לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה
 

פצעים ונשיקות


"ידעתי שאסתכל פעם על כל הרגעים שבכיתי ואצחק, אבל לא ידעתי שאסתכל על כל הרגעים שצחקתי ואבכה" -הבלוג שלי. כי כל אדם זקוק למקום שאליו יוכל ללכת ולצאת מדעתו בשלווה.
Avatarכינוי: 

בת: 32

תמונה



מצב רוח כרגע:

פרטים נוספים:  אודות הבלוג


מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    יוני 2009    >>
אבגדהוש
 123456
78910111213
14151617181920
21222324252627
282930    

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

6/2009

שאלון עתיק, גנוב כמובן (: כי משעמם לי ואין לי יותר חרא לכתוב פה. או לפחות לא כזה שארצה לכתוב פה.


1. שעה: 9:06

2. שם: עדי.

3. גיל: 16 וחצי, אולי קצת יותר?

4. עיר: ירושלים של זהב ושל נחושת וכו'.

5. גובה: נקודה רגישה למדי :) 157 בערך?...

 6. מזל: אין לי. סתם, עקרב.

 7. מידת נעליים: 38. 

8. מוצא: ישראלית. וגם כל 9 הדורות שמעלי, כן כן. 

9. דת: יהודיה.

 10. מאכל אהוב: ארטיקים וגלידות :)

11. מאכל שנוא: גמבה. גבה גמבה גמבה. הריח של זה מהקצה השני של השולחן עושה לי בחילה. יש מצב שאני אלרגית לזה או משהו מטריד בסגנון?

12. שתיה אהובה: אייסקפה!

13. שתיה שנואה: מיץ עבגניות, אני מניחה. אני לא מבינה מה הקטע. או אולי בירה. פוי.

14. חטיף אהוב: אפרופו / במבה אדומה. קשה להחליט.

15. חטיף שנוא: דוריטוס. בלעכס.

16. צבע שיער: כרגע? אדום-סבתות-סטייל. אתם לא רוצים שאני אתחיל לפרט את ההיסטריה שלו.

17. צבע עיניים: תכלת מטריד.

18. פרי שנוא: אפרסמון. ואפילו לא טעמתי את זה, נראה לי.

19. פרי אהוב: לא ברור.

20. ירק שנוא: גמבה!!!!!!!!!!@!%!^&%*!^!##!%^!!!!!!&1

21. ירק אהוב: מלפפון. 

22. אכלת פעם לא כשר? אכלתי בבית של חילוניים לא שומרי כשרות, אבל זה המקסימום.

23. עישנת? יאפ.

24. לקחת סמים? לא.

25. השתכרת? כן. 

26. היית חולה במחלה קשה? לא באמת, אבל היה את השלב ההוא שהישתעלתי כלכך חזק עד שנאלצתי לצאת מהכיתה סגולה ומחרחרת ולהימרח על הרצפה במסדרון כדי לנשום.

27. במה? קיבינימאט איתכם. 

28. סרט אהוב: שר הטבעות :)

29. ספר אהוב: הארי פוטר / מישהו לרוץ איתו.

30. להקה אהובה: אין כרגע. הלהקה שהכי אהבתי אי פעם הייתה אוונאסנס, אבל אני בוקושי שומעת אותם עכשיו.

31. זמר\ת אהוב\ה: כנ"ל.

32. שחקנ\ית אהוב\ה: ג'יזס, למי יש כאלה?

33. באיזו סטיגמה היית מגדירה את עצמך? חח בדיוק חשבתי על זה היום... אופקיסטית/פלכיסטית-דתיה-צמחונית-ביסקסואלית[ככל-הנראה]-פסיכית-מחבקתעצים מספיק לכם? אני יכולה להמשיך עוד קצת, בטח לאנשים סביבי יהיה עוד הרבה להגיד עלי.

34. איזו סטיגמה את הכי שונאת? לא יודעת. עזבו אותי באמאשכ'ם.

35. בעד סטיגמות? בתכלס, סטיגמות נוצרות בגלל דברים נכונים בדר"כ. מה שאני לא אוהבת בסטיגמות זה שנורא קל להדביק אותם על כל בנאדם גם אם הוא רק נראה ככה ממבט ראשוני, אם אם הסטיגמות גיזעניות וכאלה.

36. למה? אוי, שקט.

37. יש לך בעליי חיים? חולת בית אחת קטנה שמגרגרת כמו 3 בשם לוציפר, חתולת חוץ אחת בשם אלכסנדרה, 3 כלבים [ג'אק, דובה וצ'יפס], המון תרנגולות, שלווים, דגים, שני תוכים [נגה וזיפו], דבורים, צ'ינצ'ילות [אליזבת' סוואן- ליזי, וג'ק ספארו], וכו' וכו'. אה, אוגר. אדוארד. מרוצים? 

38. באיזה גיל? אעהעה אתם צוחקים עלי.

39. היית במפגש אינטרנט? יאפ.

40. יש פירסינג? 6 חורים באוזניים [כולל הליקס אחד], פירס בגבה [אנטיוכוס] ופירס בלשון [חתול]. 

41. איפה? קיבינימאט.

42. וקעקוע - נופ. מחט מטרידה, כואב, נשאר לכל החיים והכל. נאאא.

43. עשית סקס? לא, לא באמת.

44. באיזה גיל? תתעסקו בעניינים שלכם, סוטים!

45. סטייה לא מינית: אני מתאימה גרביים לא תואמות. כלומר, אני דואגת שהשילוב הלא תואם יראה טוב ביחד. איך זה בתור סטיה? לא מספיק לכם? ארנבים ירוקים. אני משעוות לצבוע ארנב בצבע השיער הירוק שנשאר לי.

46. סטייה מינית: הו כן, אני אוהבת שקושרים אותי הפוכה ותולים אותי באוויר, ואז מצליפים בי בשוט בכל הכח >< נו, לא יודעת.

47. עברת פעם דירה? נופ.

48. יש לך אחים? אח ושתי אחיות.

49. בני כמה ומה שמם? יהודה 22 [הולי פאקינג שיט], רננה 20 [כנ"ל], אחינעם 14 עוד רגע [מתי כל זה הספיק לקרות?!].

50. מאמין באהבה ממבט ראשון? לא אהבה לגמרי, אלא קליק ממבט ראשון.

51. וממבט שני? כנ"ל.

52. מאמינה בעל-טבעי? כן, נראה לי. לא יודעת. הצילו? אני דתיה! 

53. חווית פעם משהו כזה? .... הלכתי לבית כנסת בשבת?

54. סגנון לבוש: ... מעניין. חצי מהזמן טישרטים ומיכנסיים פסיכוטיות לגמרי, וחצי מהזמן גותי מדהים כזה. משונה.

55. צמחונית? יאפ.

56. מאוהבת? לא נראה לי. לא סגורה על עצמי מאף כיוון בכל אופן.

57. תפוסה? לא. רק בפייסבוק :)

58. מאמינה באלוהים? אעהעהעהההה. נראה לי שכן.

59. בעד איזה שילטון את? ..אחד שלא עושה בעיות?

60. רגישה? מאוד.

61. פחדנית? טריפופובית.. חח. פחד ממזרקים. ועוד כמה דברים.

62. בעלת סמכות? wtf?...

63. בעד שלום? כן.

64. שומעת: nine to five של דולי פרטון.

65. אומרת: כלום. מתכתבת במסן.

66. עושה: שלושה ניחושים. 

67. אוכלת: את העגיל שלי. זה ממש כיף לשחק איתו.

68. רואה: את המסך של המחשב..?

69. מחזיקה: את העכבר לסירוגין, כשאני לא מקלידה ><.

70. מתגעגעת: לאופק.

71. רוצה: לישון מספיק כדי לא להתמוטט מחר בעבודה.

72. שמחה? סבבה כזאת.

73. אנורקסיה או בולמיה? אז אני שילבתי את שתיהן... חחח אממ אבל בעיקרון אנורקסיה מרזה יותר. ואם אני לא טועה קשה יותר לצאת מזה. לא יודעת. 

74. סטוצים או אהבה? אהבה דו צדדית.

75. חבר או חברה? כרגע חברה אני חושבת. אולי יבוא היום וזה יתהפך, או ככה זה אמור להיות אצל בי בכל אופן.

76. סוכר או מלח? סוכר. דא.

77. מטאל או רוק? רוק.

78. דיכאון או טראנס? אעהעה. מן הסתם טראנס, אבל מה אתם רוצים מהאוזניים שלי מה??

79. יס או הוט? שומדבר. המומינים.

80. גיטרה או תופים? אני מתופפת לשעבר, אם זה איכשהו עונה. גיטרה זה להתלהב ב99% מהמקרים. אז כרגע לא בא לי לא זה ולא זה.

81. פיצה או המבורגר? אני צמחונית אז אאלץ לענות פיצה, אבל אומייגאד כלכך המבורגר!!!!!!!^#!$!^&!!!

אסוציאציות:

82. שחור: בעיניים.

83. פוליטיקה: אנשים זקנים ומכוערים בחליפות.

84. אהבה: לב אדום..?

85. ליצן: אמאלה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

86. שמיים: כחול מעונן ><

87. אלוהים: איפשהו שם למעלה. רוח מוזרה כזאת.

88. חתול: ירוק. חתול חתול חתול!!!! עגיל ולוציפר!! חתול!!

סיטואציות:

89. החבר הכי טוב שלך לוקח סמים. את תספרי לגורם מסויים כדי לעזור לו? אם הוא לקח פעם אחת כדי לנסות אני אגרום לו להפסיק וזהו. אם זה נהיה רציני מידי אני מניחה שכן.. למרות שזה יהיה קשה.

90. את וחברה שלך מאוהבות באותו בחור. תוותרי לה? מאוד תלוי איזו חברה זאת XD ואם אני ממש מאוהבת, קשה לי להאמין.

91. תפסו אותך עם סיגריות של חבר בתיק ואת לא מעשנת, את תגידי שזה שלו? לא שלו ספציפית, אבל אני אגיד שזה ממש לא שלי.

92. אם תשמעי צרחה באמצע הלילה, את תבדקי מה קרה\תיידעי משטרה? לא.. אני איידע את אבא.

93. ילד קטן נפל בגללך. תעזרי לו לקום? מן הסתם.

94. לזכרים - חברה שלך מודיעה לך שהיא בהריון. מה תעשה? הממפף.

לנקבות - את מגלה שאת בהריון מחבר שלך. מה תגידי לו? רגע, יש לי חבר? אוקיי. אני ארביץ לו. ואז אתחרפן, כי אני רוצה ילדים כשאני אהיה הרבה יותר מבוגרת.

96. הדבר שאת הולכת לעשות אחרי השאלון: להתקלח. ולישון גאד דאמט.

97. איך נראה גבר החלומות שלך? ג'ק ספארו.

98. אממ, איך הביתספר? שלי? חביב. בעיקר מנקץ עם כל ההכנות לפולין האלה כרגע, אבל זה מה יש.

99. איך היה? ארוך. ואף אחד לא הולך לקרוא את זה אלא אם כן הוא יגנוב את זה.

100. שעת סיום: אומייגאד 10:06!!!! מטריד. אבל זה לקח הרבה זמן כי אני גם במסן תוך כדי. חח...

נכתב על ידי , 30/6/2009 21:04  
3 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של לטינוס ב-1/7/2009 20:20
 



אני שונאת את איך שאת גורמת לי להרגיש.


שתיכן.

 

ואתן יודעות מה?

אני לא שמה זין.

זהו. נמאס לי.

 

הייתי [טוב, כמעט] שפויה לגמרי לפני שהתאהבתי בפעם הראשונה, ומאז אני רק חיה בסרטים והורסת לעצמי אתה חיים בשיטתיות.

מה קרה? נחרב העולם?

אז חילקו לי קלפים מחורבנים, באמת שכן.

הייתה לי התחלה גרועה.

אבל בסופו של דבר, לכל אחד יש את הסיפור שלו. "אם יש מתים למעלה בשמים.." אם יש מתים וכל אחד צריך לספר את הסיפור שלו, אני בטוחה שאני לא היחידה שתדבר על חרא שהיא אכלה. לכל אחד יש נקודת התחלה, דברים שהפכו אותו ושינו אותו ותוצאות שהוא הגיע אליהן.

ואני לא רוצה להגיע לקבר ורק אז להבין שבעצם לא חייתי בכלל.

אז נכון, היו לי חיים מושלמים בלה בלה, ואוי ווי הם נהרסו וקרסו.

אבל זה מה שיש לי ועם זה אני צריכה רק להמשיך. זה מה שאלוהים דפק לי ומכאן כדאי לי מאוד רק לעלות.

זה הסיפור שלי.

אז אם כל זה לא היה קורה היו לי חיים אחרים. אבל כמו שאמרתי, הם היו אחרים. את המשחק שלי אני יכולה להחליט איך לשחק.

 

חילקו לי קלפים קצת דפוקים.

אבל לכל אחד יש את הקלף הקרוע שלו.

ואני לא רוצה להמשיך לחיות את השברים שלי, אני לא רוצה להמשיך לחיות חלומות מנופצים שלי.

אני חייבת להמשיך עם מה שיש, לבנות ולהיבנות על זה.

לצמוח.

 

אני לא יכולה להמשיך להיפגע בלי לבכות,

ואז כעבור שנה לבכות כמו פסיכית על הילדה המסכנה שהייתי אז ומה עבר עליה ולמה החיים הרגו אותה.

לא יכולתי להישאר תמימה ולנצח ואני אצטרך לקבל את זה ביום מן הימים.

 

אני הולכת להיות שלמה ומאושרת. אני מתכוונת להשלים עם רוב הבעיות שלי,

ולהיות... טובה. אני לא יודעת איך להסביר את זה.

אני רק יודעת שהייתי בסדר גמור לפני שהתאהבתי ואיבדתי את הצפון,

ואין שום סיבה שבעולם שאני לא אחזור להיות בסדר כבר עכשיו.

אני אצא מכל הסרטים שאני חיה בהם כי זה מפגר לחיות בפנטזיה כשמה שהחיים מציעים לך כל כך יותר טוב,

ובפעם הבאה שאני אחליט החלטה משמעותית כמו להיכנס לקשר אמיתי- אני אעשה את זה מהסיבות והבחירות הנכונות.

כל העתיד שלי מצפה רק לי :)

 

הפוסט הזה יצא נורא מבולבל, מבולגאן ובעיקר אסוציאטיבי,

אבל העיקר שאני הבנתי.

 

להית' ביצ'ס,

חופש נעים :)

 

נכתב על ידי , 29/6/2009 10:44  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארנב ירוק. ב-30/6/2009 18:57
 



החלומות שלי הופכים פסיכוטיים יותר מרגע לרגע.


אני חולמת על כל כך הרבה דברים שאני חושבת עליהם במשך היום- והכל מתערבב אחד בשני.

אני חושבת שהשיא הגיע אחרי המצעד, כשכל החלום שלי נצבע בכל צבעי הקשת והתחרפן.

מה הבעיות שלי?! אני עד כדי כך מחוברת לתת מודע שלי?!

 

הנה דוגמא להמון דברים שעוברים לי בראש ומתערבבים:

אתמול חלמתי משהו שכלל את הפריטים הבאים:

תידרוך גן החיות והפילים של הגן, סצנה מטיטאניק, האודם שהיה לנגע כשראיתי אותה, אני בוכה על מוות, אביטל, מאיה, ignore מהודעות מעצבנות בפייסבוק ועוד כמה דברים ששכחתי.

תנסו אתם לסדר מכל זה רצף של סצינה הגיונית, נראה אתכם מוכשרים כמוני >< 


 

ובהקשר לנושא החם,

אם הייתי צריכה לבחור בארץ כלשהי- ואני משנה את השאלה, ארץ כלשהי מלבד ישראל- בצורה מצחיקה אני חושבת שאולי הייתי בוחרת את קנדה.

למה קנדה ולא צרפת או הוואי או טרנסילבניה?

כי בקנדה יש גם אנגלית, גם צרפתית [ושתיהן השפות הלאומיות של המקום!] וגם שלג.

תמצאו לי שילוב מוצלח יותר.

נכתב על ידי , 28/6/2009 16:53  
8 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארנב ירוק. ב-29/6/2009 22:08
 



כלכך משעמם לי שזה מפחיד.


החיים נורמאלים, אני שפויה עדיין, בלה בלה בלה.

שומדבר חדש.

 

לא מתאים לי להתאהב עכשיו שוב, לא בזמן הקרוב.

קודם אני אתאפס על עצמי, לא?

אז אני שמה את המחשבות האלה בצד, ואת השאיפות והחלומות והפנטזיות המסריחות.

הפגישה ההיא הייתה כמעט מקרית ולא תחזור שוב, ומכל שיחות המסן האלה אני רק יוצאת פוסטמה שוב ושוב.

אז חאלאס.

אני לא אלך כמו מפגרת ואפול שוב לעניין החד צדדי הזה שכבר באמת נמאס עלי- הספיקו לי פעמיים בשלוש שנים האחרונות, תודה רבה. כל פעם נמשכה אולי יותר משנה. נמאס לי לחזור על טעויות ולצפות שמשהו ישתנה.

מותר לחלום- אבל לא לנצח, מסתבר.

נצח זה זמן ארוך מאוד להשתגע בו.

ואם אני לא אעצור את זה פה אולי לשם אני אגיע.

 

בקיצור.

יש לי רישון עבודה [עלק לוקח ימים לעמוד בתור. אפילו שעות לא לקח. 5 דקות ויש לי פנקס בתיק], ולעבוד אני מתחילה עוד יומיים שלושה.

בינתיים יש הכנות מעצבנות לפולין- מעצבנות כי אני בכלל אל אזכה להיות שם והכל.

 

משעמם לי ברמות כאלה עצובות שאני חושבת אני אלך לי לראות סרט מצוייר עד שאני צריכה לצאת לתידרוך בגן...

נההה. יהיה טוב.

 

 

נכתב על ידי , 28/6/2009 14:25  
הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
 



אני. כלכך. פאקינג. שונאת. את הקוקסינלית ההיא!!!!!!&%$*!!!!!!#$^@*$#*#$%&!!!!


כאילו, באמת! מה אנשים כאלה חושבים לעצמם בכלל?!

כלכך התחשק לי לרוץ, לחטוף למישהו את הסיגריה ולכבות על היצור הדוחה הזה תוך כדי צוויחת "בגללך ההורים שלי לא מרשים לי לבוא לפה!!!!"

בחיאת. היצור רקד בהתפרעות פסיכוטית תוך כדי שנפתחה לו השמלה וגילתה את חזיית-הנצנצי-כסף שלו,

ואנשים טרחו להתרחק ממנו מספיק כדי שנוצר סביבו מעגל שלם.

אז נחשו מה?

הוא רקד לבד בזמן שבשולי המעגל עמדו כל הצלמים שאתם יכולים להעלות על הדעת, וצילמו אותו לטלוויזיה או לאלוהים יודע מה.

דוחה אותי לחשוב שאדם אחד כזה מתוך קהילה שלמה מהווה ייצוג לקהילה שלו.

שזה מה שאנשים רואים בטלוויזיה ונגעלים ממנו כלכך.

אני שונאת אותו.... והשמלה שלו אפילו לא הייתה סקסית.


 

אבל היי, למי אכפת,

היה לי זר שלם של בלונים רק לעצמי.

די נחמד, אתם יודעים.

:)

 




עריכה:

זו רק אני, או שאני משתמשת פה במילה "פאקינג" יותר מידי?

נכתב על ידי , 25/6/2009 21:28  
2 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארנב ירוק. ב-26/6/2009 18:39
 



שיואו, באסיסטים כאלה מתלהבים מעצמם.


זה די דוחה.


מחר מצעד.

לכל מי שתוהה למה אני בעד, הנה לכם התשובה- http://www.gogay.co.il/content/article.asp?id=8337.

מכתב קצר, קריא ונוגע ללב של מישהו למורה שלו.


אין לי הרבה מה לכתוב, שוב,

ואני מודה לאל על כך.

 

אני לא מספיקה להכין את השטוזים לעבודה שלי וזה קצת מעפן, מעניין אם אני בכלל אצליח להשיג את זה בזמן.

בכל אופן סיימתי י"א וזה מרגיש ממש מוזר- לא מרגיש מוזר לסיים, מרגיש מוזר להתחיל י"ב.

אולי החודשיים האלה בין לבין יגרמו לי להרגיש מוכנה יותר להתבגר? אני מקווה.

 

אז יש לי בתיכנון שבוע חופש עד לרביעי הבא. חלק מהשבוע הולך על חבירם וחלק על הכנות לפולין ולמסע בארץ שאליו אני הולכת.

רביעי אני מתחיל לעבוד עד ל14 בתקווה שיהיו לי את האישורים עד אז,

ומאז שוב חופש עד אוגוסט. אוגוסט אני מתחילה לעבוד שוב כמה ימים בודדים ואז אחרי עוד הפסקת חופש אני טסה לצרפת. [נוחתים בשויץ!!!$%!#!&!@!!*!!]

אח"כ שוב יומיים עבודה... ואז מסע בארץ, ולימודים.

 

הממפף.

זהו, נראה לי?


אני כלכך. פאקינג. שונאת. יתושים!!!!!!!!!
נכתב על ידי , 24/6/2009 21:35   בקטגוריות אני, הרהורים, אהבה ויחסים, אופטימי  
5 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ב-29/6/2009 12:08
 



אין לי מוזה, וגם לא כח לכתוב בכלל, אבל רציתי לתעד את זה.


1, 2, 3.


1. קיץ בכלל מוציא אותי מהמציאות שלי.

או ליתר דיוק, זורק אותי בחזרה לתוכה ומנער אותי מהבועה על הדרך.

כל החורף יש כאילו תפאורה על העולם שלי - הוא קודר, עגמומי ומדכא. אפור להחריד, וכלכך, כלכך יפה.

בקיץ מישהו מושך את שמיכת העננים הקרירה באנוכיות לקצה השני של העולם, אבל מהצד השני נותן לנו לנשום קצת. הוא מוריד את מעטה הבאסה מעל ראשי.

אני שונאת קיץ. חם ומזיע, וממש דוחה. פשוט מגעיל.

ובכל זאת, בלי הקיץ בטח הייתי מתה איפושהו בין יום סגריר אחד למשנהו:

בחורף ישנה בערך מחצית השעות שאני זקוקה לה בכל לילה, כלומר אני בקושי ישנה. עייפות מצטברת שכזאת מביאה אותי למצב שבו רוב היום המוח הקודח שלי הוזה דברים חולניים, מכניס אותי לסרטים וכאלה. העייפות ממסטלת אותי כל שנת הלימודים. ניתן להבחין בתופעה מתגברת עוד יותר בלילות.

כשמשלבים את זה עם תאורה גשומה, חשוכה ומקפיאת עצמות על הבוקר, אפשר להבין למה אני מסתובבת חצי שנה עם הבעה של זומבי על הפנים ומחדד-חתוך-את-עצמך בתיק. 

הדיכאונות שלי הרבה יותר מוגדרים ומוסברים בחורף. כאילו מישהו מסמם אותי ומערפל את ההיגיון המוחלט שלי- חורף שכזה בשבילי הוא סרט שבמזל גדול מספיקים להחזיר אותו לוידאון לפני שהוא הורג אותי.

אז לא, לשאלכתם, אני ממש לא טיפוס של קיץ, אבל אם לא היה קיץ בטח הייתי מתאבדת. פשוט כי הקיץ מטלטל אותי קצת, נותן לי פוש של היגיון שרק שילוב של שמש בריאה ומינימום של 9 שעות שינה בלילה ממוצע יכול לספק.

ובקיץ פתאום יש לי מצברוח טוב, או לפחות... שפוי.

אני באמת מרגישה שפויה כשהשמיים בהירים. מצחיק, לא?

רק חבל שזה גוזל ממני את יכולת הכתיבה [העגומה קמעה] שלי.


2. הפסיכו שלי.

מה רציתי לכתוב עליו?

.....

אה, כן.

 

אני אצוטט את עצמי מפוסט ישן יותר:

"אני כמו עצם, עצם שנשברה והתאחתה מחדש בצורה לא נכונה, עקומה. מעוותת."

הדימוי הזה עדיין נכון. אבל מה שעושה הפסיכו, כך החלטתי, הוא בעצם לנסות לתקן אותי כמו שרופא מתקן.

נכון, אביטל, כמו שאמרת- הוא מעלה למודע שלי עוד צרות. דברים שהיו קיימים רק בתת מודע עד עכשיו.

אבל הדברים האלה עדיין השפיעו... השבר הפנימי שלהם.

ומה הוא עושה?

כמו שניתן להסיק מהדברים שלך... הוא שובר אותי מחדש.

הוא שובר אותי בדיוק במקום בו כבר נשברתי בעבר, מעלה במודע את הכאב מחדש, גורם לי לבכות על פצעים ישנים, גורם לי להכיר ולשנוא את הצרות שלי.

הוא שובר אותי שוב במקום שלא התאחה נכון.

ואז, בעזרתי המהוססת, מנסה לחבר מחדש את החלקים- והפעם בסדר הראוי. שנינו ביחד מנסים לעזור לי להחלים בצורה תקינה. ישרה.

אז נכון, אני בוכה וכואב לי. ונכון, אני לא חושבת וגם הוא לא חושב שנצליח לתקן הכל עד הסוף ולהחזיר את המצב לקדמותו.

איך אמרתי פעם? "ואיבדנו כבר יותר מידי, את יודעת.." או לסירוגין, כמו שאמרו איימי לי ובן מודי- "יש פשוט יותר מידי שהזמן לא יוכל למחוק."

אבל אנחנו לפחות עושים משהו.

וגם אם על הפצע השבור והמאוחה מחדש תישאר צלקת- זה עדיף על שבר שמעולם לא ראה רופא.


3. ההורים שלי.

[אני לא מצליחה להיזכר טוב מה התכוונתי לכתוב בכלל].

רציתי להגיד משהו על התמונות שלי מגיל 14, אבל בשביל זה אני צריכה ציטוט מהספרת "שומרת אחותי" והוא בבצפר. אני אשכתב את החלק הזה ביום הבא שאהיה שם - שלישי או רביעי- ראו הוזהרתם!

אה, ורציתי גם להגיד משהו על... אהה.... זה עמד לי על קצה הלשון לפני רגע... [כן, כל הקטע הזה עומד להשתכתב].

נו?

אה!!!

 

אז אשמה.

סתם רציתי לציין שנראה לי שבמקום עמוק כלשהו, הרגשתי אשמה להתבגר.

ואולי האשמה המודחקת הזאת הביאה לכעס גדול עוד יותר על ההורים שלי.

כלומר, רוב המתבגרים יכולים להרשות לעצמם לעשות צרות כמה שהם רוצים ולהתעלל בהורים שלהם - הם יודעים שההורים ינסו לעמוד כמו קיר איתן ולספוג את כל המהלומות שיונחתו עליהם לאורך גיל ההתבגרות של ילדיהם. הרי הורים מחכים בחשש להתבגרות של הילד כבר מרגע היוולדו. הורים שמתפקדים כמו שצריך יוכלו להתמודד עם לא מעט זוועת שיפיל עליהם הטינאייג' הממוצע, כל עוד הזוועות בגדר הפרופורציונאליות.

אבל אני? אני לא יכולתי להרשות לעצמי את זה.

כשהתחילו הבעיות שלי, הן הופנו כלפי הורים שבורים. אמא מרוסקת ואבא שנשאר להיות עמוד התווך לבדו, מנסה להשליט סדר במצב.

לא יכולתי להתמוטט ולקרוס ותוך כדי כך לבנות את עצמי מחדש, בלי לזרוע עוד יותר הרס וחורבן במצב שלנו שכבר היה קשה ממילא.

לא יכולתי להתפרע.

הייתי עסוקה מדי בלהרגיש לא נאהבת והכל, יה נואו.

אז כעסתי עליהם כמו הגיהנום, על זה שגרמו לי להרגיש אשמה שאני מתבגרת.

כעסתי שלא נתנו לי להתפרע ולהיות טינאייג'רית טיפיקלית [אני נשמעת כמו אביטל], כלבה מתמרדת והכל, לא יכולתי להרגיש ככה בלי לשמוע אותם מנגד מטיפים על כמה שזה אנוכי להחריד מצידי בהתחשב במצב.

כעסתי על האשמה.

 

מצחיק שכתבתי את כל זה כשאני עוד נתכוונת לערוך. וזו רק מחשבה, אני אצטרך לבדוק אם יש לזה ביסוס פסיכולוגי כלשהו ביום חמישי... P=


4. [יש 4? מה? =\ נקרא לזה 3.5? הו וול. הו גיבס אה שיט.]

ועוד יותר מצחיק זה שהתחלתי לכתוב חסרת מוזה או כח כתיבה...

ותראו איזה אורך דפקתי.

הכל כי אני במצברוח שפוי מכדי להתעסק בפריקה כל היום,

אז מחשבות ששוות את זה מצטברות איפשהו עד שנאגרות לכאן בבום אחד... חחח

 

סי יה ביצ'ס! שבוע טוב בינתיים!....

 

 

נכתב על ידי , 21/6/2009 20:41   בקטגוריות אני, אנשים, אושר, גילויים ואירועים בחיים, הרהורים, החיים שלי, וידוי, ורק רציתי לחיות, זוית ראיה אישית שלי, משפחתי וחיות אחרות, כתיבה, אופטימי, אהבה ויחסים, ביקורת  
4 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של ארנב ירוק. ב-25/6/2009 21:50
 



לדף הבא
דפים:  

35,148
הבלוג משוייך לקטגוריות: יצירתיות , משוגעים , מתוסבכים
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות למִיָאוּ. אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על מִיָאוּ. ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)