בדממה הזאת,

והכל היה כל כך מושלם.

וזה הזכיר לי שכתבתי פוסט לא מזמן כטיוטה בבלוג ההוא, והתחשק לי להכניס לכאן קטע ממנו-

"ואני כל כך מתגעגעת.

אני מתגעגעת שיהיה לי את החיבוק הזה.

שמישהו יעטוף אותי לגמרי, שאני ארגיש אהובה מכל הכיוונים,

שהלב שלי יעלה על גדותיו כי הוא מחבק.

שאני ארגיש מוגנת ובטוחה.

שאני אהיה תמימה שוב.

שאני ארגיש שגם אם אני אימו קטנה ומסכנה בכיתה ט'- עוד יהיה טוב, כי עוד יש הרבה לפני. וטוב לי.

איך הכל קרה? איך הכל איבד שליטה כל כך מהר?

מזה החיים האלה בכלל??

זה איזה סרט שמישהו עם מוח חולני יצר וביים ממני, זה לא אני.

אני לא אמורה *צונזר*

אני אמורה להיות הילדה הקטנה של אבא ואמא.

איך דברים השתלשלו כל כך מהר?! רגע אחד אני עוברת בצפר, וברגע האחר כל זה קרה."

והאמת שזה מצחיק כי כרגע כל מה שאני עושה זה אורזת ומפנטזת על המיטה, אז בקטנה [כל הקטע הזה... חחח].

יש לי מחר סמינריון אז אנ לא אהיה פה עד מוצ"ש.

תהנו אנשים!