הרבה זמן לא הייתי פה ,אני מרגישה

 שאנ קצת מזניחה את הבלוג ולא מבקרת אצלכם מספיק

אני כותבת פה ופתאום שמה לב ,

שמחר יהיה שנתיים מהגיוס שלי (18/10/09)

לא יאמן איך עברו שנתיים ..

שזהמן עבר כלכך מהר  ומה שעברתי

בכל השירות הצבאי שלי ואחריו .

לימודים,חו"ל ,אהבה..

ואני יכולה להגיד שאני רק שמחה סה"כ על כל הדברים האלה

על החוויות הצבא למרות שהיו הרבה תקופות לא נעימות שם

אבל ,לא נשברתי לרגע והייתי חזקה מולם ..

ולאחר מכן שלמדתי בזמן הצבא וגם קצת אחרי ועל ההצלחה הזאת שהייתה

שהרגשתי כמו "מלך העולם" שזו הרגשה מאוד שווה וזוכרים אותה תמיד..

ואחרי זה חו"ל שהייתי ואיי זה עבר שם כלכך מהר שבא לי שוב חו"ל ..

והתקופה של אהבה ,היא הייתה צריכה לקרות ,היא הייתה חשובה לי

הרבה זמן -תקופה ארוכה מאוד מאוד לא הייתה לי אהבה והוא הגיע אליי ,אז בזמן כלכך מתאים

שקישרתי את זה רק לדברים טובים,אבל היו שם מלא עליות ומורדות והמשכתי לאהוב למרות הכל..

ואני עדיין אוהבת,אבל צריכה להתנתק לאט לאט..כי זו לא אהבה בריאה.!

**עכשיו אני שומעת את השיר "אני יכול לעוף" שיזכיר לי שאפשר לעשות הכל שרוצים

ואסור אף פעם לוותר .נכון לפעמים קשה או מרגישים תקועים ,אבל צרכים לבסוף

להתחיל לפרוש כנפיים ולהתחיל לעוף ,לעוף בעדינות ומשם להמריא לשמיים גבוהה.

רציתי להקדיש את הפוסט למישהו מאוד חשוב

למישהו שגדלנו עליו

מישהו שתמיד שימח אותנו

מישהו שידע ואהב לשיר ולכתוב

שירים לילדים ומבוגרים וידע לגעת קצת גם לעולם המזרחי בשירו.

עוזי ,

היית ותמיד תשאר בליבנו לעד !

וכשתמיד נשמע את השירים שלך

השירים של פעם נזכר בילדות כמה היא הייתה יפה

כמה אתה עשית לנו ילדות נהדרת !

חלום עליכם,והופה היי וכל שיריך המדהימים

וקישטת למבוגרים את העולם המוזיקה .

(נסיתי לשים סרטונים

אבל לא מצליחה לא יודעת כניראה עובר משהו על יוטיוב)