משהו בימים האחרונים מרגיש לי מאד מוזר.

לפי איך שאני מוציאה את זה החוצה הוא מבין כאילו עברתי שלב בקשר..

כאילו עכשיו אני נמצאת במקום אחר.

אולי, אולי באמת אני נמצאת במקום אחר, אבל אני בספק אם אנחנו מדברים על אותו מקום.

אני מרגישה ריחוק גדול מדיי מהחיים הקודמים שהיו לי לפניו, כאילו הקשר

תופס המון מחיי ומהזמן הפנוי שלי. וגם כשאני בלעדיו, אני שואפת לתקשר איתו בכל דרך;

טלפון, הודעות, לראות אותו או אפילו סתם לחשוב עליו.

מה שמבלבל אותי הוא, שמצד שני אני לא מצליחה להתנהג בצורה בריאה בקשר הזה,

לא יכולה לקחת בפרופורציות את מה שקורה עם עצמי, איתו

עם הסובבים אותנו...

כאילו השגרה משתלטת עלינו ובאותו הזמן אני הופכת להיות יותר סגורה, אבל מצד שני לאהוב אותו

כל יום יותר.. וככל שמחסומים נשברים וגבולות כביכול 'אסורים' נחצים, זה רק נהיה

סוג של.... משעמם יותר.

אני מניחה שזו תקופת שפל, שקיימת כי זה קשר בין שני אנשים ודברים כאלה קורים..

אני מקווה שהיא תסתיים, מקווה שבקרוב, ומקווה שלטובה.

אני לא רואה את עצמי כרגע מוותרת על אדם שיכול לגרום לי לבכות ולחייך באותה השנייה,

לקנא לו במין טירוף לא מוסבר, גורם לי להשתוקק לגוף שלו, לקול העמוק שלו

להבנה ולעיניים שלו..

והנשיקות שלו

הן קצת חסרות לי.