ממש תודה רבה לך אבא,עשית אותי עצובה אין לך מושג כמה בכיתי עכשיו בגללך,אין לך מושג כמה פגעת בי עכשיו,אתה לא יודע לתמוך בי אתה לא יודע לתת לי אהבה,כל הזמן יורד עליי בגלל המחלה שלי,מאשים אותי שאני לא יכולה ללכת חשוף כמו כולם,.ולא מבין אותי למה מתביישת בזה,למה?אגיד לך כי כתמים זה דבר שונה זה דבר שאנשים לא רגילים לראות הם רואים משהו אחר נועצים מבטים,צוחקים...ומתרחקים..זה לא אשמתי שאני ככה,במקום לתמוך בי להגיד לי כשיש אהבה לא משנה כלום לא משנה היופי ומה שבחוץ.שהאופי הוא לכל החיים,במקום להגיד לי שיאהבו אותי,שאין סיבה שלא אתה עושה ההפך.אבל כל הזמן כל הזמן אתה עושה לי את זה,וכל הזמן נפגעת ממך,הנה הסיבה גם שהחלתי לשנות את הכותרת בצהריים,כי בקושי יש לי תמיכה,תמיכה של המשפחה,בקושי יש לי חברות טובות,מה זה אשמתי שאני ככה? למה אתה לא יודע לתת לי את אהבה האמיתי במקום לרדת עליי לזלזל בי כל הזמן,תלמד לאהוב אותי,אז מה שנולדתי עם איזו מחלה אני בת שלך אתה צריך לאהוב אותי לא משנה מה,כי הורים צריכים להעניק את כל אהבה והתמיכה שבעולם לילדים שלהם,אחרת זה יפדע בחיים,אחרת יעשה אותם לאנשים סגורים עצובים ומדוכאים.

סהכ הכל ביקשתי שמכל הלב שארגיש את זה שתגיד אני מאמים בך,אני מאמין שכן ירצו אותך שכן יאהבו אותך,שכל מה שתירצי יתגשם לך.אבל אתה אומר ההפך,אני לפחות לילדים שאם יהו לי אתן להם כל בוקר נשיקות חיבוקים כל היום כל הזמן תמיד יתן להם תמיכה תמיד איהיה איתם לא משנה אם הם יהו בראים או חולים,ילד זה ילד.תלמד קצת מאמא היא יודעת לפרגן לי היא עושה הכל,קשה גם לה אבל מרגישים שזה בה לא עם יותר אהבה..