ענת החולה ב נוירפיבמטוזיס כמוני ,אך אני מסוג 1 וענת מסוג 2
כיום ענת משותקת ברוב גופה מונשנת עם מכשיר הנשמה ,חרשת אילמת וראיתה מאוד התחלשה.בגלל גידולים שיושבים אצלה בראש וענת לא יכולה לעשות ניתוח כי היא רגישה לחומר ההרדמה.
ענת היום יש לה בן זוג מדהים שאני כלכך מעריצה אותו,הוא מאוד אוהב אותה מסר לה מטפל בה
עם המון אהבה.
יש סרט שצילמו את ענת בשנת 1994 תראו את סרט הזה שוב ושוב כדי להבין את משמעות החיים .
קטע חשוב שבו בן זוגה מספר:
השאלה החשובה איננה מה ענת למדה ממחלתה. מה שבאמת חשוב, אנשים, הוא מה אנחנו יכולים ללמוד מהאופן בו היא מתייחסת לחיים. כי אם ענת לא מצטערת על האסון שהפך את חייה למה שהם היום, מי בכלל יכול להצטער על משהו? איזה מובן יש בכלל למושג "להצטער"? איפה עומדים, ביחס לענת, אנחנו, שמצטערים על הכתם בחולצה, על המכה במכונית, על ההוצאה הכספית, על החלב שנשפך? מי אנחנו שמצטערים שנכשלנו במבחן, שהפסדנו עסקה, או שהתחתנו וגם התגרשנו
חשוב גם לי מאוד שתצפו בסרט הזה שתישמעו את ענת שוב ושוב .
ועבירו את הסרט עליה תסבירו מה יש לה ,תספרו את סיפורה על איך היא עכשיו ,על בן זוגה על מחלתה.
תפרסמו בכל מקום שיתנו לה את כל מה שמגיע לענת.ומגיע לה עוד הרבה!