פצעים ונשיקות

umm.

im here for the last time.... [the computer room in the camp].

so im back on monday....

i cant write anymore coz ppl here r killing me   

miss ya all!!!!

bye

its so weird.

once, i used 2 think my life sux.

im looking now on older posts.... i remember them, but still.... how?

im not like this anymore.

how?

what have changed?

have i grown up since it happend?

9th grade. doesnt seem 2 be so long ago.

looks pritty close.

so how can it be that i moved on?

i have such different problems right now.

the biggest problem now is her happiness.

i wasnt sure what should i say 2 her.... what can i do besides hug her a lot?

so i read some of my old stuff.... & i donno what can i say that would make her happy, coz i know that's something she has 2 go throw & understand wille getting over it.

its like she's stuck in my old situation.

i wanna help her... she's so sad & its been a year since i felt that way.

i really hope she wont break, & i hope she'll pas the same thing i did so she can be normal again. or at list calm.

i wish she wont leave me now. i wanna be there so i can help her.

omg.

i gotta get her out of it.

i swear i will.

awsome.

i dont have much time to discribe my hole trip, but basicly im havin fun [and starbuks, right now]...lol

im in my ant's [or however u right this] office, so im back on the internet, thx god..

i miss u all end trying 2 find some stuff 2 bring u, thow i dont have much time & money.

well, i guess i'll tell u guys more when i'll be back...

till then, love u all!!!!

p.s.

avital, if u read this- d...d....ddd...d-..dd-d... shwarts!!!!!!!!!!!!! lol

ובנתיים קצת מטורף.

שוב יש את ההרגשה שהכל יותר מידי, שעוד שניה אני אבכה שוב.

אבל הדברים האלה באים והולכים...

אני בטוחה שכל מה שאני צריכה זה קצת שינה.

אחרי שאני אסיים לארוז!!!

אז חברים וחברות, אני מצפה לכמות של מכתבי טיסה...

חחח...

למי שלא ברור לו, זה פשוט מכתב שבו אתם תוקעים את כל מה שעולה על רוחכם-

דברים כדי שלא אשתעמם 12 שעות [שטויות כמו תפזורות מצחיקות וכאלה],

חפירות שרציתם לספר לי,

ווידוי עמוק ומרגש על כמה תתגעגעו אלי עד עמקי נשמתכם הצורבת, תתלו טבלאות יאוש על קירכם עד לרגע שאחזור, המחשבה עלי תלווה אתכם בכל צעד וצעד ביומיום, על כמה שאחסר והחיים לא יהיו שוב אותו הדבר כי אני אהבתכם האחת והיחידה לנצח נצחים- וכו' וכו'.

בכל אופן.... כ-ן.

אז אני מקווה להספיק לראות את כולכם לפני שני בלילה...

[האמת שרק לכתוב את הפוסט הזה העלה לי את המצברוח... בידרתי את עצמי. טוב שמישהו מצליח בזה... חח]

אוהבת המונהמון!

בגלל הליריקס.

מתגעגעת.

שישה ימים...

עמוס לי כל כך!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! פאק!!!!!!!!! אני חייבת לצרוב את הדיסקים או שאני לא טסה!!!!!!!!!!!!!!!!

היה כל כך כיף.

וקר.

וקדושת הנונגות שלי חוללה.

חח.

וכמו שידעתי שיבוא, עכשיו מתחילים כל הפחדים והחששות והלבטים.

אבל אני לא אוכל לוותר לעצמי לנצח. אנשים כאלה מבזבזים חיים.

אני חייבת להתגבר על החרדה הלא רצונית והלא הגיונית הזאת.

בשלב מסויים אני אצטרך להתמודד איתה.

ואני אשמח, אם תרשה לי, שאתה תהיה זה שיעזור לי להתגבר עליה.

שנתגבר עליה יחד.

שנוכיח ביחד לעולם שגם אם הוא דפק את שנינו בעבר,

אנחנו יכולים עליו.

שאין עלינו יותר.

אני הולכת להילחם בשביל הדבר הזה.

אני רוצה שלפחות פעם אחת אני אצליח להחזיק מעמד בתוך דבר כזה.

בתוך הדבר הספציפי הזה, במיוחד.

ותודה שאתה לוקח חלק בזה. אני מצליחה לסמוך עליך.

ואני שמחה שזה אתה.

היה לי קונצרט,

לא היה נורא כמו שחשבתי, אבל... בואו נגיד שלפחות הגיטריסט שאיתי היה מספיק טוב בשביל שנינו...

עוד 7 ימים בדיוק ואני עפה מפה.

הצילו.

כי רק עכשיו אני מבינה כמה זה עזר לי להתגבר על שניכם.

עכשיו אני יכולה להמשיך הלאה.

וסופסוף אני רואה אור בקצה המנהרה.