אני חושבת שעכשיו, בשבוע האחרון, אני הכי קרובה לדיכאון אמיתי שהייתי הרבה מאוד זמן. כנראה שנים.

אני רוצה לחשוב, או לפחות ככה זה מסתדר לי בראש, שמה שמטריד בעיקר זה מבחן שהלך ממש רע, אבל האמת היא שפשוט אין לי חשק. יש דבר אחד שעושה לי טוב וזה התעמלות קרקע. טוב נפשית, רע פיסית.

לא באמת בא לי לראות אף אחד, אני מוצאת את עצמי מתנתקת בספונטניות בסיטואציות חברתיות.

פשוט נשבר לי הזין.

יוגב לא בבית, הכלבה השתינה היום פעמיים (!!) בבית, כי אם אני פה מה הטעם להתאפק, ובנוסף להכל טורטרתי בין מוסכים בשביל להעביר את האוטו טסט. ואז הלכתי ליחידה.

אני הולכת לישון, ולכשאתעורר - אנסה לקום בצד החיובי של החיים.

אני צריכה פסיכולוג.