פצעים ונשיקות

יאו, הייתי עכשיו בטיימאאוט והיה כיייייייייייייייף לא נורמלי.. לא יודעת למה אני כ"כ נהנית שם בזמן האחרון....

אין לי כח לפרט למה נהנתי אבל יש כמה דברים שהייתי רוצה להעיר עליהם- שאול היה שם, וזה היה נורא מביך כי לא ידעתי מה להגיד לו אז התחמקתי ממנו כל הערב.

והיה את הקטע שאני ומאיו [מאיה] נרדמנו בחיבוקי [בערךף נרדמנו, יותר נמנמנו] על הספה ואז התחילו ברקים ורעמים ואנחנו טסנו החוצה על טילים והסתובבנו בגשם שהתחיל.. גשם הזוי- אמצע [סוף, בסדר!] מאי, רוח חמה ביחד עם גשם וברקים מדהימים.... זה היה כל כך כל כך כל כך סקסי.

ואנסו אותי, דחפו לי את המקלות של התופים [אגב: אריק ובנץ] וכן, זה רע כמו שזה נשמע, וכו' וכו'.

כשחזרתי הביתה חטפתי צביטה קטנה בלב- קורה לי לפעמים, כשמישו טורח לסגור את השער של המרפסת האחורית. כי, אתם מבינים, כל בוקר הייתי סוגרת שם את בוני כשהייתי בבצפר, וכל צהרים כשהייתי חוזרת השער היה סגור וכשהייתי פותחת אותו היא התנפלה עלי כאילו היא לא ראתה אולי מאה אלף שנה. אז כשאני חוזרת הביתה עכשיו, ופעם ב_ השער סגור [פעם במאה שנה] אני פותחת אותו ולכמה רגעים תמימים אני מצפה שיקפצו עלי וילקלקו אותי.. וזה תמיד מאכזב אותי.

אבל עכשיו סבבה לי כי אני עושה משו ממש כיף- כל הערב שתיתי פול בטיימאאוט [שוקו קר, קולה, אייס-קפה..] ועכשיו נכנסתי והתחשק לי בכל זאת להתפנק [ויש לי פינוקים נוראאאא מוזרים, כמו לשבת בחדר של יהודה ,*אחי הגדול, עם השמיכת פוך ולצפות ב"שר הטבעות".. ^^] אז לקחתי כוס, מילאתי אותה חצי בחלב, התגנבתי לתנור המטבח- או ליתר דיוק פתחתי אותו ברעש אבל לא ראו אותי כי המטבח חשוך עכשיו- הוצאתי עוגיית שוקולד-ציפ' [ואני יודעת שזה משמין אבל כרגע זה לא מגרד לי את הפטמה השמאלית- שנדקרה היום על ידי המקלות שלי, ד"א, או לפחות כמעט נדקרה כי שאולי ויונתן וזאק לא מכוונים טוב] ואני טובלת את העוגיה בחלב ואוכלת, וזה פשוט תענוג.

ואם מישו הצליח לקרוא את המשפט האחרון, שמכיל אולי 3 שורות, בלי להתבלבל- מגיע לו פרס.  [איזה סמיילי דבילי].

אני עושה המון סוגריימים, נכון?

*אני נורא מתלהבת כי החלק הזה במשפט- "יהודה, אחי הגדול, עם..." זה משו שלמדנו עליו בלשון והוא נקרא תמורה. ועכשיו תעמידו פנים שלסמיילי הזה-  יש משקפיים של חנונים ולא משקפי שמש או משקפיים של עיוורים, שזה אגב אותו דבר [אני חושבת] ואז הסמיילי באמת  יהיה נחוץ פה ולא סתם תקוע ויהיה לו שימוש!

ועכשיו אני קולטת שאני כותבת בסגנון ממש מוזר בשעות כאלה, אני מתפלספת על כל מילה שלי וכל משפט מכיל סוגריימים [כמו אצל אביטל!] אז אני אלך לחטט בבלוגים של אנשים אחרים ואלך לישון

לילה טוב אהובי, אני שמחה ואני אוהבת את כולם נורא

מואהההה  [כמו הבלוגריות- 3>... לא, רגע, יותר מקורי-  2+1> מוחעחע]

טוב אני מוסיפה פה שאלון שכתבתי היום, אחרי שכתבתי את הפוסט אתמול.. אני פשוט יודעת שאם אני אפרסם את זה כפוסט חדש לא יגיבו לי על הקודם.. אבל זה כמו שני פוסטים נפרדים:

 הפעם האחרונה שצחקתי
כשחגית אמרה לי לפני שניה שאנחנו מבריזות מהבית מדרש וכבר עברנו את ה"הברזה משיעור ספורט".. ואז אמרתי לה שטוב שהיא נזכרת להגיד לי.. אבל זה כזה בולשיט אז לא נורא :)

הפעם האחרונה שנפגעתי
כשחגית כתבה עלי שאני תמיד מספרת לה מהניסיון שלי [או את הניסיון שלי] כשאני מנסה לעזור לה להתמודד עם דברים... למרות שלא נפגעתי, זה סתם הציק לי כי מתברר שזה נכון.. חח.. אז אולי בעצם הקטע ההוא במחברת המזדיינת ההיא D=

הפעם האחרונה שבכיתי
וואו, זה כל כך מפתיע אבל לא נראה לי שבכיתי ממש בזמן האחרון.. אפילו כשהיא כתבה עלי במחברת לא בכיתי. אפילו כשאמא שלי אמרה לי שהיא הולכת שוב לש-ם בלי תכנון מראש לא בכיתי. אולי הפעם האחרונה הייתה לפני כמה זמן באוטובוס בדרך הביתה מבצפר, כי פשוט בהיתי בחלון וחשבתי על מצב החברויות שלי עם חברת וחברים.. ורציתי לבכות אז יצא לי טיפה. אבל אני כל כך יותר עצמי בזמן האחרון שאני כבר לא בוכה.

הבנאדם האחרון שהתקשר אלי
אתמול ב12 בלילה אסתרנם התקשרה.. היה כל כך מצחיק XD

הדבר האחרון שחכיתי לו הכי הרבה
אוטובוס?.. חח.. אממ.. או אולי לקבל ציון טוב במבחנים?!
לא... אולי... לא יודעת.

הפעם האחרונה שהתאכזבתי
כשלא יכולתי ללכת להופעה של שאולי כי לקחנו מונית למקום הלא נכון ואיחרנו!! חרא!!!

הפעם האחרונה שפגעתי
לא יודעת, תספרו לי אתם בתגובות.


הפעם האחרונה שכעסתי
אתמול כשאחותי אמרה לי שאני בלתי נסבלת, או שאני רק טורת לעשות את עצמי כזאת.
אהה! רגע! אולי זה בעצם הדבר האחרון שגם פגע בי? טוב אבל אין לי כח לשנות את מה שכבר כתבתי אז לא נורא...

השיר האחרון ששמעתי
משו מוזר שחגית שומעת עכשיו לידי... אנחנו בחדר מחשבים של בצפר והיא שומעת שירים מצחיקים ב100FM

הפעם האחרונה שהופתעתי
אתמול, כשהייתי בטיימאאוט.

הדבר האחרון שאכלתי
מסטיק עכשיו, בפה שלי. מנטה עדין מיעל ממן.

אז יש כמה עיניינים לסדר.. נתחיל מהראשון בסדר חיי:

אני ויעל ממן דיברנו בטלפון על מה קורה עם עושים לעצמך עגיל- האם יורד דם או לא? אני אמרתי שלא, לא יורד דם כשעושים עגילים, והנה אני אגיד לה אח"כ... זאת הייתה בדיחה, כמובן.. אבלך אז נזכרתי איך חברה שלי מוריה סיפרה לי שהיא עשתה חור שלישי והיא פשוט תקעה לעצמה את העגיל באוזן. זה ממש טיפשי, כי אם עושים לעצמך עגיל- אמורים לעשות את זה כשלוקחים מחט מלבנים אותה [מעבירים אותה באש], שמים קרח על האוזן לכמה דקות ואז מוציאים אותו מהר, שמים תפוח מאחורי האוזן ותוקעים את המחט דרך האוזן לתוך התפוח. זה הכי סטרילי ומהיר.

 אני, במקום זאת, ניסתי לחקות את מוריה.. ניסיתי לתקוע תעגיל ולא האמנתי שזה באמת יחורר. זה אכן לא חורר, אבל זה השאיר סימן קטן...

בשלב הזה תהיהתי מה יקרה אם אני אתחרפן על כל הראש [ופה אני צכה הקדמה למי שלא מכיר אותי טוב- אני כאבופובית= שונאת כל כאב הכי קטן, מתה מפחד מדברים, הילדה הפחדנית והאומללה מכאבים הכי גדולה שהכרתם] ואתקע משו יותר חד.. שיחורר באמת. אז לקחתי סיכת ביטחון, חיטאתי אותה באלכוהול, חיטאתי את האוזן, ודחפתי את הסיכה. זה לא עבד, אבל זה השאיר נקב קטן שעודד אותי.

המשכתי ככה בערך חצי שעה, דוחפת ומתאמצת [לא נשמע טוב] ומכאיבה לעצמי בטירוף. לא הסתכלתי על העגיל, עמדתי מול המראה והסתכלתי לעצמי עמוק בתוך העיניים, כל הזמן חושבת לעצמי שזה ל כל כך כואב והכל יהיה בסדר וזה יגמר עוד שניה ומימלא עברתי כבר חצי אוזן אז למה לא לסיים לגמרי?

עד שהצלחתי סבלתי המון..... אין לכם מושג איזה כאבי תופת.

אבל אח"כ הוא היה בסדר, וחוצמיזה שהוא יצא נורא עקום- הוא נכנס במקום הנכון ויוצא דיי למטה.. חוצמיזה הוא נראה טוב.

ואני גאה בעצמי ונבוכה מהטיפשות שלי- מי עושה דבר כזה?! לא אני!

ועכשיו- הנושא הבא-

נפרדנו.. אני לא אפרט פה מה קרה, אבל זה לא היה בגלל ריב או משו, כמו שאומרים -זה לא הוא, זה אני.

אנחנו סבבה עכשיו [לפחות נראה לי ככה] ואנחנו ידידים בדיוק כמו איך שהיינו, רק שעכשיו זה בלי הקטע הפיזי. נחמד, לא? אני שמחה שנשארנו ידידים- קשרים כאלה, גם אם הם לא מצליחים בסוף, תמיד רק מחזקים אותי עם הבנאדם המדובר.

לטינוס, אני מתה עליך ונורא אכפת לי ממך... תדבר איתי.

מבחינה חברתית חביב לי עכשיו, קצת רגוע, עדיין כואב לפעמים מאוד אבל משתלטים על זה ואז הכל מסתדר.

אני הולכת לישון אצל חגית היום... אנחנו כל היום תקועות בתכנון הסדר יום שלנו, כי יש לשאולי הופעה סוטה [שששש] [חח שאולי זה סתם משו שאמרו לי בכיתה על ההופעה... XD]  וכי אני צכה לקנות בגד ים וחוברת תווים [אולי, אני אפרט אח"כ] בעיר, ולחגית יש פסנתר ותאוריה היום.. אבל יהיה נהדר, ונחשו מה?? מחר קמים ב7!!!!!!! הא!!!!!!!! [חגית, זאת לא הסיבה שבגללה אני באה אליך... אני פשוט נורא מתלהבת.]

[הסיבה האמיתית היא ג'ייק].

סתם. אופשי... חח

אני לא מבינה למה אני מצליחה לישון יותר בהיסטוריה מאשר במיטה בבית. זה לא בסדר.

ומה גם אח"כ כשאני קמה, זה ישר אחרי שהמורה יוצאת מהכיתה... חח.... ואז לכמה רגעים אנלא זוכרת איפה אני, ומה השם של המורה שמלמדת את השיעור הבא, וכשאני כבר מבריזה מהשיעור הבא [כרגע, מתמטיקה, ] אני לא זוכרת מה הכתובת של ישרא. נורא, נכון?

אתמול הייתי בטיימאאוט והיה כיייייף והזמן פשוט לא זז אבל זה לא הפריע לי כי נהנתי... התנפלתי על הגיטרה של זאק ולא הסכמתי להרפות ממנה אפילו לרגע, ממש נצמדתי אליה וליטפתי אותה איזה שעה, פשוט כולי נמרחת על גיטרה. גיטרה בשם מאיה... חח...

ואז ביקשתי מזאק ללמד אותי לנגן משו- את אוגי והמקקים. נאי חולה על זה!! אז הוא הסתכל לי על היידים ואמר שיש לי ידיים טובות לגיטרה [אצבעות ארוכות, אוווו!!] וכשהצלחתי לנגן את זה ואמרתי להם שזאת סה"כ פעם שניה שאני מנסה לנגן משו הם לא האמינו לי... איזה כיף לי

אז החלטתי שבולשיט, אני לא מעריצה ונהנית מתופים כמו שאני מעריצה ונהנית רק להחזיק גיטרה, ונשבר לי- אני הולכת לקנות לעצמי גיטרה ואם יש צורך אני אלמד את עצמי לנגן. רק לנגן.

ושאלתי את אבא שלי והוא אמר שמבחינתו זה יכול להיות בסדר גמור אם אני אעבור מתופים לגיטרה... אבל גיטרה זה כל כך נדוש, ואני יודעת שזה מפגר להשאר בתופים כשאחת הסיבות היא זה שזה נדוש אבל זה מה יש. אני לא רוצה להיות עוד אחת מה"גיטריסטיות" שנמצאות בכל חור. אז אני יכולה להישאר בשיעור תופים וללמד את עצמי בתור סתם הנאה גיטרה, לא? זה מה שאביגיל מהכיתה שלי אמרה לי באוטובוס היום.

אניווי, אני שמחה עכשיו.

אבל הלוואי שיכולתי לישון יותר.

לישון כל היום, בלי להתעורר. לישון לנצח.

בלי לקום לעולם.

לישון. לנצח.

אוקע, אז הספר הזה מדהים.

הייתי אצל אסתר ואכלנו [זללנו, בסדר!] את הטראפלס שהיא הכינה, ואז היא נתנה לי את זה. הספר הזה גאוני.

אני לא הולכת לכתוב פה חצי מהעלילה, כמו שעשיתי ל"טאו של פו" אבל אני ממליצה בחום לכולם לקרוא.. לכל מי שיש לו בעיות מרגיזות של אובדן של משו שהיה לו, או ניסיון למצוא משו חדש.

בכל אופן... מי שכבר קרא את הספר ויביןן משו... שיהיה לו בכיף, ומי שלא- שלא יתחיל פתאום לתהות למה אני מדברת במושגים של גבינה [או עם חגית- סבון... חח].

בכל אופן, הגבינה שלי התיישנה. הייתי צכה לקלוט את זה מזמן, אבל לא הודתי בעובדה- הגבינה שלי כבר רקובה, ישנה ולא קיימת כמעט, לא אכילה ומהנה יותר.

מזמן הייתי צכה לעזוב את הגבינה הזאת ולחפש אחת אחרת, נורמלית, אבל לא עשיתי את זה כי הגבינה שלי הייתה לי חשובה מידי, ואהבתי אותה ולא רציתי לנטוש אותה.

הייתי צכה להיכנס למבוך ובלי לפחד לחפש לי גבינה בתחנת גבינה אחרת.

לא עשיתי את זה. עכשיו אני בודקת אופציות, מגששת אחרי גבינות חדשות, אבל עוד זוכרת בדיוק איפה מונחת הגבינה הישנה והרקובה שלי, ויודעת שהיא כנראה תישאר שם כך שאין חשש.

אבל אני עדיין אוהבת את הטעם של הגבינה הישנה.. לא משנה כמה היא נרקבה.. אהבתי את הטעם שהיה לה, אז.

חגית אומרת שזה היה כמו להחזיק סבון- כשלוחצים חזק מידי הוא מחליק. הבנתי את זה עוד קודם- רק שלא הודתי בזה ולא הגדרתי את זה ככה. חבל שטעיתי.

עכשיו, אני עוד מעט הולכת לשיעור תופים, ולפניו [או אחריו] אני אשלים את המשימה שלי, שעליה אני אוכל אולי לכתוב בפוסט הבא... למרות שחלקכם כבר שמעתם עליה.

אני מבטיחה לעדכן כשאני אחזור, משו יותר מושקע מהדבר העלוב שלפניכם.. כי אח שלי היה בבית ולא הספקתי להיות על המחשב ועכשיו הייתה בלחץ של זמן.

אוהבת את כולכם, [כן, את כולכם!]

נ.ב. אני רוצה לשכוח מ"דושי" ו"דוש" ולחזור להיות "דידי". אז אסתר כבר רגילה, אבל עכשיו תורכם...

איזה ספר הכי אהוב עלייך מבין ספרי הארי פוטר? מדוע?
נראה לי שה3... הכתיבה מעולה, העלילה טובה ופשוט הכי אהבתי :)

איזה ספר את פחות אוהבת מבין כולם, למה?
אני חושבת שאולי ה6 או ה2... לא זוכרת למה פחות את ה2, אבל אני יודעת שפעם הייתה לי סיבה. וה6 זה כי יש את ההרגשה שהיא מנסה לקצר את הספר, אז היא בקושי מתארת את החיים וכזה, ומתמקדת רק בהארי, דמבלדור וולדמורט.

איזו דמות אהובה עלייך במיוחד, למה?
לא יודעת... כל הדמויות המצחיקות. בטח פרד וג'ורג' ודמבלדור וכאלה.

ואיזו דמות שנואה עליך?
אנלא שונאת דמויות- אני יכולה להתעצבן עליהן, אבל בגלל שאני מבינה את האופי של כל אחת וכל אופי מצחיק ומסקרן אותי בדרך שונה אני אוהבת את כולן.. אפילו את אמברידג' אני יכולה לאהוב בתור דמות, למרות שאם היא הייתה אמיתית הייתי מתעבת אותה, יש להניח.

איך יסתיים הספר השביעי, לדעתך?
אני יודעת מה המשפט האחרון- הרמיוני שואלת "הארי, איפה הצלקת שלך?" הא... אני יודעת שאם זה יהיה סוף עם עלילה לא גמורה שמשאירה את הסיום לדמיון הקוראים אני אהרוג את ג'.ק.רולינג במו ידי.

מה יותר טוב- הספר או הסרט, למה?
הספר, בלי שאלות מפגרות.

איזה סרט של הארי פוטר הוא הטוב ביותר לדעתך?
כולם נוראיים. אולי מהראשון לשני לשלישי לרביעי כי אני שונאאאאת את הבמאי החדש... אבל סה"כ הכל דיי נורא.

איזה תפקיד היית רוצה לשחק בנבחרת קווידיץ’, למה?
מחפשת.. כי נראה לי שזה מה שהכי מתאים לכישורים שלי.

באיזה בית היית רוצה להיות, למה?
בבית שישבצו אותי אליו... כי זה מה שיתאים לי. רק לא בסלית'רין, כי גם אם יש המון סיכויים שאני מתאימה לשם [ויש המווון סיכויים, בליב מי] יש לי דעות קדומות עליו XD

באיזה בית הייתה משבצת אותך מצנפת המיון (לפי תכונותייך)?
טוב, אני לא אמיצה, זה ברור, אבל אולי יש לי תושייה מסויימת... בלימודים אני לא אלופה כל כך אבל אם אני אשקיע אני יכולה להיות ממש טובה... טוב לך ואורך רוח- אני מניחה שאני יכולה להגדיר את עצמי ככזאת, ושאיפה לכח- לצער אני עונה גם על זה. אז חרא, לא יודעת.

האם יש ספר אחר, שאת אוהבת יותר מספרי הארי פוטר?
לא. לא עד כמה שזכור לי.

אולי סיפור, לעצמי?

ואולי קטע שאפחד לא אמור להבין, שוב, לפרוק בלי להסביר?

ואולי להתרגז על דברים?

ואולי לעשות איזה מדריך כזה של איך להתנהג לידי, או מדריך לאיזה סוג חבר רצוי שתהיה כלפי, או משו?

אין לי מושג מה.

אני חושבת, אולי, שאני אכתוב קטע קטן לפריקה שממנו יתפתח סיפור, משו.

לא. עבר לי החשק, עכשיו אחרי ניסיתי.

אני סתם אכתוב. כי עכשיו דיברתי על הכתיבה שלי ובא לי קצת לחרטט.

די די די די כבר. זה משגע אותי כי כל פעם שעולה לי זיק של רעיון של "מה לכתוב" מישו אחד מטריד אותי במסנג'ר, מישו שאין לי כח אליו, וזה לגמרי שואב ממני את ההשראה. אני אגיד לו שאני הולכת לישון ואני אחזור ואנסה שוב, ואם לא ילך לי אני באמת אלך לישון.

"אני מתה מעייפות... אתה יודע..."

"טוב, זה דיי ברור לאן את חותרת... לילה טוב!!!"

"כן, אני חותרת ממש מהר... לילט".

"ליל"ט".

סוגרת את חלון השיחה. מביטה בעייפות בשעון על הקיר ממול. 12 וחצי בדיוק. שעה יפה.

עוברת לי בראש איזו תמונה של סיטואציה, סתם משו שמתחבר לי בראש ל12 וחצי בלילה. תמונה של זאבים בחושך.

חוזרת ובוהה במקלדת. מנסה לחשוב.

לא עולה לי כלום, הראש ריק. רוצה ללכת לישון, לטבוע בסדינים ובשמיכות החמות, לקום מחר ליום חדש, בלי כאב הראש הזה שמנקר.

ומה שעצוב, זה שזה באמת מה שקורה עכשיו, ואולי אני אתייאש עכשיו סופית ובאמת אלך לישון. אני אסיים את השיחה עם דוד יקירי האהוב ואלך לי לצנוח בין הכריות.

ליל"ט.

שזה או הוא, או היא.

 או כלום.

התייאשתי.

אוך, אתמול היה הזוי.

כשחזרתי הביתה תכננתי לכתוב פוסט שלם הזויייייי ומחורפן ומשוגע כי ממש השתוללתי בצהריים, וממש רציתי להעביר שמץ מהשמחה והאושר שמילאו אותי....

אבל אחותי הייתה על המחשב וראתה איזה סרט אז נדפקתי. וממש שיעמם לי.

והייתי המון עם אמא שלי, כמובן, כי היא חזרה היתה, והיה נורא נחמד והכל, ואז אביטל התקשרה ואמרה לי על היריד הזה בעמק רפאיםפ ואולי אני אפגוש אותם [כל ה"חברה"] ב8 וחצי. לא כ"כ התחשק לי ללכת עד לשם י חששתי שיהיה לי לא כיף, אבל ב8 וחצי גיליתי בבית שכבר אין לי מה לעשות אז נסעתי עד לשם...

בדרך כל הזמן אמרתי לעצמי "את עושה טעות, את יודעת שלא עושה לך טוב לצאת איתן בערב, זה ממש יעשה לך ערב חרא ויהרוס את כל הכיף שהיה במשך היום... אחרי הכל- היציאות האחרונות שלי איתן הגיבו תוצאות דיי נוראיות, ותמיד הסתיימו בזה שחתכתי את עצמי." אבל כמו טיפשה, לא הקשבתי לאזהרות של עצמי ואמרתי "אז מה. אז הפעם כן יהיה כיף".

הגעתי ב9 וחצי. בהתחלה עוד היה סבבה... אבל אח"כ הבנתי שטעיתי.

כי הוא הגיע. [וזה לא שאנלא סובלת אותו רק בגלל מה ששמעתי עליו- זה כזה בולשיט.. אף פעם לא מתתי עליו ואמרתי לך את זה המון פעמים- שאני לא אוהבת שאת מדברת איתי עליו וכזה.] ואז שאר החברות שלי ברחו, ואני נתקעתי איתם ובחיים שלי לא הרגשתי כל כך כמו גלגל חמישי. זה היה נורא.

ערב שלם להסתובב בהרגשה של "מה אני עושה פה?? למה לא הלכתי הביתה ישר כשאמרו לי שהוא יבוא, כמו שרציתי?? למה טרחתי להישאר בכל זאת? למה ציפיתי?!"

ופשוט להיגרר, להיגרר, להיגרר.

אני שונאת את זה.

ועכשיו, אין שיר שאני מזדהה איתו יותר מהשיר הבא [איכשהו זה תמיד אוונאסנס, זה פשוט מפחיד:] [וזה שיר שמוקדש לך, למרות שבטח יעברו עוד כמה מאות שנים עד שתקראי פה שוב... אבל כשתקראי תדעי שזה מכוון אליך.]

going under / evanescence

Now I will tell you what I've done for you 
 50thousand tears I've cried
Screaming, deceiving, and bleeding for you
And you still won't hear me
Don't want your hand this time, I'll save myself
Maybe I'll wake up for once
Not tormented...Daily defeated by you
Just when I thought I'd reached the bottom

I'm dying again...

(Chorus)
I'm going under
Drowning in you
I'm falling forever
I've got to break through
I'm going under

Blurring and stirring the truth and the lies
So I don't know what's real and what's not
Always confusing the thoughts in my head
So I can't trust myself anymore

I'm dying again

(Chorus)

So go on and scream
Scream at me
I'm so far away
I won't be broken again
I've got to breathe
I can't keep going under

(Chorus)

באמת שאתמול ממש חשבתי על כל מילה והגעתי למסקנה שזה השיר שלי באותן שעות.

אבל עכשיו אני הרבה יותר שמחה כי אני הולכת לקניון לפגוש את שאולי ויונתן, אחרי שכבר המון זמן לא הייתה יציאה של בלי "דייטים" כמו עכשיו- פשוט סתם חברים, ה"חבורה" נפגשת.

וזה הקניון, איפה שכל הסנובים, כי נשבר לי קצת מהעיר- להסתובב בחוסר מעש בין ערימות של פריקונים ולהרגיש מאגניב רק כי אתה נגרר אחרי חברים ש'ך.

עזבו, זה כבר סתם.

ואני לא כועסת עליך או משו, כי כבר אין לי כח, אני סתם קצת מאוכזבת.. אבל זה לא ריב, כי אתמול לא הייתה לי סיבה לריב, סתם התאכזבתי ממך קצת ולא היה לי כיף. והיום אני רגועה יותר. אולי לכן אתמול כשהתקשרת העדפתי לא לדבר- גם כי הוצאת אותי מהמיטה עם הטלפון, וגם כי ידעתי שאני סתם אשפוך עליך עצבים בלי שממש יהיה קטע. אבל אני מניחה שביום חמישי בסרט כן יהיה כיף נורא, והכל יהיה רגיל ושמח. רק אם הוא לא יתקע שוב.

ועכשיו אני אלך לי להתכונן... בהביי...

שיער סגול!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

שוב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

והפעם הוא לא ירד כי זה לא שטיפה, אלא צבע!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!11

האאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאא!!!!!!!