לאחר שנואשתי באופן יחסית סופי מרפואה קונבנציונלית, שבאופן כה נח פטרה את בעיות הברכיים שלי ב"תחליפי את הברכיים", ניתוח החלפת פיקה ש.. בדרך כלל עושים בני גיל 60+, החלטתי לפנות לדבר הפופולארי משהו הבא - רפואה סינית.

החלטה זו נפלה עליי בצורה די שרירותית, הסעתי את אמא לעבודה בשבוע שעבר כשנתקלתי בעלון בתיבת הדואר שלי. מהעלונים שבד"כ זורקים לפח בלי מחשבה שניה?

אבל מילה אחת תפסה את העיניים - "ברכיים". מה לא עשיתי? מנוחה מוחלטת? ניסיתי. פיזיותרפיה? עשיתי. עלי כרוב? ניסיתי.

למעשה, היו שני מילים שהיו הרבה יותר מהותיות בתוכן העלון, "ייעוץ חינם". אז קבעתי פגישה, שלכאורה הייתה פגישת יעוץ תמימה.

דרכי האבחון של הסינים הן קצת מוזרות. חוץ משאלות מוזרות לגבי אורך החיים שלי, הסתכלו על הלשון שלי ("היא גדולה מדי וסגולה מדי, את אוכלת הרבה מוצרי חלב? זה לא בריא!"), ומדדו לי את הדופק("את לא עושה שום ספורט עכשיו? אז רגיל")

כמובן שאחרי כל עניין הייעוץ יש את עניין התאמת הטיפול - עשרה טיפולי דיקור, תוספי תזונה צמחיים והתאמה תזונתית, במחיר השערורייתי של 3100 ש"ח - קצת פחות ממשכורת חודשית.

מכיוון שאין לי נטייה להתחייב על דברים שאין לי שום מושג איך יסתדרו לי, החלטתי לנסות טיפול אחד, מה יכול להיות רע.

מה אגיד לכם?

החדירו ברגליי מחטים, היו כאלה שלא הרגשתי, ושתיים ספציפיות בהם נאנקתי מכאב("זה מרכז הבעיה שלך, טיפול בכאב אמור לכאוב"). הדליקו צמחים מוזרים בשם מוקסה וחישמלו את המחטים, כל זה תוך כדי חימום של הברכיים, מוסיקה מרגיעה ואיסור נורא לזוז. היה דווקא נחמד.

יצאתי בנזק של 360 ש"ח, כולל חפיסת קפסולות לקחת כל השבוע, כ-5 אחרי כל ארוחה("זה מגדל את הסחוס").

עדיין לא החלטתי אם זה פלסיבו, או שמא זה באמת הקל על הכאב. נראה שהם באמת יודעים על מה הם מדברים, אבל שם הבנתי שאני לא מוותרת לקונבנציונלי בלי לבצע את כל הבדיקות האפשריות ע"ח צהל לפני שאני פותחת את הכיס.

בינתיים אמשיך עם עלי הכרוב.

ביומיים האחרונים אני עוקבת בשקיקה אחרי מצב לבנון. במהלך הקורס יצא לי קצת להכיר את חזבאללה, ולומר שזה מפחיד אותי? לא כל כך. כמו שאמרו היום בחדשות - צבא לבנון הזה, המוכה והמסכן, הוא זה שאמור היה למנוע מחזבאללה לחזור לכוחו שלפני המלחמה (ע"ע החלטה 1701, ומה שאנחנו עדים לו עכשיו).

אהובי אמר משהו חכם - אם הם באמת ישתלטו על המדינה, לישראל יהיה הרבה יותר קל לטפל בהם. זו תהיה מלחמה מול מדינה, לא מול ארגון טרור. אם האזרחים לא יבחרו להלחם בהם, זה יהיה כמו המצב עם החמאס בעזה. ולבנון לא ינצחו כאן, כך שמכול מקום שלא מסתכלים על זה, ההפסד הוא כולו שלהם.

אהוד אולמרט. אין לי כבר מה לומר שלא נאמר. על אכזבתי מאיש שמעולם לא חפצתי בכהונתו כראש הממשלה, על השחיתות, שהיא פשוט נגע בצמרת המדינתית שלנו.

אבל זה משעמם וקראתי על זה כל כך הרבה שאין לי כח אפילו לכתוב על זה.

"היי, את יודעת מה יהיה נחמד? אם בבחירות הבאות תצביעי!"

הו כן, זכור לי התסכול של להיות חיילת צעירה בצה"ל, שכולם הולכים להצביע ורק דנה הקטנה, בת השבע-עשרה וחצי נשארת לעבוד. וול חברים, בבחירות הבאות זה לא יקרה. למי אצביע? פעם חשבתי לליכוד או למפד"ל. כיום זו שאלה אמיתית שלא תמצא מענה עד אשר יפול הדבר בקלפי. מי שלא יהיה המתמודד מטעם המפלגות הקרובות אליי, אני יודעת מי לא יקבל את הקול שלי - עמיר פרץ, אהוד ברק או אהוד אולמרט.

אתמול אני ואהובי ישבנו וראינו את המופע השני מתוך שניים שיש לנו על המחשב - המופע של ג'ף דונהאם(Jeff Dunham). זה סוג של מופע סטנד-אפ משולב עם מופע פיתום. מה שנהדר בבחור זה שהוא ממש מדבר על המשפחה שלו ועל החיים שלו, בצורה שאם הייתי אשתו, הוא היה ישן על הספה בודאות. ולא מקבל ממני שום טובות הנאה. במיוחד אחרי שהוא שכנע את אחד הכלבים להשתין עליי.

חלק מהמופע עסק בחיבה של אישתו לכלבים הנ"ל, שהם, איך לא, מגזע הצ'יוואווה, והוביל לשיפור יכולת החיקוי של יוגב של כלב. הוא גם מתגרד וגם מקפץ ונובח במקום. באמת מקסים.

נסיים בתמונות?

-דנה.