אני חושבת לפעמים על המערכת היחסיים שהייתה לי .

על אהבה הזו שלמדתי עליה הרבה.

עליו ...שהוא לא בא במיקרה ,שהוא נשלח כדי למלא מטרה ..

מטרה חשובה בחיים שלי,שאצליח להבין דברים חיובים על עצמי.

דרכו הצלחתי להרגיש אהובה ,דרכו הצלחתי להרגיש בטוחה.

דרכו הרגשתי ביטחון בתוך עצמי,דרכו הצלחתי להבין שאני מיוחדת..

מרגיש לי שהוא בא אליי מתוך תפילת לה' .

,שחשבתי עליו..

 שקראתי לו..

וכך ביום המתאים ,ביום הנכון הוא בא אליי הוא שמע אותי קוראת לו..

ולמרות מחסום יחסית גדול לא רציתי לוותר עליו כלכך מהר..

כי, הוא לא בא במיקרה..הוא בא אליי כי הרי קראתי לו..

הייתי צריכה אותו אחרי כלכך הרבה זמן..

אחרי כלכך הרבה שנים..

אחרי כלכך הרבה דברים שעברתי..

הוא שמע אותי קוראת לו

שמע אותי מדמיינת אותו מתוך תפילות ובקשות לה'..

נכון שהיה הרבה כאב שם

נכון שבכיתי לא מעט בגללו.

אבל ,הוא לא בא  במיקרה הייתה לו מטרה

לשנות אצלי דברים חשובים,קו מחשבה חשוב מאוד..

להבין שאני מיוחדת ,לתת לעצמי קצת להרגיש שמגיע גם לי שיאהבו אותי.

לתת לי להרגיש שתקווה תמיד נמצאת.ואהבה כאן

אהבה קיימת ..

אבל עכשיו,אחרי כלכך הרבה עליות מורדות שזה כבר לא ממש היה בריא לשנינו.

הדרך עכשיו התפצלה,אבל עדיין אני מרגישה אותו.

מרגישה אותו לפעמים עלידי.

מרגישה אותו בלב..

לא הייתי רוצה לשכח הכל..

אבל ,לוקח זמן להתנתק מכאב הפרידה.(עברו שובעיים)

כי ,הוא היה משהו מיוחד.

הוא היה אהבתי הראשונה..