אני כבר מזמן לא בת 17. אבל מחר, השינוי יכנס לתוקפו.

אני לא בטוחה שהגיל החדש יהלום אותי כל כך.

ומה אוכל לומר על דנה החדשה?

שהיא עמידה יותר בפני זעזועי הדרך.

שביום-יום, היא שונה להחריד מהלילה-לילה, בו היא לא צריכה לתת דין וחשבון לאף אחד.

מלבד עצמה.

אני לא בטוחה שהדנה הזו נהנית כל כך מהיום-יום שלה.

אבל קשה להגיד שהיא סובלת.

היא למדה להפריד בין הרגש להיגיון, ומסרבת בתוקף לנצל את זה.

היא הבינה שהיא תמיד תרגיש בחוץ.

היא גם הבינה למה.

היא אוהבת את החיים האמיתיים שלה,

שמתחילים כשהיא פושטת מעליה את המסיכה הפיסית הירוקה.

קבלו אותה,גבירותיי ורבותי.