I'd rather be dreaming than living
...Living's just too hard to do
קמתי בדיכאון. ישראל מדכאת. ישראל מעפנה.
בישראל אתה צריך להתמודד. בישראל אין לך פלאפון או כסף,
בישראל צריך לתבוע חברות ביטוח בשביל גרושים, בישראל צריך להתקשר לבוס החדש ולהודיע לו שלא תבואי למשמרת הניסיון שנקבעה לך היום כי על הזין שלך לעבוד עכשיו בחאן, בישראל צריך לחכות כל היום ליד הטלפון של הבית למקרה שיתקשרו מחברת המשלוחים ויביאו לך את הסים החדש כי יבינו שהנייד לא עובד,
בישראל צריך לפרוק מזוודות, בישראל צריך לחפש עבודה חדשה, בישראל צריך להתמודד עם פייסבוק שאת לא רוצה להתמודד איתו ועם מחשבות נלוות שחשבת שכבר סיימת להתמודד איתן,
בישראל אין אלכוהול במחירים מצחיקים שאת יכולה פשוט לזרוק לפח כי קנית יותר מידי, או המבורגרים מדהימים לארוחת בוקר, או ירוק בכל חור ככה שאת מסוממת מרבית הטיול, כשאת לא שיכורה. לפעמים שניהים ביחד.
ישראל מסריחה.
אני רוצה לחזור לאשליית הברלין שלי. זו הייתה החוויה הכי כיפית שעברתי בחיים, ואם הספיקו לכייס אותי מגלקסי בן חודש תוך כדי ועדיין נהניתי כמו שנהניתי תבינו לבד מה זה אומר.
ברלין מדהימה.
אין לי מילים לתאר את ברלין.
הגענו בהתחלה מטושטשות, אחרי שבטיסה פשוט נרדמנו מצניחת מתח פתאומית. הגענו מטושטשות אבל ישר שמנו לב לכמה דברים: הם סוגרים חנויות מוקדם, ואין להם פיצוציות. כלומר טיילנו חצי רחוב ב10 בלילה עד לתחנת דלק בשביל סיגריות למאיו. דבר שני, הם שקטים כמו קבר. גרמנים לא מדברים ברחוב או בעבודה או בעצם בשומקום. כשהם כן מדברים, גם איתך, זה רק בגרמנית. גם אם הם יודעים שאת מבינה רק אנגלית, הם יענו בגרמנית. לא מדברים שפה.
אז אכלנו ושתינו ונרדמנו ככה,
ולמחרת הלכנו לטייל קצת ברחוב הקניות המפואר שלנו ולחוות עולם. מהר מאוד מצאנו את חנות האלכוהול שלנו וקנינו מתנות ומלאי שמתברר שהחזיק בדיוק יומיים.. אלכוהול ב50 יורו, ציינתי את זה כבר?
בערב יצאנו למסיבת הרווקים של מיתוש, שהתבררה כמיליון משימות שהוא צריך לבצע שיכור ברחבי ברלין. אני לא מאמינה שהלכו לי כל התמונות אבל למשל הדבקנו לו לכל כף יד בקבוק בירה וסמירנוף-אייס והוא היה צריך לשתות את שניהם כדי לשחרר את הידיים. שרנו יום הולדת למישהי רנדומלית במסעדה. עשינו דברים ממש מפגרים, והיה מקסים.
חמישי היה מזעזע, נכון. הלכנו בחום לשונברג בבוקר וכשלא מצאנו שומדבר גאה פרשנו לעשן בפארק. כשחזרנו לרכבת כייסו אותי ומשם כל היום הלך על משטרה (וחנויות של i <3 berlin בדרך..). יום מחורבן, פשוט התמסטלנו ולמיטה,
אבל למחרת הייתה החתונה של עמית (שהתפרשה על יום שלם! מ12 עד הלילה!) והיה מהמם. איך שנפגשנו ליאב דחף לנו מלא ירוק אז היינו ממש מסטולות כבר משלב הצילומים שבהתחלה.. ואז הטקס, ודמעות, והם נשואים. הם לקחו אותנו באוטובוס תיירים בכל ברלין ככה שיכולנו לצלם ולעשות ווי על כל המקומות שלא חשבנו שיהיה לנו כח ללכת אליהם אבל היינו צריכות... ואז המסיבה באולם, יותר מ9 כוסות שמפניה אם זכרוני אינו מטעה אותי (סביר מאוד שהוא מטעה ברמת האלכוהול/סמים שהיינו בה), מלא אוכל וריקודים. בערב צנחנו מותשות על המיטה,
בשבת שוב עשינו קניות והסתובבנו- ומצאתי את הגלידה שלי! זו חשבתי שאין בשומקום חוץ מבלונה פארק בפנסילבניה...
בערב יצאנו עם ליאב ודור לroses ואז לשווץ, פאקינג היציאה הכי מדהימה ever. עישנו את עצמנו למוות, כלומר מתברר שליאב מעשן ירוק כמו שאנשים רגילים מעשנים סיגריות, אז כל הזמן היינו מתודלקים ולא ראינו בעיניים. אכלנו כל כך הרבה שאני לא מבינה איך לא נקרעה לי הקיבה, ורקדנו מלא מלא והכי חשוב צחקנו כמו פסיכים. נישקנו דוב. צעדנו בשמאל ימין. היה פסיכי לגמרי, וכל הזמן מנסים לעכל שזו גרמניה.
ראשון מאואר-פארק, אשכרה קמנו מסטולות מהלילה הקודם. ותפקדנו מסטולות מאוד כל היום, בלי שלקחנו כלום. כל זה נשאר לנו במערכת מאתמול. עשינו שוב קצת קניות ביריד בפארק ואז בערב יצאנו שוב עם ליאבי... שוב מעשנים, שוב שותים, הפעם קצת סולידי יותר באיזור המלון שלו. כל 5 דקות מישהו מזכיר בעצב שמחר זהו. מתאבלים וחוגגים ערב אחרון ביחד.
וחזרנו. ומעפן פה ממש.
לברלין יש ריח של חזיר וגבינה וירוק. בכל מקום. זה הריח הברלינאי ברחובות.
בברלין בקבוק אלכוהול עולה יורו בודד.
בברלין כשאתה מזמין מים מהמלצרית היא לא מבינה מה אתה רוצה ומביאה סודה, כי כל השאר שותים בקס עם ארוחת הצהריים שלהם.
בברלין אתה קם בבוקר והדבר הראשון שאתה שותה זה קוקטייל תות. בברלין אתה משליך לפח של שדה התעופה את בקבוק הפינה קולדה שתיכננת לשתות, כי זה עולה כלום ויש לך כבר יותר מידי.
בברלין אתה ישן רק כדי לתת מנוחה לכפות הרגליים שכבר מרגישות כאילו אתה דורך על סכינים מכל ההסתובבויות האלו. ממילא אתה חולם על המסיבה שחזרת ממנה אז זה לא משנה. בברלין המסיבות שלי נגמרות כשאני מתעוררת ב11 בבוקר.
בברלין כולם צוררים, צוררים חדשים, חובבים וחובבות, קרנפים.
בברלין אף אחד לא שם לב אם אתה לא משלם ברכבת,
בברלין גם הסטריטיות נראות לסביות עם השיער והבגדים האלו,
בברלין כולם כל כך יפים שהייתה לי בחילה על המטוס חזרה לארץ רק מלראות את תווי הפנים של כל הישראלים.
שם אתה חי כמו בהמה ומאושר.
פה,
וול,
I'd rather be dreaming than living
Living's just too hard to do...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
