מרגישה שאני עומדת בקצה ההר,ממש בתהום .

איני מצליחה להיאחז בעצמי,איני מצליחה להזיז את גופי מהתהום.

מרגישה קפואה שלא יכולה לזוז אחרוה מהתהום העמוקה הזו.

מחפשת להיאחז בחפץ,אך אין כלום סביבי.רק אני והגוף שלי.

אני לא רוצה ליפול מן ההר,לא רוצה ליפול מתהום העמוקה .

אך איני מצליחה כולי קפואה בתוך עצמי לא מסוגלת לזוז,

להתרחק מסכנת התהום.

קשה לי לכתוב ולהסביר מה בדיוק קרה.

אני מרגישה חלשה,בכיתי כימעט כל היום,ניגמר בי הכח.

מרגישה שרוצים לקחת מימני את החלום שלי,שאני כלכך רוצה.

שכלכך יעשה לי טוב.אני בימים האלה הולכת להלחם עליו.

לא אוותר כלכך מהר.על הצבא

אני מצטערת שלא הגבתי לתגובות האחרונות בפוסט הקודם

ולא אצלכם.כי אני מריגשה שאין בי כוחות,אבל,עוד

אגיב שוב אצלכם ופה בתגובות אצלי.

אוהבת אתכם מאוד,תמיד!

שיהיה לכולכם שבוע נפלא