לפעמים השמים מתכסים בעננים אפורים,עננים כבדים.

לא מצליחים לראות את קרני השמש  והכל נהפך להיות קודר בחוץ.

רוצים לנסות לעוף לחפש את קרני השמש שמנסות לבצבץ מבין העננים .

אך ,זה קשה ,קר והעיינים מתחילות לדמוע .

בדמעות קרות הזולגות מטה ללב.

המון עננים ממלאים את השמים באפור והכל ניהיה קר בחוץ.

אין יותר זכר לשמש ,לקרני האור ולשמחה שהיתה בחוץ.

כי,העננים האפורים הכבדים מכסים את כל השמים.

מכסים את השמש המיראה על פנינו.

מלמטה מתפללים עליו שם בשמים, לראות שוב את השמש,יותר מידי חשוך וקודר.

הכל מתחיל לדמוע.אפילו העננים האפרים והקודרים מתחילות לבכות והדמעות נופלות על ליבנו..

נופלות לאדמה שלנו שבאה אנחנו נאחזים.

אתה שומע הכל ,אתה בליבנו,נא שמע תפלית ליבנו.

החזר לנו את השמש שהאירה על פנינו.

יותר מידי קר ובדד ,העננים האופרים כלכך קשים.

ויש כבר דמעות בענינו שלא ניתן לעצרם.

הכל כבר עבר,הכל הרגשנו,למה הענינם האופרים לא עוזבים.

חוזרים ומעייפים את לבנו.

כבר הכל נשבר התעייפנו.

הכין השמש שמלטפת,שמאירה את ליבנו.

האם עוד נזכה לראות שוב את קרני השמש

מלטפות את פנינו.

זאת קשה לדעת.

רוצים רק להאמין

שאתה מקשיב.

ושיום אחד נבין,ונרגיש

שיש מלאך בשמים והוא ישמור עלינו.

ועוד השמש תחזור ותאיר את ליבנו

שתטלף

את

 הנשמה

 ותשלח

אהבה .

**************************

אני בסדר,

לפעמים יש ימיים שהםאפורים ומרגיש שהכל אבוד .

ושכואב ובודד. הרגשתי שאני רוצה לכתוב ,קצת להוציא על זה.

רציתי להגיד תודה רבה על התגובות על הפוסט הקודם

אני אוהבת אתכם מאוד,

ותמשיכו תמיד לחייך ,לצחוק ורק להנות זה הכי חשוב.

שולחת לכם חיבוק גדול

והכי חשוב שתשמרו על עצמכם,כי אתם הכי מיוחדת ,כל אחד בפני עצמו.:-)

שמתי לב שזה עכשיו הפוסט הראשון שלי בחודש דצמבר.

אז אוסיף פה חודש נפלא לכולם :-)