שנפרנו משהו ממני גם נפרד ולא חוזר.

איפה אהבה,איפה החיבוק,איפה התרגשות איפה השמחה ואיפה הצפיה?

איפה הכח שנתן לי להמשיך,איפה המאמצים שעשיתי עבורי ועבורך.

איפה האהבה,איפה הנשיקות,איפה ההליכות שלנו בשתיקה ויד ביד שלא עוזבת לרגע.

איפה החיוך,איפה המבט שלפעמים אומר הכל.איפה החיבוק? כבר שחכתי מה זה חיבוק.

עכשיו נותרתי לבדי.

בלי אהבה,בלעדך.

לא הצלחתי לספר לך משהו שחשוב לי ,שתדע על החיים שלי..

כי,זה מרגיש לי שאולי אתה חושב ששיקרתי לך.או אולי אתה מרגיש לא מובן לפעמים למה אני התנהגתי ככה.למה הייתי ככה.שבכיתי שהשלמנו.וחזרנו.

אין לי את האומץ ולא היה לי לספר לך.לא רוצה לפגוע בך .לא רוצה להעמיס עלייך.

לספר שיש לי בעיה רפואית ולהתחיל עכשיו להכנס לתוך זה ולספר על הכל.ולהפחיד אותך.

לא רוצה להתסיר יותר מידי זמן.לא רוצה.צריך  לדעת על זה מתי שהוא..

כבר מהתחלה מצאתי את עצמי משקרת לך בגלל זה .

וזה כואב לי ..

אני לפעמים חושבת לשלוח לך מייל.גם אם זה בחוסר טעם ולא יקרה כלום.

לספר לך הכל.לשחרר את עצמי מכל זה.

אבל אולי זה מאחור מידי?

על הפגיעה הצלחתי להפתח בפניך למרות שזה כואב .וכאב.

והיית לצידי והבנת והייתה הכי רך ועדין שאני תמיד אזכור את זה !

ועל בעיה רפואית שזה לא אשמתי ולאני לא יצרתי אותה אני לא יכולה לספר

אני מפחדת שזה יפגע.

אני מפחדת שיתרקחו מימני ושישאר לבד בעולם הזה.

מכל אחד מפחדת על זה,גם אם אי פעם אכיר מישהו חדש.

זה קשה לי,אף פעם לא פחחתי את הנושא הזה.

חברים שלי לא יודעים על זה.שזה גם נורא כואב מבפנים.

שהכל מוסתר שהכל חנוק בתוך עצמי ,שהכל מוחבא ולא מצליח לצאת.לא יכול .

אני מקבלת אומץ לעשות את זה,אבל לא מצליחה באמת לבצע.

אני אהבתי אותך ואתה חסר לי לפעמים.

אבל ,בטוח כבר מצאת מישהי אחרת.

אתה לא מסוגל להיות לבד.אתה לא אוהב את זה .אני יודעת.

אולי באמת לא יהיה עתיד ביחד ,לי ולך..

אבל ,אני אוהבת אותך..שזה קשה לי.

אני אוהבת את החום שהיה לי.את אהבה..

איפה היא עכשיו?

מרב חסרונה אני שחכתי  מזה להרגיש.