גלוב.

מגש הכסף/ נתן אלתרמן

… והארץ תשקוט , עין שמים אודמת

תעמעם לאיטה על גבולות עשנים.

ואומה תעמוד – קרועת לב אך נושמת…

לקבל את הנס האחד אין שני.

היא לטקס תיכון . היא תקום למול סהר

ועמדה, טרם-יום, עוטה חג ואימה.

אז מנגד יצאו נערה ונער

ואט אט יצעדו הם אל מול האומה.

לובשי חול וחגור, וכבדי נעלים

בנתיב יעלו הם הלוך והחרש.

לא החליפו בגדם, לא מחו עוד במים

את עקבות יום-הפרך וליל קו האש.

עייפים עד בלי קץ, נזירים ממרגוע,

ונוטפים טללי נעורים עבריים.

דום השנים ייגשו, ועמדו לבלי נוע.

ואין אות אם חיים הם או אם ירויים.

אז תשאל האומה, שטופת דמע וקסם,

ואמרה: מי אתם? והשנים שוקטים,

יענו לה: אנחנו מגש הכסף

שעליו לך נתנה מדינת היהודים,

כך ויאמרו ונפלו לרגלה עוטפי צל,

צל צהוב יורד ממני.

ומתחנן אני לאלי שלא יהרגני.

הייתי פעם ילד רך ותמים,

היום משתדל אני לחיות את החיים.

זוכר אני איך פעם למדתי ושחקתי.

הו, איך מפירות האושר קטפתי.

איך ביתי היה שקט,

אך עכשיו הכל כבר מת.

בכדי לחיות הסתתרתי,

ואף בפרך עבדתי.

וגם כשגופי לא עמד עוד,

נפשי בי עמדה עד מאד.

ובזמן שללחם ליבי גווע,

משפחתי הופרדה, וליבי קפא.

ובחושך המוות והבדידות,

הצלחתי לשמור על שפיות.

והיום מידי פעם חושב אני,

על מליון ילדים וחצי,

שמזלם לא שפר כשלי,

וכעת עליהם שומר אלי.

מרדכי- מרקוס צימרמן,

שרה- לנה צימרמן,

חווה גרינברג וביתה הקטנה הלינה גרינברג,

זופיה צימרמן,

אפריים צימרמן,

ופורמן נוח,

נרצחו בדם קר ע"י המפלצות הנאצים

יהי זכרם ברוך,

יהי זכר ששת המיליונים ברוך,

ויהי זכר מליון הילדים וחצי ברוך.