גלוב.

מהו גילך? מהו מינך?

בן 14.

אנא דרג: האם הבלוג שלך הוא יותר אישי או יותר מקצועי (0: אישי, 9: מקצועי)? 5.

 האם אתה מקבל גמול כספי כלשהו עבור כתיבה בבלוג? (0: אני מוציא כסף עבור הכתיבה בבלוג, 9: השתכרותי העיקרית \ המשנית היא מהבלוג) 2-

אני לא מוציא ולא מקבל.

האם אתה כותב בעילום שם או בכינוי?

למעשה זה די באמצע, כי אני די בטוח שאיפה שהוא תמצאו את השם שלי כאן, אבל בעיקרון אני רשום בכיוני ואני לא נוהג להזכיר את השם שלי.

האם יש לך מנוי פרו?

 לא.

במידה ואתה כותב באתר יעודי: באיזו פלטפורמה (ישראבלוג, תפוז, גלובס, דה-מרקר, בלוגלי, וורדפרס.קום, לייבג’ורנל, פלטפורמה אחרת ישראלית)? האם קראת את תנאי השימוש באתר בטרם פתחת את הבלוג?

 ישראבלוג, למה שאני אקרא? P=

עד כמה אתה מסכים עם המשפטים הבאים:חשוב לי להתבטא בצורה חופשית ולא תלויה באף אחד (0-9)

 9, אמנם אני ויתרתי על זה, מסתבר שכשאני נותן את זה לקצת אנשים זה מחליק לידיהם של יותר.

חשוב לי לעצב את האתר לפי רצוני (0-9)

7, יש דברים שפוגעים באנשים.

עיצוב האתר הוא חלק מחופש הביטוי שלי (0-9)

 6, פעם זה היה די נכון.

אני לא אעלה לבלוג שלי תכנים שעשויים לפגוע בקוראים (0-9)

 7, לפעמים אני כן.

אני לא אכתוב בבלוג על דברים שאני לא הייתי אומר בנוכחות קרובי משפחה או חברים (0-9)

 לצערי הרב, 9.

 אני לא אכתוב בבלוג על נושא שלא הייתי רוצה שאנשים ידברו איתי (0-9)

5, לפעמים אני דווקא כן.

אני עונה לטוקבקים באתר (0-9)

 S:

אני מרגיש אחראי על מה שאני כותב בבלוג (0-9)

 3.

אני לא אכתוב בבלוג על נושא שעשוי לגרום לתביעת דיבה כנגדי (0-9)

9.

שחכתי את מחברת מדע בלוקר וזה מעצבן אותי כי כתבתי שם את ההתחלה לשיר החדש שלי S:

רק לשם התחלה לשיר קוראים זיקית.

כאן יואי מהחדר שלו בבית שלו מול המחשב.

הערה לפני תחילת הפוסט: אני לא מתכוון אישית לאף אחד ממכרי בשום דרך.

אני גולש לי בבלוגים אקראיים בישרא, כרגיל.

ושוב ושוב אני נתקל באותו תופעה שמוציעה לי את הקישקע מהמקום:

פוסטים אימויים של ילדים שרוצים להתאבד.

על מה?

על אהבה, על ריבים, על סתם שטויות.
><"

פעם אחרונה שכתבתי פוסט מעוצבן על הנושא, באמת שזה לא היה במקום מהסיבה הפשוטה שאני לא הייתי שונה יותר מידי.

וגם היתה לי תגובה אחת כזאת ואני מסכים איתה.
אבל די! זה לא הגיוני לבכות עד מוות על כל שטות קטנה בחיים!

אתם לא חושבים שזה לא שווה אפילו את הדמעות?!

למה לעזאזל כולם אומרים נכון נכון ויום אחרי זה כותבים עוד פוסט של "בא לי למות" או "נמאס לי מהחיים"?

ואפילו שלפעמים גם לי בא מאד לכתוב פוסט כזה, סתם בגלל מצב רוח.

תפסיקו כבר עם הפוזה/הטמטום! (הערה: פוזה זה אם אתם סתם אומרים שבא לכם למות, טמטום זה אם אתם מתכווונים לזה ואתם מדברים על דבר פעוט)

ואני חוזר אני לא מדבר על אנשים שאני מכיר, כי אני מכיר את רוב הסיפורים שלהם, ובהחלט שהם מוצדקים.

אבל אני רואה אנשים שכותבים פוסטים כאלה כל שני וחמישי, וזה כבר ממש לא יכול להיות באמת ובתמים כל כך רע.

ועכשיו אני אקבל בטח כמה תגובות של גם אתה או משהו בסגנון אבל אם תסתכלו איפה הפוסט הדיכאוני האחרון שלי, הוא רחוק, ואם אתם מדברים על דברים פעוטים זה מצבי רוח ואני בפרוש לא ציינתי אף פעם נמאס לי מעצמי/מהחיים.

יומטוב.

פגשתי אותו בלב המדבר,

יפה שקיעת שמש ללב עצוב.

ציירתי לו עץ וכבשה על נייר,

והוא הבטיח לי שישוב.

הנסיך הקטן מפלוגה ב'

לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח,

וכל שושניו הן קוצים כעת

וליבו הקטן קפא כקרח.

ואם אי פעם תגיעו לכאן,

תדאו שכאן הוא חרש צנח,

וקול הנפילה מעולם לא נשמע

בגלל החול הרך.

והיה אם יופיע שם ילד קטן

שפניו צוחקות ושיער לו זהב.

תדעו שזה הוא והושיטו לו יד,

ולטפו את אבק המדבר מעיניו.

ואז תעשו עימי חסד קטן,

כתבו נא מהר לכל אימותינו,

שירווח להן קצת ויפוג צערן,

הנסיך הקטן חזר אלינו.

הנסיך הקטן מפלוגה ב'

לא יראה עוד כבשה שאוכלת פרח,

וכל שושניו מתיפחות כעת

וליבו הקטן קפא כקרח.

שיר הזיכרון האהוב עלי.

סביר להניח שישדרו את זה מחר בערוץ הילדים, שימו לב אני מופיע שם, אני בסולו.

אם יצא למישהו לראות אני אשמח. יכול להיות שהם ישדרו את השיר אין לי ארץ אחרת במקום, מה שלא יהיה אני שם באמצע, עם סולו, בשני השירים, לפני שנתיים.

בשבילי יום הזכרון הזה מוקדש לסמ"ר רז גוטרמן, שנרצח בעת כיבוש הבופור, בשנת 1982.

בארץ כמו שלנו לכולם יש על מי להתייפח.

יזכור.