גלוב.

ביום הכיבוש של פולין משפחה בת 8 נפשות, אמא, אבא, 3 אחים: עקיבא, אריה ודוב, ו3 אחיות: רבקה, חיה ורחל. ברחו, האבא נשאר להסדיר דברים אחרונים.

האבא נרצח ע"י הנאצים ביערות שליד הכפר.

הם ברחו בלי יעד, מהגרמנים.

פשוט ברחו.

הם הלכו 700 ק"מ בבוץ, ישנו באורוות של סוסים, ונסעו ברכבות כשפצצות נופלות מימין ומשמאל, ומתים בכל רגע מסביבם.

ב1941 שלושת האחים הלכו כולם לצבא.

רק האמא ו3 האחיות נותרו.

רק אחרי כשנה כשהגיעו להרי אורל גילו שאחיהם הצעיר, דוב, נהרג בשירות. הוא היה עיתונאי בצבא הסוביטי.

רחל עבדה בגיל 15 כדי לפרנס את אמא ואחיותיה, בסופו של דבר בשל תת תנאים היא ברחה, על כך היא נאסרה. אחרי תשעה חודשים שחררו אותה כי היא היתה קטינה.

כשחזרה רבקה היתה חסרה, הם נסעו לפגוש אותה ואת אחיה, אריה ואחיה עקיבא.

כשהגיעו עקיבא כבר גויס לצבא, הם פגשו את רבקה ואריה, למרבה המזל.

אריה קיבל התפף לב ומת ב1945.

עקיבא השתחרר מהצבא והביא את האם והאחיות ללבוב, שם הם חיו.

הם אימצו 3 חילים, סאלק, סונק ובאנק.

רחל התאהבה בסאלק והתחתנה איתו.

עקיבא בינתיים נדרס, במהלך עבודה בתחנת הרכבת.

לבסוף ב1956 עלו האחיות והאם ארצה.

רחל ילדה את נוח ואבנר.

אבנר התחתן עם דולי.

והם ילדו את ארז ואת איל.

וכן, בזכותם אני חי.