מחברת סודית

עברה כבר כמעט חצי שנה מאז העידכון האחרון שלי, כל הרבה דברים השתנו. אשתדל לעבור על הכל:

שבוע אחרי הפוסט האחרון שלי גילינו אני ומייקל את מין התינוק - תינוקת בעצם. האמת הרגשתי קצת לא נוח, ידעתי כמה מייקל רצה בן וחשבתי שהוא מאוכזב קצת. באותו לילה כשדיברנו על זה מייקל לא הפסיק להתלהב שתיהיה עוד ילדה קטנה בבית, שמחתי כל כך בשבילו.

בחודש השמיני להריון, החלטנו לעבור לגור אצל מייקל בארה"ב (משם אני כותבת עכשיו בעצם). אנחנו גרים בבית של ההורים שלו. ההורים של מייקל הם אנשים נהדרים, אמו של מייקל עוזרת לי בהכל. אצלה לא צריך לבקש בכלל, היא תמיד יודעת מה צריך. אביו של מייקל הוא בנאדם מדהים. ערבים שלמים אנחנו יושבים ומשוחחים והוא לא משעמם אפילו לרגע. חוץ מזה שניהם כל כך טובים אל ליזי והיא כל כך אוהבת אותם שזה פשוט מדהים.

מייקל מקטר מדי פעם על זה שהוא היה מעדיף לגור בדירה נפרדת אבל, אני פשוט מאושרת. היו ערבים שהם כמעט בכוח הכריחו אותנו לצאת לסרט או למסעדה. אני בטוחה שהם מאוד משחים שמייקל חזר אליהם אחרי חודשים שהם לא נשפגשו ועוד עם הנכדה.

ב-5 במרץ ב-9 בבוקר יצאה לאוויר העולם קים אלקסיס. התל"מ שלי היה בעוד כמעט שבוע אז לא הייתי לחוצה בכלל ואז בערב פתאום קיבלתי צירים וירדו לי המים וכעבור 10 שעות אחרי צירים, דחיפות, צעקות, דמעות והרבה משככי כאבים נולדה לנו תינוקת מדהימה. היא יפייפיה! היא קיבלה את העיניים של מייקל וזה מרהיב בעיניי.

היה לי כל כך מוזר שוב להיות אחרי לידה, רק לפני שנה וקצת נולדה ליזי והנה אני שוב קמה בלילות לבכי חדש.

ליזי פשוט מושלמת. בתקוםה האחרונה שמתי לב שהיא בוכה הרבה פחות. כמובן שבחצי שנה האחרונה היא גדלה המון! היא כבר הולכת לה לאיטה ובצעדים בטוחים, אוכלת כבר הרבה (אני עדיין מניקה אותה) דברים שונים ואפילו התחילה להגיד הברות.

אני לא יודעת באילו מילים להעביר לכם את האושר שלי. איך אני מאושרת כשבערבים מייקל חוזר מהעבודה ואנחנו אוכלים ארוחת ערב משותפת, איך אני מאושרת שאני שומעת את ליזי קוראת לי לשחק איתה, איך אני מאושרת לקום באמצע הלילה להניק את קים הקטנה, איך אני מאושרת לצאת עם שתי הבנות שלי לטייל בפארק בבוקר, איך אני מאושרת כשביום ראשון כל המשפחה יוצאת לפיקניק... אני לא יכולה להעביר את השמחה שיש לי בלב את החיוכים שמרוחים לי על הפרצוף כל היום.

רק רוצה לאחל לכם את כל האושר האפשרי בעולם.