גלוב.זה איננו בלוג, זהו גלוב.
ההבדל הוא בב' ובג'! |
| 11/2008
מחשבות שעברו לי בראש
הכוח שיש לאדם קטן להשפיע על מדינה שלמה, זה משהו מדהים.
האופוריה שהיתה פה ב95' לפחות בחלק מהעם,
בחלק גדול מהעם, חלק שבחר ברוב קולות רבין.
איזו זכות יש למישהו לצפצף ככה על מה שהעם אומר?
איזו זכות?
וכל מי שאומר שהרצח הזה אולי הציל את המדינה, תפסיקו לזיין את השכל,
אתם יודעים טוב מאד שהמדינה קצת חזקה יותר מאיש אחד, ורבין לא היה מטומטם, הוא היה גנרל צבאי, אם הוא היה מרגיש סכנה הוא היה עוזב הכל.
אבל אנשים לא מבינים את זה,
וזו בדיוק הבעיה שהיתה אז.
תעזבו את זה שאני שמאלני (מסריח אם תרצו), ההגזמה, ההסתה וההרס של הדמוקרטיה היא הבעיה הנוראית ביום הזה,
וזה כן בסדר שעושים לרבין כזה פולחן אישיות, כי זה מה שהאמין רוב בעם באותה תקופה.
מעבר לזה אנשים נוטים להסתכל על רבין רק בגלל תהליך השלום שהוא הוביל בזמנו, אבל אל תשכחו מי היה הרמטכ"ל בששת הימים, וכו'...
ועכשיו לפולטיקה איך לא?
מכרסם אותי כאב לב של ממש לראות את התמונות האלה של יגאל עמיר,
אני מתמלא זעם וצער, כאילו הוא הולד בי מבלי שידעתי, בכל פעם שאני רואה משהו שקשור לרבין.
למה?
כי אני באמת מאמין שהיה סיכוי לעתיד טוב יותר במדינה,
ועתיד טוב יותר, זה בדיוק מה שהמדינה הזו צריכה,
רבין היה- עראפת היה כבול להסכמים, הפלסטינים היו במצב טוב יותר בגלל ההסכמים, אולי היינו מגיעים להסכם קבע.
סוריה- אני לא יודע לומר אם היה סיכוי לשלום או לא, וגם לבנון, אבל אולי.
אבל,
המדינה הזו היום במצב נוראי, אין עתיד ורוד נראה לעין,
אין סיכוי לשלום,
המלחמה ממשיכה,
אירן מתחמשת,
ואנחנו כל הזמן בסכנה, וכדי להזכיר את הסכנה כל שנה נוספים לרשימת המתים עוד ועוד חיילים ואזרחים ישראלים.
הכאב שלי נובע ממקום אחד,
שחוסר הוודאות של המקום הזה מרחיקה אותי ממנו, וגורמת לי לפחוד ממנו,
לא לאהוב את הבית,
ואם היה עתיד,
אם היה שלום,
אם רבין היה,
אולי הייתי מרגיש יותר בנוח במקום הזה.
אולי אח שלי, כבר לא היה מתגייס.
-יואי
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי: