פצעים ונשיקות

מזג אוויר מושלם,

וניסיתי להתמקד יותר בעצמי השבת, להרגע.

וכרגיל, כששמים אותי לבד עם עצמי... הפלצניזם גואה.

אז מה הפקתי השבת ממוחי ההזוי?

...

הכל כל כך רגוע. שקט.

השבת כל כך יפה.

יש לי חברים שרובם אוהבים אותי,

יש לי משפחה מדהימה,

יש לי אחלה בית ספר,

ובעצם אין לי סיבה ממשית להתלונן.

אבל בפנים... אוהו, שם נגלת המפלצת במלוא כיעורה.

זה כאילו יש בתוכי שד,

כל החשבות הרעות נוגסות לי בקרביים,

תחושה שבעצם כלום לא בסדר,

כל התסבוכים והמחלות הנפשיות והעצבים שלי ומי יודע מה עוד-

הכל בבטן, או בעצם- בראש, כי הכל פסיכולוגי.

אני זאת שמגישים לה את החיים על מגש של כסף,

והיא מוצאת בהם את כל החרא.

בפנים אני לא מסוגלת להרגיש שהכל נכון וטוב.

השד הזה שבתוכי... זה כאילו אני מין תיבת פנדורה. שק שנראה בסדר מבחוץ אבל כל הרע כלוא בתוכו.

אני ממש נשמעת מטורפת עכשיו, אבל ככה אני מרגישה לפעמים.

אני לא יודעת מה אפשר לעשות כדי לנקות את הרעל הזה מתוך הנשמה.

לרפא את כל מה שכואב לי? לעבור פצע פצע ולשאוב מתוכו את הרעל? זאת עבודה כל כך מפרכת,

והסיפוק שיבוא- יתחלף בבוא הזמן בכמיהה לדברים חדשים.

מה עושים?

טוב, אז כמעט ביקשתי סליחה על החפירה, אבל היי-

זה היומן שלי ורק אני אחליט כמה בולשיט יש בו.

הו, והחלטתי גם להיגמל לתקופה קצרה ממוזיקה באוטובוס,

סתם כי זה עוזר לי למתן את התגובות שלי לתחושות וכזה... או לפחות,

זה עזר בשישי כשחזרתי לקו 74 כמו פעם עם רות, אכלנו ארטיק בדרך והאוטובוס היה שקט ונעים למדי.

זה היה כזה נוסטלגיה... רק שהפעם לא למדתי לבגרות שעות לפני זה

מה לעשות שמוזיקה נכנסת לי לתת מודע ><

ראשון- ספורט עד 7 ואז אולי טיים אאוט שוב.

שני - צמרת, סרט בנ"ץ, ואז סיור סליחות של בצפר. מקווה לנעול את המגפיים סופסוף [נראה לי שבראשון פשוט יהיה חם שוב].

שלישי- יום חופש לישון וכזה, אולי ים, ואז סיור סליחות של צמרת.

רביעי- חופש.

שבוע טוב לכולם בכל אופן...