מחברת סודית

לקחתי הפסקה לא קטנה מהבלוג, כי היו לי כל כך הרבה דברים שעכשיו נראים לי טיפשיים ולא נחוצים אבל כשעמדתי מולם הייתי חייבת לעשות אותם. אז בלי הרבה מילים אני אמשיך מאיפה שעצרתי.

בפעם האחרונה כתבתי על ההריון שלי שמתקדם יפה מאוד, אני כבר בשבוע 19 פלוס כמה ימים. בחגיגות וצהלות עברנו לנו לשליש השני מה שאומר שזה הסוף לבחילות האיומות. ההריון הזה באמת קשה לי מהבחינה הזאת, הבחילות תקפו אותי כל הזמן וההקאות היו נראיות. כל מה שאכלתי, כולל הכדורים כעבור דקות בודדות היו בדרכן אל האסלה. קצת איבדתי משקל ודאגתי מאוד אבל לאט לאט עם המון עזרה מאמא התגברנו על הבחילות ועכשיו לפמים יש לי קצת בחילות אבל הן כל כך קטנות שאני כבר לא שמה לב אליהן. התל"מ (תאריך לידה משוער) הוא השביעי למרץ. מה שאומר שזה עוד חמישה חודשים, זה אומנם נשמע הרבה אבל זאת תקופה כל כך קצרה ואני ממש מתרגשת. אתמול הייתי בבדיקות דם ואולטראסאונד וראיתי את העובר הקטן שלי (לא ידוע עדיין המין), ומשום מה נתקפתי דמעות, אחותי הגדולה הייתה איתי היא לא הבינה למה אני התחלתי לבכות. זה לא הפעם הראשונה שראיתי אותו אבל משום מה אתמול כל הדברים פתאום קיבלו משמעות אחרת. מייקל עדין לא חזר, אחותי החזיקה את ליזי והעובר הקטן חייך אליי מהבטן. זה מאוד ריגש אותי.

ב20 ליולי חגגתי 20, החלפתי קידומת! זה כל כך ריגש אותי, אני כבר לא טיפש עשרה אני כבר גדולה. המשפחה אירגנה לי מסיבת הפתעה גדולה מאוד שהיו שם המון חברים שמזמן לא ראיתי ומייקל פינק אותי בערב מאוד רומנטי, ליזי הייתה נחמדה והלכה לישון מה שנתן לנו ערב שקט מאוד יחסית.

אחרי יומיים בערך קרה לי מקרה מאוד מעניין, הייתי בקניות עם ליזי ופגשתי בחורה שלמדנו ביחד. אני אף פעם לא חיבבתי אותה במיוחד אבל היא ניגשה אליי ואמרה שלום אז לא רציתי להיות גסה. היא הזמינה אותי לשבת לשתות קפה, אני מאוד לא רציתי אבל איכשהו היא הצליחה לשכנע אותי. היא אמרה שליזי מאוד חמודה ושאלה למי אני עושה בייביסיטר, כשאמרתי לה שהיא הבת שלי היא לא האמינה, היא חישבה בקול שאם אני בת 20 וליזי בת חצי שנה ז"א שהייתי אמורה להיכנס להריון בי"ב אמרתי לה שכך היה והיא נדהמה. היא אמרה שלא שמה לב ואני בלבי הודתי לאלוהים על כך. את הבטן החדשה שלי היא לא ראתה וגם על זה הודתי כי השיחה איתה לא הנעימה לי במיוחד. היא סיפרה שעוד מעט מסיימת את השירות הצבאי, ושאין לה חבר וכמה שהיא רוצה אחד, ומשום מה החלטתי להתנקם על משהו שהיא עשתה לי לפני כמה שנים וסיפרתי לה שאני נשואה, יכולתי לראות את הקנאה בעיניים שלה. אומנם אני לא אוהבת להיות רעה אבל זה היה מאוד במקום ובמיוחד שהקפה שהיא הזמינה גרם לי לכזאת בחילה...

אחרי זה הבנתי שזה לא משנה בת כמה אני, יש לי את הדבר הכי חשוב והכי יקר שיכול להיות יש לי את המשפחה שלי. ההורים, האחים בעלי וילדה יפייפה ובקרוב גם עוד אחד קטנטן שייצטרף אלינו.

אם מישהו עקב מתחילת הבלוג שנה שעברה כשהייתי בהריון עם ליזי מייקל נסע אליו הבייתה לארה"ב לכל מיני סידורים. כך גם השנה הוא נסע. ההבדל היחיד הוא שהשנה הוא הקדים את הטיסה שלו כי הוא רצה להיות איתי כשההריון יתקדם לאיטו אל סופו, כשהייתי בהריון עם ליזי הוא חזר ממש קרוב ללידה והוא ממש דאג לי אז הפעם החליט להיות כל הדרך איתי. אני אומנם מאוד שמחה שהיא יהיה איתי אבל אני באמת לא מתכוונת להגיד לו מתי ליסוע ולחזור יש לו שם את העניינים שלו שהוא צריך לסדר ואני לא אלחץ עליו בשום פנים ואופן.

חודש שעבר הייתה אצלנו בבית מתקפת ג'וקים, אני שלא ממש מחבבת אותם ולא יכולה להרוג אותם, מיד קראתי למרסס. שבוע ביליתי אצל אמא שלי וכשחשבתי שהריח כבר התפוגג חזרתי הבייתה. אבל למרססים היו תוכניות אחרות מסתבר שהם ריססו לי הרבה יותר ממה שהייתי צריכה והריח היה רחוק מלצאת מהדירה שלנו. כשניכנסתי עם ליזי בבוקר הבייתה נתקפתי בחילה כל כך קשה, מזל שאחותי הייתה איתי היא מייד הוציאה את ליזי מהבית שלא תשאף את הזוועה שהייתה שם ואני איכשהו הגעתי עד לשירותים, הוצאתי את נשמתי וכבתוך שדה מלחמה זחלתי אל מחוץ לבית. לקח עוד כשבוע עד שהיה אפשר לחזור הבייתה. אמא שלי רצתה לתבוע את המרסס אבל אני הייתי כל כך עייפה שפשוט ויתרתי על העניין.

שיהיה לכם שבוע נהדר, ותזהרו מג'וקים.