כל יום שישי אני יודעת כבר מה מחכה לי.

בדידות מרגישה לבד תמיד

מחכה כבר לקבל את החיבוק האוהב

מחכה לאהבה הגדולה ,האמיתית

שתמלא לי את הלב החסר

את הלב הבודד .

עצוב לי ולבד כל יום שישי...

חברים רחוקים .

ואני.

אני נשארת פה לבד..

מנסה להזכר בדברים טובים

אך,עדיין עצוב ולבד

זה לא באמת ממלא את הלב הבודד

הכואב .עצוב לי עכשיו

אני רוצה את החיבוק

אני רוצה את החיוך

אני רוצה את הצחוק

אני רוצה את אהבה

אני רוצה את הכיף

אני רוצה את השמחה

להפסיק כבר להרגיש לבד בעולם

"כי יש הר, ועל ההר עומדת אבן, ומן האבן יוצא מעיין... וההר עם המעיין עומד בקצה אחד של העולם, ולב העולם עומד בקצה אחר. והלב עומד מול המעיין ומשתוקק ומתגעגע תמיד להגיע אל המעיין, וגעגועיו ותשוקתו של הלב למעיין הם גדולים מאוד, והלב צועק תמיד שרצונו לבוא אל המעיין...";

כל חיותו של הלב היא מן המעיין ורק מן המעיין, וכשהוא עומד מול ההר מרחוק, יוכל הוא לראות את ראש ההר שהמעיין עליו, ומייד כשרצונו להתקרב אל המעיין, מתעלם ראש ההר מעיניו, ואינו יכול לראות את המעיין, וכשאינו רואה את המעיין, יוצאת נפשו..." (