ניכנסתי לתקופה קשה,שכל הפחדים על המחלה התחילו להציף את ליבי.ולא עוזבים אותי.

עכשיו אני מרגישה ,קצת יותר טוב.אבל עדיין הפחדים שלי מציקים לי.תמיד יש בי

את הפחדים האלה,שאם יקרה משהו בגלל המחלה,שאם יהיה משהו ולא אצליח להתמודד,עם

הקשיים שהיא מציבה בחיים.כ"כ הרבה בדיקות יש לי לעשות בחיים.כלכך הרבה צריכה להתמודד איתה.זה לא קל לי..מעבצן שאין לה מרפא,שאין לה פתרון שלא ניראה לי שזה יהיה בתקופה הקרובה.ובשנים הקרובות .אני יודעת שלא טוב לחשוב על זה יותר מידיי,אבל לא משוגלת מרגישה שהמחשבות והפחדים גדולים עליי.ושאני לא יכולה לשלוט עליהם.לא יכולה לשכח ממחלה,היא בתוך הגוף שלי,היא בעצם אני.זה לא אפשרי לשכח מימנה שגם כל הזמן רואה אותה(למשל הכתמים)

החיים האלה מציבים קשיים רבים,אבל קשה לי מאוד להתמודד עם הקשיים כלכך גדולים.

תודה לבלוג הזה, על החתימה