Perfection?I Don't Think So

מכירים את ההרגשה,כששוברים לכם את הלב,
שמישהו זורק אותו מבניין בן 50 קומות,יורד למטה ודורך עליו ואז מחזיר לכם אותו?
טוב אז זה בערך ההרגשה שיש לי עכשיו.
פאק,לא חשבתי שמצברוח כזה טוב ממשפט אחד יהפוך לכזה חרא.
אני שונאת לרצות את האלה שאני לא אשיג,במיוחד האלה שבכלל לא גרים בארץ שלי.
יש אנשים ששימחו אותי היום,והייתי כ"כ שמחה כל השבוע,אבל גאד,משפט קטנטן
כ"כ הרס פשוט....הכל.
כן לא ציפיתי לכלום,ובתוכי ידעתי ששומדבר לא יהיה,אבל נהנתי,נהנתי לחיות בבועה שלי.
גאד ואני שונאת את זה,שהבועה מתנפצת.
השיחות איתו,זה הדברים היחידים שגרמו לי להמשיך את היום בכיף
הציפיה לזה שאני אחזור הביתה ואכתוב לו,גאד,הייתה כ"כ טובה.
ועכשיו שאני רושמת לו,עולות דמעות,אוטומטית,אבל אני נשמעת כ"כ שמחה
והוא אפילו לא יודע,ועדיף כך.
בקיץ אני אראה אותו ואני מפחדת שכשזה יקרה יעלו לי דמעות,אבל כשישאל מה קרה,
שום מילה לא תצא מהפה.
דברים כאלה כ"כ מעלים בי ספק לכ"כ הרבה דברים.
גאד,אין לי חשק לשום דבר.


איפה את כשאני צריכה אותך לידי?=(