פצעים ונשיקות

אממ, זה ממש מצחיק אותי שעכשיו הנושא החם הוא "סתיו", אחרי שכתבתי על זה כל כך הרבה וכבר אין לי מה לכתוב על זה. חוצמיזה שאני מאושרת להחריד שחזרה עונת הקפוצ'ונים. אבל שיהיה.

הו- לא, לא, ני חייבת להיגמל מצמד המילים "הו ול". די כבר.

נו, אז ביום ראשון אני יוצאת כנראה לסמינר סוכות של צמר"ת, זה יומיים וזה הולך להיות ממש נחמד... כי ארחי שהייתה לי התרשמות ראשונית מכולם בטיול סליחות, אני הולכת להיות איתם יומיים... זה בטח יהיה ממש נחמד, אבל אני רק מקווה שאני לא ארגיש מפגרת עם אביטל וחגית שהספיקו לבלות עם האנשים שם כבר שבוע יותר ממני....  

קיצר, תאחלו לי שאני אהנה.

חוצמיזה, אחרי שאני חוזרת אני רוצה לארגן משו, שכמה בנות מהכיתה שלי יבואו לישון אצלי בסוכה... זה יכול להיות ממש מגניב, יש לנו את הסוכה הכי עושה-כואב-בעיניים-מרוב-קישוטים שראיתם....

ננ, עכשיו אח שלי החמוד מעיף אותי מהמחשב, אני חייבת לזוז כי אחרת הוא יזרוק אותי על הספה או משו....

חחחח זה כל כךל משעשע שזה תמיד קורה ואני תמיד שורטת אותו אח"כ...

נמ.

אוקי,

 נראה לי שזהו. להרגע. בהביי.....[

אם אני אזכר אני אוסיף משו אח"כ, כשאח שלי יקרא או משו!

צמה פרועה להפליא שנופלת שוב ושוב על הגב ונהדפת שוב ושוב לכתף, אודם אדום בוהק מהטסטרים בחנות סבונים, המון גלידה ושוקולד בבטן, בלון ירוק זרחני על התיק שנתקע בפרצופו של כל אדם תמים על האוטובוס,

ויש את ההרגשה שכבר אין יותר צורך להתאמץ,

כי ככה סתם,

אני ממילא כבר הבנאדם הכי מגניב בעולם.

אז היום שלי התחיל בסדר...

באתי עם נעלי בית לבצפר! ואני רוצה להדגיש, אלו נעלי בית מאוווד צמריריות ומאווד פרוותיות ומאוווד סגולות ומאוווווד פקאציות וכיפיות בצורה מטורפת!!!!

בכל אופן, זה השמיע מין קולות גרירה מצחיקים כאלה כשהלכתי ברחוב, אז בתוך בצפר פשוט הורדתי אותן.

והייתי יחפה כל היום, עם הנעליים בתיק.

ואז, בצהריים, עליתי עם רות לקו 7, עדיין יחפה ברחוב.

לפתע פתאום קרה והנה אני רואה לנגד עיני את קו 7 במרום הרחוב, בעוד אני- באמצעו.

[אני באמת לא יודעת מה דוחף אותי לכתוב ככה, תאלצו לסלוח לי].

קיצקץ, עפתי כמו טיל לכיוון האוטובוס ואני עדיין יחפה. רצה חצי מדרך בית לחם יחפה.

ולא שמתי לב אם כאבו לי הרגליים. הגעתי מתנשפת כולי לאוטובוס בשניה האחרונה, ואופסי- גיליתי שנעלם לי הארנק. בבושת פנים [אדומות, מהריצה] ירדתי מהאוטובוס, וככה מצאה אותי רות שהגיעה בינתיים- אומללה ונוברת בקדחתנות בילקוט בחיפושים אחר הארנק האובד.

לא מצאתי אותו, כמה לא צפוי, אז קיבלתי מרות 5 וחצי ש"ח לנסיעה אחת... מה שלא מספיק לי.

עפתי חזרה, עדיין יחפה, לבצפר, וקיבצתי שם משי [שכמו סטלנית נתנה לי לחכות 10 דקות עד שטרחה לקום מהמחשב] 10 ש"ח.

קניתי ארטיק [לא קרחון ולא קרטיב, רותי תותי, זה בסדר.. חחח.. אה ונזכרתי בעוד מילה! שלגון!] קרח בטעם רולה וירדתי לקו 14, עייפה, לא מרוצה ויחפה.

נסעתי בקו 14 שהגיע יחסית מהר וישבתי ם ליד אישה שנראתה נורא רצחנית, ו- תארו לעצמכם- כל מה שחשבתי בנסיעה היה "מה יקרה אם היא תרד אחרי מהאוטובוס ותדקור אותי בסמטה חשוכה? אנשים יתחילו להגיד ' אני האחרון שדיבר איתה!!' ואפחד לא ידע שאכלתי ארטיק קולה לפני המוות."  ^_-  כן, זה מה שחשבתי. יאפ.

קיצור, הגעתי לתחנה של 155/154 והתיישבתי עם רגלים אפורות ודואבות לחכות לאוטובוס. הרמתי את המבט מהאמ.פי3 [שבדיוק החלפתי בו שיר] וראיתי ש154 מתרחק מהתחנה- הוא עבר שם, הציץ לראות אם אנשים רצים לחכות לו ואז הוא ראה שכל מי שבתחנה יושב ונסע.

כמובן, קמתי מהספסל, רצתי אחריו איזה 3 מטר, מגדפת ומקללת את האוטובוסים, שילכו להיזדיין.

חזרתי נרגנת לחכות לעוד אוטובוס. ונחשו מה? זה הצחיק אותי משומה. כל הסיטואציה שיעשעה אותי, עד כמה מוזר שזה נשמע. במקום להתחיל לבכות על זה, הייתי עצבנית מאוד אבל משועשעת להפליא.

אז 155 הגיע ונסעתי הביתה. בדרך מהתחנה לבית דרכתי על כמה קוצים שכבר לא הצליחו לחדור לרגלי מבעד לעור השחור שהפך למחוספס...

ועפתי למקלחת.

ונחשו מה?? כבישים יותר נוחים ממדרכות!!! עובדה!!! זה בטח כי גלגלי המכוניות שוחקים את האספלט של הכביש כמעט לידי חלקות... אז זה יותר נוח...

אה, ועוד כמה דקות אני אוסיף פה הוכחה שכתבתי בשיעור ביולוגיה על המורה שלי, הוכחה מאוד גיאומטרית שמגיע למסקנה שהמורה שליהוא חתיכת משחק אותה חרא קשוח.

אבל אני הולכת להביא עוד גלידה אז אני באמת אכתוב אח"כ. התעייפתי.

תוספת קצרה, [או לא קצרה], שאלון שנגנב מיונתן:

האם היתה לך אהבה נכזבת? לצערי.
האם שברת למישהו את הלב? מקווה שלא, אבל נראה לי שקצת כן.
מה אתה הכי אוהב לאכול? ארטיקים / שוקולד / שילוב מנצח של שניהם!!!
איך היית מגדיר את האישיות שלך במילה אחת? מטורפת? לא יודעת...
איזה בגד לבוש מגדיר את האישיות שלך? כבר אין ממש. סתם אני.
איזה בנאדם הוא הבנאדם שאתה הכי מעריך? ולמה? שאלה מתוסבכת. אני מעריכה הכי בעולם כל אחד ואחד מהאנשים שיקרים לי, וכל אחד מסיבות אחרות לגמרי.
מי החבר הכי טוב שלך? זה בכוונה חבר בזכר?.. חח סתם באמת שלא יודעת.
מה אתה הכי שונא בעצמך? אולי קנאה.
כמה זמן אתה מול המחשב ביום? הרבה יותר מידי. מספיק כדי להפוך את השאלה הזאת ל"כמה זמן אתה לא מול המחשב ביום".
איך אתה רוצה שהעתיד שלך יראה? סליחה, אני חייבת לגנוב את התשובה מיונתן!!!- "וורוד... שדה פרחים...איתמר בשמלה וורודה מחזיק סל פרחים וזורק עלי עלי וורדים בזמן שאני מדלג בחינניות בין הכלניות..." רק שהייתי מחליפה את ה'איתמר' באיזה מישו אחר.
איך אתה מסתכל על העבר שלך? נימה אופטימית או פסימית? איזה עבר? איזה חלק ממנו, כאילו?
מה אתה הכי שונא בחברים שלך? שלא טוב לנו יחד לפעמים או אם יש ריבים... לא בטוחה..
מה אתה הכי אוהב בחברים שלך? עצם היותם חברים שלי, אני מניחה.

מה הוא ערך יותר עליון אצלך? חברות/ אמון או משפחה? נראה לי שאמון משולב גם במשפחה וגם בחברות.. לא?
את מי בא לך לחבק עכשיו? תביאו לי חברה ממש ממש טובה שלי, שתהיה שמנמנה ורכה מספיק, ואני מוכנה לטבוע בחיבוק כזה עכשיו לעוד איזה שעה.
למי בא לך להביא מכות כרגע? לאפחד. באמת.
למה אתה מחייך/בוכה עכשיו? מחייכת כי כואבת לי הבטן מרוב גלידה. זה ממש נחמד. ובוכה כי הבטן שכואבת לי מרוב גלידה הולכת לתפוח מאוד, עקב כל הגלידה...
ממה אתה הכי אוהב לצחוק? שטויות.
מה הכי מרגיע אותך? חיבוקים, נשיקות, מוזיקה, ציורים, שטויות .
איזה ספר היית ממליץ לאנשים במצב חברתי קשה? לא סגורה על זה. אולי משו כמו "מי הזיז את הגבינה שלי" או "הטאו של פו" או כל מיני ספרים עם עזרה פסיכולוגית ופילוסופית לחיים.
איזה ספר היית ממליץ לאנשים שהאף שלהם גבוהה מדיי? ספרים על אנשים הרבה הרבה יותר מוצלחים מהם, או ספרים על אנשים ששונאים אנשים עם אפים גבוהים... חחח

האם התנשקת? יאפ.

על מה אתה הכי אוהב לדבר? מה שעולה.
אתה אוהב שיחות נפש? כן, אם הן מובילות לכיוונים נחמדים ולא מייגעים.
אתה מאמין בפסיכולוגיה? בהחלט. זה מקצוע כל כך מגניב.
איזה עונה אתה יותר אוהב? חורף או קיץ? למה? חורף כי קר ואני שונאאאאת חום...
מה החלום הכי מפחיד שחלמת? כל פעם שאני עומדת למות ואני רצה ומתאמצת כל כך לרוץ מהר, אבל אני לא מצליחה ואני רצה לאט בטירוף כשמי שרודף אחרי משיג אותי... אני נטרפת מחלומות כאלה.....
מי הבנאדם האחרון שהעליב אותך? לא זוכרת.
מי הבנאדם האחרון שגרם לך להרגיש מיוחד? לא יודעת. אבל זה עושה לי חמימות לחשוב על הנושא הזה.
למי "עזרת" בפעם האחרונה? קמתי למישו באוטובוס, אם זה נחשב.
אתה מגדיר את עצמך בתור מישהו טוב? זאת שאלה קצת פתטית, סליחה.

אתה מאמין באוטופיה (עולם מושלם)? הצילו!!!!!!!!!!! בדיוק היום שאלתי מישו מה זה אוטופיה והרגע קראתי את התשובה שלו עם ההגדרה לזה!!!!! זה ממש מלחיץ.... זה בבלוג של נגע למעוניינים בפוסט אחד לפני האחרון... אמאלה. ואני לא ממש מאמינה בזה כי זה לא קורה מחוץ לאגדות וסרטים כמו מטריקס. הלוואי שזה היה קורה... הלוואי שיכולתי להאמין בזה!!!!
מתי לדעתך אפשר להתחיל לקיים יחסי מין? באיזה גיל? ממש תלוי בבנאדם. אבל באמת לא נראה לי טוב לעשות את זה לפני גיל הטיפש עשרה או משו.
האם לדעתך יש גיל למיניות? בלאט אותה שאלה לא?!
מה אתה הכי לא אוהב בחברה הישראלית? את הערסים בתוכה XD

מה אתה הכי אוהב בחברה הישראלית? פלאפל?....
לאיזה מקום בעולם בחיים לא תלך? למה? לביקור בית של המנהלת שלי!!! נחשו למה!!! 
איפה היית מת להיות? למה? ארץ לעולם לא, עם פיטר פן.
מהו המקום שאתה מרגיש בו הכי בטוח? הבית שלי.
מה הייתה הפאדיחה הכי גדולה שלך? לא יודעת.
מה דעתך על סטיגמות? חרא, אבל מה לעשות- גמאני משתמשת.

אתה בריב עם מישהו כרגע? לא  חוץ מהמנהלת שלי... חחח

מי הבנאדם האחרון שאמרת לו מילה טוב? "בוקר טוב אמא", לאמא שלי, לפני 2 דקות כשהיא קמה מהשנת צהריים נחשב?
מה יותר טוב? למות מאושר בגיל 60 או למות בגיל 100 אחרי כמה שנות מחלה? הצילו. אולי מאושר בגיל 60.
אתה חושב על מוות? חשבתי.
מוות מפחיד אותך? כן. במובנים מסויימים.
איך אתה רוצה שיזכרו אותך אחרי שתמות? פשוט שיזכרו. ויאהבו. ויזכרו!!!

למי אתה מתגעגע עכשיו? הרגע? טוב, לא ראיתי את אביטש מאמצע יום ראשון, ואת שאר החברות שלי כן ראיתי היום, אז סביר להניח ש... חחח

אתה כותב שירים? כתבתי.
מה התחביבים שלך? הרבה. אין לי כח לפרט.
מיהו בנאדם עני בעינך? (בלי שום קשר לכסף) - אני לא יודעת מה לענות כי ההערה "בלי שום קשר לכסף" נמאת פה ואני לא בטוחה אם יונתן כתב אותה או השאלון..
מיהו בנאדם עשיר בעינך? מישו שיש לו כל מה שהוא צריך כדי לחיות ולהנות מהחיים?
מה אתה הכי שונא בבני המין השני? נו, שהם חארות. חחח...
מה אתה הכי אוהב בבני המין השני? גררר.... אממ לא משנה חחחחח.. נו, סתם, כשהם הופכים לחברים אמיתיים הם ממש כיפים..
מי הטיפוס שהכי מושך אותך מבחינת אופי? כל בנאדם שממש קל לי להזדהות איתו או שיש ביננו קליק כזה... קשר נפשי חזק...
מאמין במסתורין? מזתומרת?!

מה הדבר הראשון שאתה עושה שאתה קם בבוקר? ^^ יש לי דה ז'ה וו... אה לא, שאלו את אותו דבר בשאלון בפוסט הקודם XD
מה הדבר הכי יפה שעשו למענך? אממ, אולי היו חברים טובים? לא זוכרת ממש.
איזה מתנת יומולדת הכי אהבת לקבל? דברים שהייתי צכה, איי גס.
האם יש לך חפצים שיקרי ערך בעינך? המון... אבל הכי הכי, הכרית נמנם שלי.
מה התחפושת שהכי אהבת להתחפש אליה? אווו שנה שעברה, נסיכה!!!
האם לדעתך יש מושלמות בעולם? כן. לצערי. והיא לא אצלי בדר"כ.
אתה פרפקטציוניסט (אחד שחושב שהכל חייב להיות מושלם)? הכל אצלי חייב להיות מושלם. אצל שאר העולם לא. חחח.
אתה מאמין באהבה? לאאאאא  מי האידיוט שיחיה את חייו בלי לאהוב??
אתה אדם נאמן? מאוד מאוד.

נ.ב. שינתי קצת עיצוב!!!!!!

אהההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

אעעעעעעעההההה!!!!!!!!!!!

עעעעעעהההההההההאאאאאהההההההההה!!!!!!!!!!!!!!!!!!

-מתה-

חחח סתם זה דווקא היה ממש נחמד... חוצמיזה שש.ב. המנהלת עצבנה אותי על הבוקר וצעקה עלי כאילו היא אמא שלי או משו, היום התחיל פסדר.

היה ממש נחמד להישאר עד מאוחר... כי זה שיעור קולנוע וזה ממש כיף, וזה היה כשכל הצפר התרוקן ורק אנחנו נשארנו אז הלכנו לחטט בחדר מורים ומצאנו כל מיני שטויות, ובאופן כללי באמת לא היה אכפת לי להישאר כל יום ראשון עד 7 בבצפר, אני פשוט דואגת לאביטל ולכל שאר האנשות שלא יכולות להישאר ולכן יצאו מהשיעור. זה כל כך מגניב שתהיה לי בגרות ביחידה אחת בקולנוע בסופשנה.

לעניינים אחרים-

סתם טוב לי.

אני שומעת מוזיקה שעושה לי לחייך לאנשים רנדומאליים באוטובוס ולפנות את מקומי לקשישות מזדמנות.

אני לובשת צבעים שעושים לי סתם ילדה רגילה אחת, לא שחור שמכניס אותי למין מסגרת כובלת.

אני נהנית ללמוד. זה די מפתיע. אני מקשיבה בשיערוים. לפעמים, זאת אומרת. ואני כותבת ביומן כמו ילדה טובה בכיתה א'.

אני עליזה ומפזזת ומחפשת טבעת נחמדה להצטרף אליה, טבעת שתגרום לי לצאת מהטבעת של אוונאסנס.

טרילילי

תשובות לשאלון השבועי:

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מתעוררת?
מנסה לנמנם עוד קצת. אח"כ מבינה שמיותר ואני לא חולמת, באמת כבר בוקר. זורקת את השמיכה על הסורגים של המיטת קומותיים, נכנסת לפיג'מה ויוצאת מהמיטה.

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת פותחת את המחשב?
נכנסת לישרא, וליוטיוב. הסדר לא ממש משנה [קודם לישרא או קודם ליוטיוב].

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת שומעת שיר שאת אוהבת?
מחייכת, איי גס? פוערת את פי בתדהמה ומכריזה "אני מתה על השיר הזה!!!"??

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת חוזרת הביתה אחרי הלימודים או העבודה?
מפילה את התיק בחדר, מכניסה תפלאפון למטען ואצה רצה לי לחפש אוכל.

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת מקבלת ספר?
קוראת אותו -_-

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת רואה משהו שאת רוצה בחנות?
מתחילה לבחון אותו מכל כיוון ולבדוק אם אני יכולה לקנות אותו? זה מהזה שאלה מטופשת, מובן מאליו שתלוי בחפץ... חחח

מה הדבר הראשון שאת עושה כשאת שומעת על אוכל?
אומרת "אוכל!! אוכל זה טוב!!!" XD בודקת אצל מי האוכל/ קובעת שהוא משמין....

מה המקום הראשון שאת הולכת אליו כשאת יוצאת מהבית?
איזה זבל שאלה.

מה הדבר האחרון שאת עושה לפני שאת נרדמת?
מתהפכת במיטה...?

אתמול בלילה התכוונתי ללכת לסיור סליחות של צמר"ת [מי שלא יודע מה זה שישאל בתגובות אם בא לו].

סיימתי ללמוד ב6 והלכתי לבית של אביטל עד שנצא לסיור ב11. ראינו שם את הסרט "האחים גרים- למבוגרים בלבד", ואני חייבת להודות- זה סרט מדהים. הגעתי למסקנה שהתסריטאי חולה נפש, אבל כנראה שכל הגאונים חולניים במובן מסויים.

הייתם צכים לראות את הבעות האימה או/ו הגועל שלי במשך הסרט. או שבעצם, לטובתי מזל שלא ראיתם.

זה פשוט שווה צפיה... השוטים [זוויות צילום] מדהימים, והאווירה- אם אתם צופים בסרט באווירה מתאימה- פשוט מהממת. הוא הזכיר קצת את שודדי הקאריביים.. זה ממש שווה.

קיצר, הלכנו לסיור סליחות של צמר"ת, וזה היה כל כך מוזר, כי אפילו שזה הפעם הראשונה שלי ופגשתי את האנשים שם כאילו לרק איזה שתי דקות, הרגשתי כל כך נוח... זה הזכיר לי את דרור של פעם... ואז הגעתי למסקנה שעכשיו לא נוח לי יותר בדרור כי אני השתנתי כל כך במהלך השנה האחרונה ופתאום אני מרגישה ם זה מוזר ליד כל מי שהכיר אותי מפעם. אבל החברה בצמר"ת לא הכירו אותי פעם, ולכן יכולתי להיות חופשיה לידם. והיה כל כך כיף.

וכולם היו רדומים חצי מהזמן, ואז בשלב מסויים נרדמנו כשהמדריכה דיברה, נרדמנו בצורה נורא מסורבלת- אני שכבתי על הגב כשהרגליים שלי בישיבה מזרחית, וכולם שכבו עלי- על הבטן או הרגליים. ותאמינו לי, זה לא ממומלץ! כשקמתי- ליתר דיוק, ניסיתי לקום- לא הצלחתי לעמוד, אז שני ידידים שלי עזרו לי לקום ואחרי שהם שיחררו אותי פשוט נפלתי, הרגליים שלי לא החזיקו אותי. ניסיתי שוב באומץ לעמוד, ואז פשוט נתמכתי על מישו עד שחזר לי הדם לרגליים... חח

ואז אחרי זה כולם הלכו כמו זומבים, אז אמרתי לאביטש שאני הולכת להיות היפרית [היפר אקטיבית] בכוונה כי זה הכי כיף כשכולם מנומנמים.. והיא הסכימה והצטרפה, ואז כשכולם הלכו - או ליתר דיוק, דידו בצליעה איטית- לכיוון הכותל, אני והיא רקדנו בהתלהבות במורד הרחוב לפני כל השיירה.

אגב, גם מצאנו מקום ממש נחמד לשירותים ליד החומה. כשכולם הלכו לשיחים, אנחנו הלכנו לשיחים אחרים ונוחים יותר. אבל זה סוד. אז שושו.

אניווי, הגענו לכותל ופשוט נרדמנו ב4 וחצי בבוקר עד איזה 6. עשינו משולש, ואז כל כך הרבה הצטרפו והלכו וזזו וזה, בקיצור יצא שישנו בעירבוב של חמישה אנשים. בן ו4 בנות, נדמה לי. רגל פה, ראש שם, בטן מחוצ'ה מתחת לכתף, ואפחד לא יודע איפה לתקוע תיד. וכולם הרגישו צורך משעשע לצלם אותנו והיה מצחיק, עד כמה שיכולתי לקלוט תוך כדי שינה. וכל הזמן אנשים הרימו את שקית העוגיות של חגית ושאלו אם מותר להם לקחת ושל מי זה, ואז כולם ענו למי ששאל שזה של חגית ואסור לקחת. וזה קרה שוב ושוב ושוב.

ואז נסעתי הביתה עם האוטובוס של הראשלצ"ים... כן, היו שם גם סניף ראשון לציון ואשדוד.

והחלתי שצמרת זה כיף.

אגב, אולי מישו מבינכם תהה למה אני לא כותבת פוסט חזרה בתשובה ליום כיפור? כי אני מרגישה שגם ככה אני מתמודדת [או מנסה להתמודד] עם הפאקים שבי כל יום שעובר, גם ככה אני מודעת לכולם וכמעט ואין יום שאני לא מנסה לתקן את זה. עכשיו כל מה שנותר לי זה לבקש מאלוהים שיעזור לי להתמודד עם הפאקים, ויתן לי את ההזדמנות להצליח. אני לא חוזרת בתשובה, כי הרי זה מה שאני מנסה לעשות כל יום. כל יום להפיק את המיטב, לנסות להיות טובה יותר מאתמול.

הו וול, אנשים, גמר חתימה טובה לכולכם וצום מועיל [אם הוא קל אני בספק אם הוא מועיל.. חחח]

עריכה לאחר שבירת הצום:

ואו, היה יום כיפור מדהים.

בתפילת כל נדרי פשוט התחברתי והצלחתי להיתרכז בתפילה בלי בעיות. עמדתי רוב התפילה [כשהיה צריך, קיצר] ולא היה לי קשה- בטח כי הייתי מלאה מהסעודה מפסקת. הייתי עם כל כך הרבה כוונה שכמעט בכיתי בשלבים מסויימים.... אבל לא רציתי לבכות מול המשפחה שלי ומול כל הבית כנסת אז החלטתי לנסות לשמור את הבכי למיטה בבית. לאו דווקא בכי מעצב...

אח"כ הלכתי הביתה ופשוט מתתי מעייםות! בגלל צמר"ת, ובגלל שבקושי ישנתי לפני זה, כמעט נשרתי מהרגליים תוך כדי עמידה.

עליתי למיטה ונרדמתי בצ'יק.

היום הייתי בתפילה וזה.. אבל האמת, ישנתי רוב היום, פשוט הייתי כל כךכ עייפה! לא יכולתי!

וכשהייתי מחוץ למיטה לא הרגשתי את הרעב... רק סחרחורות כי הייתי הרבה במיטה, כנראה... אבל הרגשתי קלילה כזאת, כמו אנורקסית בצום- שאין שומדבר בבטן ומרגישים כל כך ריקים וטוב עם זה. היה לי ממש טוב ונוח בצום זה, איכשו. אולי כי הבעיות באוכל של שנה שעברה השפיעו עלי להירגע כשאני רעבה.

לא קירקרה לי הבטן עד נעילה, היא סתם הייתה ריקה ונכנסה פנימה.

הלכתי לנעילה והתרכזתי קצת פחות מאתמול, אבל בכל זאת הצלחתי להתרכז. מסכן אבא שלי, הוא הבעל תוקע בבית כנסת שלנו והוא נשמע חצי גוסס כשהוא תקע היום בסיום התפילה.

"היי, תראו, בנות, הגברים רוקדים. איך הם יכולים עכשיו לרקוד?"

"על מה את מדברת אמא, הם יותר מדדים בצליעה מפרכסת מאשר רוקדים מסביב לבימה"... חחח

ואז חזרתי הביתה ושברתי תצום, ואני חייבת להודות שהיום כיפור הזה היה מיוחד לי.

כי לא הרגשתי רע לצום, רק הרגשתי שאני מתנקה מכל החרא של שנה שעברה וזה עשה לי כל כך טוב.

שלמה עם עצמי.

דבר ראשון...

הופ הופ טרלהלה, גדלנו בשנה....

מזלטוב לאביטשיה!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! בת 15!!!!!!!! זקנה שלי, לו יהי וקמטייך יופיעו בגיל מאוחר יותר..... מי יתן ומחלות הפרקים שלך יקרו רק בשמיניות האחרונות של חייך!!!

[אנחנו אופטמיות- 15 זה חצי מ30, רבע מ60, ושמינית מ120... חחח]

והיפ הופ!!!! ווא, היפ הופ!

היום אחרי בי"ס [שאגב, מסתבר שבקיוסק שלנו מוכרים טילונים של ריאו ב4 ש"ח... ולמי אכפת אם זה ריאו והגביע יותר טעים מהגלידה, זה פאקינג 4 ש"ח לטילון ופאקינג פחות מ200 קלוריות!!!] הלכתי לחגית.. [אני תוהה אם עכשיו חזרתם אחורה, למאחורי הסוגריים, כי שכחתם את תחילת המשפט XD]

קיצר, הלכתי לחגית אחרי בי"X.. למה? כדי לקבל שוקולד!

סתם, חח... כי כיף אצל חגית, זה קודם כל, ודבר שני, התכנון היה שנלך יחד לשיעור היפ הופ במושבה.. שיעור ניסיון..

אז הייתי אצלה והתפרענו עם הלקים שלה.. הציפורניים שלי משמאל לימין [אצבע הכי שמאלית ביד שמאל- אצבע הכי ימנית צד ימין]: סגול, שחור עם נצנצים כסופים על, סגול, שחור,סגול עם נצנצים כסופים על... אדום יין, שחור, אדום יין שחור אדום יין. חחח קצת מוקרץ. אבל אני רגילה ללקים מוקרצים.

אניווי, היא הייתה קצת בפסנתר ואני קצת הסתובבתי סביבה וקצת הייתי בחדר שלה וקצת ראינו חלקי סרט קטועים וקצתאכלנו שוקולד וקוסקוס וכו' וכו'.

אח"F הלכנו יחד לשיעור פסנתר שלה... אני ישבתי בחצר של הקונסרבטוריון וציירתי את המדרגות כניסה, וחגית ניגנה לה למטה. כעבור אולי שלושת רבעי שעה אביטש יצאה משיעור הכינור שלה שם... אני כמובן ידעתי שהיא תצא, אבל היא הופתעה לכדי תדהמה למצוא אותי שם ב7 וחצי בערב. הייתי איתה קצת וקישקשנו והיה נורא מצחיק, וליוויתי אותה חצי מעמק רפאים עד לפניה לבית שלה, ואז חזרתי לקחת את חגית לשיעור שלנו.

הלכנו לבית שלה, לקחנו כסף ורצנו למכולת, קנינו הרבה הרבה יותר מידי הגיינה נשית, בכמויות שאני חושבת שגם אם היא הייתה משאירה את זה בשירותים בבצפר שלנו זה לא היה נגמר אחרי שבוע...[סליחה על החשיפה, חגית] ואז כשהלנו עם זה ברחוב צעקתי "זה שלה!" והצבעתי XD

ואז רצנו חזרה למטה וחזרנו לאותו מקום רק שעלינו קומה במעלית וירדנו אחת במדרגות [אופסי]... והגענו וגילינו שגם משה האופקיסט לשעבר שם..

ונכנסו לשיעור והיה אדיר!!!!!!!!!!!!!! זה היה כל כך מגניב... המורה כולו ראפר כזה מהסרטים, אלה שמנפנפים בידים ולובשים חולצות עצומות ומכנסיים שנופלים, והיו לו המון קעקועים ובנדנה.. משעשע...

והוא אימן אותנו חצי שיעור כמו בצבא כזה, לא הרשה לנו ליפול למרות שהיו תרגילים שממש רעדתי בהם... ואני וחגית כל הזמן מגניבות צחקוקים אחת לשניה... ואז התחלנו ללמוד איזה קטע קטן של ריקוד...

והמורה פשוט מהיר, הוא מלמד צעד ואז הוא פשוט עושה אותו מהר יותר וזה ממש מלחיץ.. אבל זה מגניב בטירוף... הרגשתי קצת פאתטית בשלבים מסויימים, אבל סה"כ היה כיף.

והמוזיקה הייתה כיפית, וכשהוא כיבה את האורות והשאיר אורות דיסקו בצבעים זה היה כיף, ולראות את משה רוקד כמו הומו היה מצחיק.

אח"כ לסוע באוטובוסים הביתה היה מסריח, אבל היה שווה את זה.

ואני כנראה אשאר.

וזה כיף.

וזה שוב כיף.

חחחחח

היום המורה להיסטוריה לא באה.. והעבירו קולנוע ליום רביעי...

מה שגרם לזה שסיימתי ללמוד לפני 12!

אביטשיה וקרנצי נתנו לי את הרעיון לסוע לבקר בדרור.

אני יכולה לכתוב "כמה כיף היה להיות שם". אבל זה שקר.

כמובן, נהנתי מאוד לראות את חברות שלי.... והן כנראה נהנו לראות אותי, כי הן לא ההפסיקו לצחוק על הגודל של הציצים שלי. כמובן שהתרגלתי לזה בפלך, אבל בדרור- התדהמה הייתה מוחלטת, הן פשוט התרגלו אלי בתור "עדי השטוחה" מהיסודי, וקיבלו מישי עם הנונגות הכי גדולות בשכבה שלהן. הייתי צכה לספר על זה לפני שבאתי לבקר?

כי זה לא היה חכם לצחוק על זה מול כל הבנים בדרור.

אפרופו הבנים בדרור, אני מתחילה לראות אותם כפלכיסטית* וזה עושה לי להקיא. אני אשכרה מסתכלת על הבנים שם, אלה שהיו איתי מהיסודי,2 ומתעניינת בהם. קצת.

והרגשתי ממש טוב, שכששני בנים שישבו על המדרגות עשו לי עיניים ונעצו בי מבטים, פשוט התעלמתי.. ואח"כ הם אמרו לי "אני מכיר אותך, לא? לא קוראים לך אנה?" *נמאס לי להיראות רוסיה!* אז פשוט נעצתי בהם מבט מזלזל ומתנשא והמשכתי בדרכי לשירותי הבנות.

כמה נפלא, התנהגתי כמו דרוריסטית ולא עצרתי לפטפט איתם כמו פלכיסטית צמאה לבנים ונואשת.

אולי זה מה שהפריע לי בפלך?

הבנות שם.. כאילו "מחכות" לבנים. הן יושבות בכיתה שלהן וחולמות על בנים וצועקות שהן רוצות חבר, ופשוט מחכות ליום שהן יכירו בן, וכשהן מכירות הן מתמוגגות ואז כל החברות שלהן יתנפלו על המציאה החדשה. והן פשוט יושבות בכיתה וסורחות ומחכות לבנים שיגאלו אותן מהרווקות, ומתפללות להתחתן מוקדם... אבל כמובן, מאחר ואין בנים, הן מעמידות פנים שהן קהילה גדולה ומאוחדת ופמיניסטית שדוגלת אך ורק במעמד האישה, ומעמידות פנים שטוב להן להיות רק בנות ואיזה יופי טופי שאפשר לדבר על המחזור ועל הציצי בקולי קולות במסדרון ולמשמש את חברותייך.

אז תתפלאו, אבל גם בדרור אני וידידות שלי דיברנו עם ידיד שלי על טמפון שהוא בדיוק החזיק.

בכל אופן, זה לא מה שגרם לי להרגיש רע בדרור. מה שגרם לי להרגיש רע היה זה ש... נו, שנה שעברה, יותר בתחילת השנה, הייתי כמהה לביקורים שם, והרגשתי כל כך בבית כשביקרתי, והרגשתי נפלא ובמקום שלי שם.

ועכשיו, כשביקרתי, הרגשתי כל כך שונה. כאילו אני שונה מכל הבנות שם, הם בחיים לא יבינו אותי ואני לא אכנס לעולם בו הן חיות. כאילו יש עלי מסכה.

זאת התחושה המדוייקת. מסכה שחוצצת.

וזה היה קצת נורא. כי אני לא רוצה, מצד אחד, לאבד את הדרוריסטיות שבי ולהפוך לפלכיסטית מושלמת.

מצד שני, אני לא מרגישה במקום ממש שם. אני חצויה מבפנים. אני רואה שם בנות וחושבת שאלו חברות שלי- אני רואה מישי בחולצה שחורה ובאה לקפוץ "פליצי!!! [אסתר]" ומתחרטת בשניה הנכונה. זה נורא.

זה כאילו אני לא שייכת לאף אחד מהמקומות האלה. אני לא עוד לא פלכיסטית, וכבר לא ממש לגמרי דרוריסטית. שומקום זה לא הבית האמיתי שלי כרגע.

אולי אני אופקיסטית? נראה לי שזהו, אני אופקיסטית. זה הבית שלי.

רק חבל שבפועל אני כבר לא.

הו וול, אח"כ הלכתי לעיר והשתעשעתי בתמנון יחד עם המוכרות שכבר הכירו אותי מאתמול- התבדחנו לנו על חשבון שאר הלקוחות וכו'. חמודות שכמוהן. ויצאתי עם 4 חולצות ב100, אגב. ואפילו לא אחת מהן שחורה. הבטחתי לעצמי ועמדתי בזה. בראוו לי.

אח"כ הסתובבתי במעגלים בעיר עם הפלאפון באוזן תוך כדי "כן אבא, אני הולכת ישר, כן, יקח לי דקה להגיע לבזאר, חכה רגע.. אני פה.. אוקי, ימינה? טוב, אבל זה לא הרחוב הזה! כן! החנות לא פה! לא מוצאת! %^%*%#$*& מה??? לחזור שווווב אחורה? אוקי..."

ואז לגלות שחנות האוזניות סגורה. מרד, סאקרה בלו. [התגעגעתי לביטויים האלה]..

אז נסעתי הביתה. והתקלחתי. ואכלתי ב5 וחצי, אחרי שכל מה שאכלתי מהבוקר היה פאקינג סנדוויץ'. פאקינג סנדוויץ' קטן ומסכן, רק שיהיה ברור.

אווה, והכנתי מתנת יומולדת לאביטש.

מחר טשיה בת 15. זה כל כך משונה. אבל בעצם קצת התרגלתי.

מזלטוב, טשטש! אוהבתותך, אם את קוראת את זה.

יצא לי פוסט די טוב, אחרי שלא חשבתי שאני אכתוב המון.

בזמן האחרון אין לי ממש השראה... אני לא מצליחה לצייר או לכתוב. ואם כן, זה הכל בדיוק אותו סגנון- כל הציורים דומים וכל הקטעי כתיבה אותו דבר. זה ממש מאמלל.

צייר בלי השראה, או כותב בלי השראה, זה כמו אדם בלי נשמה.

זוועה.

אבל אני במצברוח מצויין, אגב. סתם כי נחמד לי ויש לי מוזיקה ומילקשיק גלידה.

*ראו בתגובות הראשונות.