פצעים ונשיקות

  כמה שאקסי. זה בדיוק בדיוק מה שהייתי מציירת כל הזמן, עד שקרה מה שקרה ביום העצמאות.. מאז לא יודעת, פשוט הפסקתי עם זה.

הוווו עשיתי הליקס תודה לאל!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אאוץ', כואב.

סתם לא... פשוט ש- נאי וחגית יצאנו היום לעיר ו... אממ... חשבתי בבוקר שזה בדיוק מה שאני צכה, לצאת עם חברה לבלות קצת, אבל- טעיתי! נגררנו שעהההה בשביל לחפש איזה חנות מפגרת [לא לשאול מה קנינו שם] בקצה השני של העולם.... והלכנו לאיזה רחוב אחד והיה חםםםםםםם כמו אנלא יודעת מה ועד שהגענו לקצה אחד של העיר אמא של חגית אומרת לה בטלפון שאנחנו צכות לחזור לקצה השני... וככה זה היה כל הדרך... חח

סתם אבל סה"כ היה מממש ממש מממממממש מצחיק וכיפי.

אניווי, בסופו של הטיולון שערכנו בעיר הלכנו לנו לגואה, שם תיכננתי לעשות עגיל... סופסוף... ועוד בבוקר היתי צכה להתקשר לרופא כדי לקבל אישור כדי שאמא שלי לא תיתזן מהרעיון של לפגוע בגוף.. ולה עוד יש שני חורים בכל אוזן!!...

ו- אוי! כמה שסיבכתי את המוכר.... שעה שלמה אני כזה "כן עושה! אני אעשה!" ואז שניה אח"כ- "לא! אין מצב שזה מתקרב לי לאוזן!!!" והסיפור חזר על עצמו בדיוק כמו עםהחור השני, רק שהפעם חגית הייתה לידי והיא התחילה לאבד את הסבלנות.... ובהתחלה המוכר עוד אמר לחגית שאמרה לו שאני אעשה בעיות- "זה פסדר, יש הרבה כאלה" ורק אח"כ אחרי שהיינו שם אולי חצי שעה והוא קלט את גודל הבעיה הוא אמר "אוקי, אז אחת כזאת עוד לא הייתה לי..."

אני נורא הובכתי אבל לא יכולתי - לתת לזה להתקרב לי לאוזן ופשוט לתקוע שם משו שיכאיב לי, גאד דאמט!

קיצר, אחרי פול זמן שהתעכבנו שם נתתי לו להתקרב... ועצמתי חזק את העיניים ושמעתי אותו מסדר את זה ליד האוזן ואז - פלאנג! יש עגיל. ויש לחץ גדול וחום באוזן. זה היה ממש חם, ואח"כ ראיתי שהאוזן שלי הייתה אדומה- אדום עמוק... וחוצמיזה ההרגשה הכללית הייתה כמו שהרגשתי כשדמיינתי את החירור ולחצתי ממש חזק על האוזן- פשוט לחץ נורא נורא חזק איפה שיש את העגיל. אחרי כמה זמן המקום התקרר וכבר לא היה חם ולוחץ, אבל אז זה סתם הפך למין דקירה מגרדת כזאת שנשארה שם. ועכשיו אני עוד טיפה מרגישה את זה אבל ממש בקושי... רק אם השיער שלי מסתבך בזה ואני מושכת ואז זה כואב, או רק אם אני נוגעת בזה ומנסה להזיז או משו.

ואפילו נדמה לי שהחור השני יותר כאב מזה... אבל אולי זה רק כי אני פחות זוכרת את הכאב של זה.

וחוצמיזה קניתי לי עוד 4 עגילי טבעת נחמדים

אני חייבת המון תודה לחגית ש"תמכה בי לאורך כל הדרך" בלה בלה בלה ובאה איתי ו"החזיקה איתי מעמד כשאזל לי האומץ" וכו' וכו'. אז תודה לך, , וכשלך יעשו בגיל 16 חורים אני אבוא איתך ואמעך לך את היד כי אני אהיה יותר עצבנית ממך... lol...

ועכשיו אני אלך לי לשיעור תופים ואז לטיים אאוט, והולך להיות לי כיף, נה נה בננה.

הו, הקנאה שאוחזת בכם, נאי כבר רואה את זה במו עיני. כי אני מושי מושלמת ואתם סו לייק כזה פויה!!!

[הייתי חייבת, לחגית שלחו sms בנוסח הזה וזה קורע אותי..]

להית' ידידי, ותודה על... הבננות.

שאם אין לך מה לכתוב בתגובה, עושים תגובה שלמה כזאת-

tz nv t, tunr,? zthi kl fuj kayuhu,? yuc jcrho csudrh thi kh nv kvhs///

tz ,gzcu tu,h kbpah' ,,bu kh knu, caey//

x,o tbh muje,! thi xhcv kvathr u,h!

bfui?

tueg tz tbh jhhc, gfahu kkf, fh thi kh nna nv kf,uc jumnhzv azt, ,ducv gbeh, ut,qv ,rhfqv kvgrhl t, zv abth fu,c, f"f vrccv/

yu; tz cvchh kfo///

3>

ואז אח"כ תגובה כזאת-

"מה?? שיט! הגבתי תגובה ענקית.... אבל אין לי כח לכתוב אותה שוב אז תאלצו לסלוח לי..."

נ.ב. ואוואואואואואואואואואוווווווווואאאאאאאא 2,031 כניסות!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! ייאי!!!!!!!!!!

אופק.

הו, אופק. איך בכלל מתחילים לתאר?

אופק זה פשוט הבית. לדוגמא, היום, כשירדתי מהאוטובוס וחציתי את הכביש למכולת לקנות לשאולי תיק-תק לבקשתו, פשוט הרגשתי לא נוח להפנות לשם את הגב ולא להיכנס בדילוגים בשער... הביתה...

כשאני באופק אני יכולה להתפרע כמו שבא לי...

אני וחגית חוזרות להיות זוג החברות האופקיסטיות המטורללות, מה שפחות נהיה כזה בפלך...

אני פשוט מאושרת להיות שם, נקודה.

זה כמו חופש מהחיים שבחוץ... מקום שתמיד טוב להיות בו.. מקום שבו אני חוזרת להיות ילדה קטנה ותמימה בלי דאגות.

רק כדי להבין, הנה תיאור מפורט מאוד של יום אחד:

באתי היום עם פיג'מה... איך שאני נכנסת כולם התלהבו במקום לצחוק עלי [או לנעוץ מבטים מוזרים ומסתייגים לסירוגין כמו באוטובוס -_-].

הלכתי לי לשיעור פסיכולוגיה, שם התקבלתי בשמחה אף על פי שאיחרתי בכמה דקות. ראינו איזה סרט חביב על פסיכולוגיה חברתית וזה היה מצחיק אבל זה לא הנושא...

שיעור כיפי.

אחרי השיעור היה לי הפסקה אז הסתובבתי ודיברתי לי עם אנשים [עם דוד וכאלה, אנשים שהבטחתי להם שיחה..] ואז אני ושאולי ואריאל ניהלנו שיחה רצינית ומעמיקה, שיחת אופק-  על איזה תפוח עדיף, אדום או ירוק או צהוב. P= וממש היינו רציניים כל השיחה ואז קלטנו שאנחנו מתדיינים שעה על תפוח והלכנו לשים את התיק במקלט..

בשיעור אני וקיפושון לקחנו את התיקים בחזרה למעלה כי לא רצינו לעבוד בחדר ארכיטקטורה [אדריכלות, המקלט].. אז לקחנו את הדברים ועבדנו באמצע המסדרון [או החדר מראות, מה שתרצו] למעלה, ואפילו שרחלי [המזכירה המפחידה עד אימה שאוכלת ילדים ומנהלות גם יחד] עברה שם וראתה אותנו היא לא העירה על זה.

לשם שינוי ממש ייצרנו את הגגות של הבתים וסיימנו אותם [!!!] אחרי שבמשך כל השיעורים האחרונים דיי התבטלנו לנו בסטלה כזאת... מילאנו את המכסה היום. ותוך כדי זה כמובן שדיברנו, סיפרתי לקיפי הכל והוא אמר לי ללכת לפסיכולוג ולא להפוך את החברים שלי לכאלה. אני הסכמתי איתו והחלטתי שבמקום להיפטר מהבלוג אני לא אכתוב דברים שמשתפים את כל העולם בצרות שלי ותוך כדי זה מנפחים לי את הצרות, אלא דברים כמו הפוסט הזה. או סתם ביקורת צינית על העולם וכזה.

היה כיף ממש... ושמענו מוזיקה טובה עם הרמקולים המגנובים שלו והודיתי לקיפי שהוא פשוט חבר רגיל, לא מסבך לי את החיים בזה שהוא לא עושה עיניין ממה שקורה לי, ולא מחטט עד שיוצא לי מהחורים.

והקבוצה של הקוריאנים שוב באה!!! שוב!!!!!!!!!! למרות שבדיעבד נראה לי שאלה היו מנהלים של ליד"ה ולא קוראנים אבל הם ניראו קוראנים והם הסתובבו בסקרנות בשיעורים ודחפו תאף.

בהפסקה אני וקיפי ראינו את התמונות של ערן [הוא צילם נמלים בהגדלה ענקית] וזה נתן לי רעיון לתמונת מחזור- אנחנו בתור נמלים. רעיון דיי מחורבן במחשבה שניה, אבל הוא הצחיק אותי אז. ואז באו חגית ואביעד ועזרנו לערן בחדר צילום ואני וחגית רקדנו בחושך המואר באדום קלוש של חדר צילום ואמרתי שהחדר הזה יכל להיות רומנטי להפליא לולא הסיכון של ליפול לתוך הכימיקלים המסריחים של הצילום כל רגע. וערן נתן לחגית להריח משו שאני לא הסכמתי להריח- ואז הסתבר שעשיתי בשכל כי הכימיקל / החומצה הזאת שרפה לה את האף מבפנים. *צוחקת*

בשיעור הבא ירדתי עם חגית למקלט כי לי הייתה עוד שעה שם וגם לה היה... הוווו!! היה לה שוקולד מריר! ולא התחשק לה עליו! חגית, את בנאדם מבורך וקדוש!!!

בשיעור הדבקתי את הגגות שאני וקיפי הכנו ודיברתי עם חגית וארבל [חיינוקית חמודה] והיה מצחיק וכיף.

ואז המון אנשים סינג'רו אותי לקנות להם סנדוויץ' כשאני קונה לעצמי [על מי אני עובדת? רק שאולי וטל] אז קניתי 3 סנדוויצ'י טונה ועליתי למחששה.

נהנינו במחששה, והתפוצצנו מצחוק כי לשאולי נקרעו המכנסיים והיה לו חור וטל התנדבה לתקן את זה.. וזה אילץ אותו להוריד את המכנסיים ולהסתובב קצת בבוקסר... פוי. אבל משעשע, יש להודות. ויאיר [הבן של המורה שלי לג"ג..] החיינוק בא פתאום לחגית ואמר "אני אוהב אותך" אז היא אמרה "גמאני אוהבת אותך" ואז הוא אמר "התהיי חברה שלי" והיא אמרה "כן" והוא אמר "עשית אותי למאושר באדם"... ואז הוא שם מוזיקה של הומואים למטה בחדר יפנית כי אסור לו לעלות לגלריה.. הוא לא חמשוש... נהה! ואז סתם צחקנו על זה כי הוא בא בלי קשר והשיחה שלו ושל חגית הייתה הזויה ומצוצה מהאצבע לגמרי.

הפסקה נהדרת, וישר אחרי זה- רישום!!!

ברישום עבדתי עם אקריליק ואפילו שבהתחלה זה יצא לי ממש מוזר התרגלתי וחיבבתי את זה אח"כ... ו.. טוב, שיעור רישום תמיד כיף, נקודה. והיה משעשע כי רחלי נכנסה באמצע השיעור וחילקה טפסים על משו- מחקר שהאוניברסיטה החליטה לעשות עלינו, על התופעה "ילדים מחוננים" ועל הרמה בלימודים שלנו וכזה.. אז כולם התבדחו שיכניסו לנו אוטוסטרדות ויעשו זריקות וכאלה אבל זה סה"כ כמה שאלונים שיחולקו שבוע הבא כנראה ואופק סתם עושים מזה עיניין נורא גדול. והמנהל של ליד"ה נכנס באמצע השיעור, תחב תאף, הציץ על העבודות [התבדחנו על זה שגובי נותן לנו הרבה ממה שנקראה "יד חופשית" בעבודות...] ויצא.

בהפסקה שמתי את התיק באוריגמי וסתם דיברתי עם אנשים והסתובבתי איתם ונהניתי... וגם- מישו הביא לשיעור של גובי מערכת סטיריאו מקולקלת כדי לפרק אותה, ואז הסתבר שהיא עוד עובדת!! [אבל רק על רדיו...] ואז הגיע השיעור האחרון, הוא אוריגמי, ונכנסנו לשם.

להפתעתי הרבה המורה השווה שלנו באמת לקח ברצינות את מה שפלטתי שיעור שעבר והביא הוראות להכנת פיל מנייר... אז ביליתי את השיעור בהכנת פיל כחול ושאולי הכין שני פילים סגולים [לבנדר] גדולים יותר ועקומים להפליא. התלבטנו בשמות לצ'ינצ'ילה שכנראה תהיה לי [שמות כמו אלברט וריצ'ארד התקבלו בשמחה] ואז גם בחרתי שם לפילים... עשיתי משפחה- האבא הסגול הוא קיפו והוא דיי עקום, האמא הסגולה היא פיקה [חגית בחרה] והיא נורא עקומה [בטח כי היא המליטה את הגור שלהם], והבן הכחול הקטן והמושלם הוא איתי [על שם המורה.] ואז שיחקתי איתם במשך שארית השיעור... ואני ושאולי התפוצצנו מצחוק ונכנסנו למצב כפית וסיפרנו בדיחות קרש ובדיחות אצבעות במשך כל השיעור ופשוט נקרענו.. ואז הוא גרר אותי החוצה עם הכיסא [סיפור ארוך איך זה התחיל] ואני נפלתי [כצפוי] בטראח על הרצפה ונקרעתי שם מצחוק.. ואלה סטאל חשבה שאני לגמרי מסוממת מרוב שהתפקעתי.. פשוט השתוללנו.

אמאלה! יש מתחת למחשב נמלה מלכה בגודל שניים וחצי סנטימטר! לא חשוב...

קיצר היה שיעור קורע.. ואז היה מועדון אופק וקניתי גלידה והייתי מאושרת להפליא וברחתי מדניאל כי אני חייבת לו כסף ובמקום זה קניתי גלידה.. אז הוא רדף אחרי ולא הפסיק להזכיר את זה כל הצהריים.. ואני וחגית ואנאל רצנו לאנשים וצרחנו עליהם במפתיע כדי שהם יצרחו חזרה... ואני וחגית רקדנו באמצע החצר "הבה נגילה"...

והיה כל כך קורע!!! מצחיק באופן מטורף! שוב, השתוללנו...

במועדון שוב דיברו על שואה ואנטישמיות, הפעם בקומיקס. ^^

קצת אכלתי ביסקוויטים ושתיתי שוקו ואז "ניקרתי" לשארתי הערב ופשוט נרדמתי אפילו שהיה נורא נורא מעניין.

ואח"כ הברזתי ממ"מ ונסעתי לי בחדווה הביתה, ועכשיו אני כותבת פה מאושרת להפליא.

וטוב לי.

וחבל שאין אופק כל יום.

סתם, זה היה תיאור מייגע כדי להראות כמה זה עשה לי טוב.

אלוהים, אני אוהבת את המקום הזה. איך אני אעזוב שנה הבאה? אז אני באמת אתאבד והפעם זה יהיה סופי... P=

אוהבת כל כך, עדי.

נ.ב. שאולי המקסים צרב לי דיסק ממש יפה ובזכות זה בתחלתי לשמוע את DIABLO SWING ORCHESTRA- עירבוב של סווינג ומטאל... מצחיק שזה מטורף. חפשו משו של זה ביוטיוב ותבינו למה זה מצחיק...

לא אכפת לי כ"כ מהבלוג שלי יותר.

משו שמתאים לי כרגע-

Perfect by nature
Icons of self indulgence
Just what we all need
More lies about a world that

Never was and never will be
Have you no shame? Don't you see me?
You know you've got everybody fooled

Look here she comes now
Bow down and stare in wonder
Oh how we love you
No flaws when you're pretending
But now I know she

Never was and never will be
You don't know how you've betrayed me
And somehow you've got everybody fooled

Without the mask, where will you hide?
Can't find yourself lost in your lie

I know the truth now
I know who you are
And I don't love you anymore

It Never was and never will be
You don't know how you've betrayed me
And somehow you've got everybody fooled

It never was and never will be
You're not real and you can't save me
Somehow now you're everybody's fool

ניסיתי לשים להכל סוף, לא הצלחתי. עצרו אותי באמצע....

אני מתחילה את החיים מחדש.

אוקע, אז כבר אין לי המון תגובות כי אני קצת מזניחה פה בזמן האחרון... לא כותבת כל יום...

יש כמה סיבות- אחותי ואח שלי לדוגמא, לוקחים את המחשב המון אז אין לי זמן עליו, או לדוגמא זה שהחיים שלי כבר לא בדיכי...

כי מסתבר שהפכתי את הבלוג שלי לבלוג שבו אני שופכת את החרא שלי, ובטח בגלל זה אנשים מתחילים להכיר את הפן היותר מדוכא שלי ושוחכים שסה"כ אני בנאדם מאושר בלי גבולות, רוב הזמן.

לדוגמא עכשיו, אין כ"כ סיבה מדוייקת- הכל בערך אותו דבר כמו שהיה קודם, רק שסתם טוב לי.

זתומרת.... המצברוח שלי טוב, אני מסתובבת ומחייכת בגלל שטויות, כשאנימדברת עם חברות אני כבר לא תוקעת את המילה "אוף" בשיחות בלי סיבה כי זה אפילו לא בתת מודע שלי כבר. עכשיו זה סתם הפך להיות "הממממ"..... וחיוך דבילי מרוח.

אל תבינו אותי לא נכון, אני לא באושר שמיימי עכשיו... יש דברים שמעיקים עלי...

אבל אני לוקחת הכל יותר באיזי. מורידה מינון של התייחסות לצרות... סה"כ... הכל שולי נורא.

מה שבאמת חשוב- אני בבית שלי, ראיתי סרט חביב, המשפחה שלי נחמדה, אכלתי אוכל טעים היום, יש לי מוזיקה טובה באוזניים, יש לי את המחשב שלי מולי ואת הטלפון לידי... ככה שחברות יכולות להטריד אותי חופשי.... סתם. סתם. סתתתם סתםםםםםםםם ססססססססססססתם נוח לי.

וחוצמיזה הערב אני יוצאת לפגוש אנשים חדשים + חברות ישנות, וויץ' מינס- פעילות חברתית. בדר"כ פעילויות חברתיות עושות אותי תוססת ופעלתנית.. אז יהיה סבבה... או בססה, כמו שחגית אומרת...

אווה- ועוד דבר- כשאני במצברוח טוב אני אוהבת אנשים הרבה יותר.

לדוגמא, עכשיו כשכתבתי "חגית" זה העלה לי חיוך על השפתיים, ורציתי לחבק אותה סתם כי אני אוהבת אותה.

או כשדיברתי עם קרנצי קודם... היה לי ממש כיף לשוחח איתה כי כל מילה קטנה איתה הצחיקה אותי.... וזה מרגיע.  [כן, תשחטו אותי, אני מתלהבת מהסמיילים שאני יכולה להוסיף ואתם לאאאא!!! נה נה בננה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!]

או כשאביטל התקשרה..... כבר אין לי שום טינה..... סתם מתה עליה ושמחה שיש טלפון  רק דבר אחד מעיב על השחמחה שלי כרגע.. אבל זה דיי שולי... ואני מניחה שהיא מודעת לזה שזה מפריע לי אז אם תיהיה לה מספיק תבונה בראש ואהבה והקרבה כלפי חברתה היא תימנע מזה...

טוף קיצר אני חייבת לעוף אז תהנו גמאתם.. אני בטח אמשיך אח"כ כי בעיקרון רציתי לעשות איזה פוסט משמעותי על משו שלא קשור לרגשות החולניים שלי, על משו כמו נגיד יום הזיכרון או התעללות בחזירי הים בצפון ניגריה [אם יש כזה מקרה בכלל... lol]....רק שיש לי טלפון... יופי טופי לי...

 אוהבת נוראאאאאאאאאאאאא... דושי...

מדהימים שכמוהם :

אני חייבת המון תודה לדוד המקסים שלצערי סגר את בלוגו אבל לשמחתי טרח להעניק לי את מה שנשאר לו מהפרו......

תודה דוד!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אני אעדכן ברצינות יתרה אחרי יום העצמאות, כשיהיה לי על מה לכתוב.

בניתיים הכל חסה. [ לא יודעת למה, פשוט התחשק לי לכתוב את זה.]

להגיב לא עולה כסף... אבל זה יעשה אותי מאושרת.

תודה מקרב הגרב [קרדיט לקרנצי, כי אני אוהבת שמחלקים קרדיטים],

דושי

נ.ב. יש לאוונאסנס קליפ חדש!!!!!!! אני כל כך נרגשת, כמו ששאולי אמר.

הנה לינק...

http://www.youtube.com/watch?v=WMMpq_RTHGs

איזה קטע, זה בול השיר שהכי אהבתי מבין שאר השירים שלהם [אחרי לית'יום וקול מי וון יור סובר... איזה יופי טופי ארטישוקי לכולנו] ורק משו אחד שלא מוצא חן בעיני- פעם הקליפים שלהם [הישנים] היו עם סיפור ותוכן, משו כזה שרואים סירטון שהתאימו לו את המילים של השיר.. ועכשיו זה סתם... תמונות ופוזות וכל מיני כאלה מול המצלמה. אין שום סיפור או משו. חבל.