ישנם כלכך הרבה מילים שאני רוצה להגיד לך.
מילים שלא מעזות לצאת
שמפחדת שאם הם יצאו
יכולה
לאבד אותך
כי אתה משו מיוחד
משו מיוחד שנכנס לחיי
ולא אשכח לעולם.
אם הייתי יכולה מזיכרון שבלב
לבנות מהם את ההסרט
מהיום הראשון שהכרתי אותך
ממבטך הראשון
שרק היום מבינה אותו
ומצליחה להעריך
כמה נפלא זה היה
מילים
מילים של אהבה
מילים של חלום
מילים שאתה משו מיוחד.
**
אבל ,אני מפחדת
מפחדת לאבד אותך
מפחדת להתקדם.
מפחדת לתת תשובות
והכל כל הזמן נשאר בסימן שאלה
סימן שאלה כואב.
ומבלבל.
26.7.09
איך הייתי מסכמת את הכל?
הייתי מסכמת שהיום הראשון היה משו מיוחד
היה קסם מיוחד במבטך ומבטי שגם הסתכל בעינך
במפגשים שלנו במבט שלך האמיתי לעיניי
ששינו אותי גרמו לי לאהוב את הגוף שלי יותר..
סיפרתי לך את הסוד הגדול שלי שלאיש מעבר למסך לא העזתי לומר.
והחזקת את ידיי והבאת צער והבנת את מה שקרה
והתחשבת
אבל גם היה סבל
הכאבנו אחד לשני
בלי לשם לב בכלל
לא הייתה לנו תקשורת אמיתית
אני,אני פחדתי להכנס איתך לקשר
בגלל הגיל שלך
וגם בגלל פחדים שלי
והלילה הכל בטוח התנפץ
אני כבר לא מרגישה כאב
מכל הכאב שגרמת לי
כי נכנסת לי ללב
עכשיו אני אדישה
ומנסה לשאול את עצמי
מתוך האדישות שנכנסת עליה
האם זה היה אמיתי
טיפת אמת?
האם אהיה מאושרת באמת?
על העריכה הזו
אשמח שיהיה פחות שאלות
תודה <3