התקופה טובה שנמצאת מפחידה אותי לפעמים

מפחידה אותי כי ,זה רק זמני.

כי הרע  ,הכאב יכולים לבוא תמיד.

ומהם קשה מאוד להפרד

הרע לא רוצה להרפות.

ומשם מה מרגישים שכמו שהטוב בא בצרורות

ככה הרע בא גם בצררות

אבל בצרור הרבה יותר כואב

הרבה יותר צובט .

הרבה יותר עצוב.

ועד שמגעים לתקופה טובה חזרה

השביל ניראה ארוך ומעייף וכלכך מייגע

שצריך להעשן הרבה על המקל

שצריך הרבה את היד המחזיקה

שלא ליפול שוב.

המבט הראשון

מבט שנכנס לעיניים

מבט שקשה להפרד מימנו.

מבט שמרגישים כמה הוא אמיתי

כמה אהבה יש בעיניים

כמה חלון הנשמה נפתח לכיוון השני

שכובש אותו שנכנס ללב

שעושה טוב בלב

שממלא אותו

בטוב,באור

שמרגיש שאוהבים אותו

אבל זה לא פשוט 
 יש מכשולים והמכשולים מחכים.

ומתחילים להרגיש מבולבלים

כי, לצערי דברים לא תמיד "מושלמים"

לצערי דברים לא תמיד יכולים באמת להצליח.

(משו שהיה לי היום,מיוחד..)