להתחבא מהר למקום המסתור.

בתוך עליית הגג שלנו הצפופה.

חייבים להיות בשקט

שלא ישמעו.

מפחדים כלכך על כל תזוזה

שלא ישמעו אותנו.

שהגרמנים לא יגלו אותנו.

אנחנו נמצאים עכשיו אחד על השני

צפופים ומחובקים ,כלכך קר וחייבים להתחממם.

מתחלקים על פורסת לחם אחת ליום

שותים בקושי מים

בקושי מתקלחים.

והפחד

הרעש

הירירות

בחוץ

הצעקות

ומנסים לקרוא לאלוהים מתוך כל הזוועה הזו בחוץ

שאולי הוא הפעם כן ישמע אותנו

שהוא אולי הפעם יראה את הזוועה

של הילדים שלו מה שהם עוברים.

ויחלץ אותנו .

אך,כלום לא קורה

ואנחנו עדיין במחבוא מפוחדים .

 אין קול אין מענה.

וצריך שוב מהר לרוץ למחבוא

שומעים את הצעדים של חיילי הגרמנים

מתקרבים וליבנו מתחיל לפעום במיהרות.

מתי הכל כבר יגמר?