.I KNOW YOU CAN SHOW ME

אמרנו את זה.

שישי האחרון התגברתי על כל הפחדים, הלחץ, הקושי....

אחרי ערב מאד בינוני וריב או יותר נכון שיחה שאמורה לנווט את הקשר שלנו למקום יותר טוב,

אמרתי לו. בקול רועד ונשימות מהירות... בדפיקות לב מואצות

אמרתי לו שאני אוהבת אותו.

לא יכולתי לשמור את זה יותר... ארבעה חודשים של שתיקה, של מערכת יחסים שלא חלמתי לחוות

לפני גיל 25 לפחות. ההרגשה המוזרה הזו שכל דבר שהוא עושה טוב, וכל צחוק שלו כובש אותי

והמגע שלו כלכך נעים לי... הקול שלו

הנשיקות שלו והנשימות שלו......

"אני אוהב אותך גם."

אלוהים. אחד הרגעים היחידים מזה המון זמן שהרגשתי אושר. אושר אמיתי

טהור....

הוצאתי את זה, לא האמתי שיהיה לי את האומץ להוציא את זה החוצה

הפחד שקונן בי עמוק כל הזמן הזה... חוסר היכולת לבטא רגשות... שנים שלא ידעתי מה זו אהבה.

יותר מדיי זמן שלא הרגשתי את הרגש המדובר הזה ועכשיו אני כאן, וחווה אותו

 וכמובן איך אפשר להיות כנה מבלי לומר שאני מתה מפחד. מתה מפחד שאאבד את זה, אותו.

הוא כלכך יקר לי, מסתכלת עליו במין חרדת קודש שאני לא מסוגלת להפר

נוגעת בו כאילו הוא סוג של אלוהים, אל התשוקה שלי, המושלם שלי.

לא אהבתי ככה אף פעם

אהבה על סף שיגעון

ככל שאני אחפור בזה יותר אני אמות מהבלבול

מהידיעה שזה לא יימשך לנצח

כי אנחנו עוד סיפור אהבה שבטח ייגמר......

אני אוהבת אותך

אני

אוהבת

אותך.

אוהבת כלכך

חזק, בכל נפשי ומאודי

אוהבת.

הראית לי... ידעתי שרק אתה מסוגל להראות לי מה זאת אהבה.