והיא יושבת לבדה צופה בעולם שלא שלה.
מסתכלת סביבה רואה אור ושמחה,רואה ים ,שומעת את רחש הגלים מרחוק.
,רואה איך כולם נכנסים לים משתזפים נהנהים אוכלים מטוב וטעם.והיא יושבת לבד הרחק ממגע עניים של האנשים
,ומתעצבת נורא.שהיא לבדה לא יכולה,להתקרב לגשת לים לשמוע מקרוב את רעש הגלים
.היא לא יכולה בגלל שהאנשים שם.
לפעמים אני מרגישה שונה,חבריי מהתיכון מבלי מתכוון גורמים לי להרגיש שונה.
מתסכל אותי נורא.שמצעים לי למשל ללכת לים,ואינני יודעת איזה תרוץ לתת.
****ששואלים אותי מבלי להפסיק על תאריך גיוס שלי,.ואני צריכה להמציא תאריך גיוס,כי הם רואים באתר מסוים על תאריכי גיוס ולפי התאריך יודעים לאן מתגיסים.וגיוס מתנדבים אינו מופיעה,לא מופתאת מכך,גם גיוס מתנדבים לפי מה שהבנתי אפשר לבחור איפה ליהות ומה לעשות ואם לא מרוצים אפשר ללכת לתפקיד אחר)מתסכל שכל הזמן גורמים לי להרגיש שונה מכולם.
***** אני שוחכת ממחלה,שוחכת מהפחדים והשלכות שהיא יכולה לגרום.
והסביבה,(יותר זה רופאים)גורמת לי להזכר באה.
**** לפעמים אם, מרגישה כאב בגוף ישר ממהרת לקשר אותו למחלה.מבלי לחשוב שאולי זה כלום,וזה קורה לכל אחד,וזה יעבור.רק לאחר שעובר הכאב מצליחה להבין זאת.
**** לפעמים המחלה יכולה לדקור בלב,כמו סכין חדה(למשל על הרגשה של משבר).
***במחלה שלי אפשר לעשות הכל,ולא צריך ליהות אף מגבלה.
אבל בגלל השלכות שלה לצערי היא גורמת למגבלות,אך לא פיזיות אלה נפשיות יותר,
למשל עניין הים או ברכה כולם שם בבגדי ים,לובשים חשוף.ואנו עם המחלה מרגישים אי נכות בגלל כתמים או גידולים של על העור ושאיך הסיבבה מסתכלת אלינו ובוחנת את גופניו מראש עד כף רגל.לכן רובנו נמעים לבקר בים ובבכרה.וגם שמש לא בריאה ולנו היא יכולה קצת יותר להזיק או שישנם אנשים עם המחלה שריגשים לשמש. ****
אני לא רוצה לבכות עליה,כבר התרגלתי למצב ואני יודעת שאי אפשר לברוח מימנה אפילו אם נצרח
****. לא רק עניין של ים או ברכה מזיכרים לי אותה,למשל בדיקות אין סופיות שצריך לעבור מאוד מזיכרים לי אותה,שאני עושה בדיקות אני מרגישה היחידה בעולם עם המחלה הזו,למרות שאני כבר יודעת שזה לא נכון ואני מכירה המון אנשים עם המחלה הזו.וגם אנשים בני גילי.
עריכה: 22:00
180807
הכאב של הפחד שמה מה יהיה בעתיד,אי אפשר לדעת מה יהיה,חייה את החיים בפחד בלתי פוסק מה יכול לקרות לי.מה יהיה.פחד אם אצטרך לעבור דברים קשים כמו ניתוחים,בדיקות כואבות ולא נעימות בתדירות גבוהה מאוד,
אכזבות לחלומות שלי,פחד שהכל התפוץ לי בפרצוף.פחד שלא אוכל להתמודד עם מה שיכול לקראת בעתיד.
רוצה שזה יפסק,רוצה פתרון,רוצה חיים שלווים,בלי פחד.
מדוע צריך לסבול?הפחד והכאב שוכנים בתוך ליבי עמוק,אינם עוזבים ודוקרים בליבי.
כמה עוד אפשר לסבול,כואב לי בלב,שאין פתרון שאין תרופא,שאין קרן אור של תקווה לפתרון.
אין לי טעם לשבור את הראש בשאלה"מדוע" כי אין לה תשובה ולא תיהיה לעולם.
כותבת את כל העריכה הזו ומרגישה חלשה,אני לא רוצה שיגמר לי הכח להלחם ,להתמודד.לא רוצה ליפול לתוך התהום והדיכאון שקשה מאוד לצאת משם,רוצה כוחות רוצה חיים שלווים,אני רק בת 19 ו מרגישה לפעמים יותר מידי מבוגרת,יותר מידי סובלת.
********עריכה:******
אני לא יודעת כלום בחיים שלי
ובזה אני לא טועה !!!!
כינוי:
engel1
בבלוג זה
בכל הבלוגים
