אני יודעת שאני דיי נעלמתי,אין לי כמעט זמן לנשום ,וכבר ניגמר לי כל היום,זה יחסית נחמד,כי יש לי תעסוקה כל היום.וזה דיי טוב מעביר את הזמן,ולא נותן לחשוב מחשבות יותר מידיי מעציבות .

ראיתי מהצבא,הצגה :

מלאך עם תסמונת דאון.

זה הצגה בת שעתיים,שעתיים מרגשות,הנוגעות ללב,הגורמות להרגיש את הכאב של השונה,המעולות דמעות בעיניים לחלק גדול מהאנשים הצופים בהצגה הזאת.

זאת הצגה גדולה,ומקסימה  אני מפחדת להחסיר את הפרטים הכי חשובים שהיו הצגה,בזמן שאני הולכת לספר לכם עליה...

זאתה הצגה המלמדת  אותנו איך להיות סובלני כלפי האחר וכיצד ללמוד לקבל אותו באשר הוא..

ההצגה בת שני אנשים דקל ועופר.

דקל הלוקה בתסמונת דאון

עופר אחיו המבוגר"הבריא.

דקל -נפלא

עופר-מקסים.

דקל ,כ"כ חמוד ומצחיק מתה עליו,יש לו חוש הומור מקסים.

אה ,כן לפני שאשכח ,דקל אוהב מאוד לחבק (כמוני)

אני אנסה לכתוב כמה דברים שאני זוכרת מהצגה ,אולי זה יהיה קצת מבולגן,מצטערת מראש.

עופר,שאל את דקל בהצגה איך הוא הגיב שצחקו עליו הילדים בשכונה,...

דקל אמר לנו,שבשבילו האנשים האלה שצחקו עליו,כמו רוח שחולפת מעילו,ככה בשבילו האנשים שצחקו עליו בגלל המראה "השונה"שלו.

למה עופר שאל אותו את זה,?כי גם עופר היה ילד שצחקו עליו ילד בודד,וכל הילדים בבית הספר רק התעללו בעופר.עופר שמר את הכאב שלו והבדידות עמוק בלב.

והוא התחנן התפלל כ"כ שיהיה לו אח,מישהו איתו,לבסוף נולד האח הקטן דקל,.

עופר סיפר שהוא היה מאושר!!!!

וכאשר הוא הגיע לבית החולים ליראות את אחיו,האחיות בהתחלה הסדודו בניהן,ולאחר מכן החליט להראות לעופר את דקל מבעד לחלון שבבית החולים.עופר ישר נבהל ראה את העיניים המולכסנות של דקל עקב התסמונת.

והוא לא רצה בדקל,ואימם אמרה שדקל יישאר איתם,והוא יהיה ממשפחה בדיוק כמו כולם. כ-10 שנים עופר לא התייחס לדקל כלל לא דיבר איתו,לא שיחק איתו.

לאחר תקופת שנים ארוכה,עוד שעופר גם הייתה לו קרייה טובה בחו"ל הוא חזר הביתה..

ודקל ישר רץ לפתוח את דלת ביתם,דקל ראה את עופר בפתח הדלת,בהתחלה הוא פתח את הדלת והלך לעיסוקיו.

אך מיד הוא חזר חזרה וחיבק את עופר ואמר לו היית חסר לי.-למרות כל השנים הללו דקל חיבק את עופר,דקל סלח לעופר.דבר מדהים אצל דקל,הוא אוהב לסלוח לאנשים...

בתקופת הצופים עופר נרשם לצופים כאשר הם היו ילדים.

וכמובן אימו של דקל,ניסתה לרשום אותו גם,אבל הצופים רק שמעו על התסמונת דחו אותו,לא הסכימו ליראות את דקל,לא הסכימו ליראות את כישרוניו המדהמים של דקל,כך זה נמשך 4 שנים,עד שלבסוף הסכימו לקבל את דקל לצופים,וגם שם דקל נתקעל בבעיות של החברה שם,אבל הוא נפל ולא וותר,אמו אמרה לו תמיד אתה מלאך שלי.

תמיד חיבקה אותו ונתנה לו את כל האהבה שבעולם,שהוא לא ירגיש "שונה"

הייתי ממשיכה עוד ועוד,אבל אני מפחדת להחסיר,נתתי פה את חלק

מהחלקים שחרוטים אצלי בראש.

בסוף ההצגה רציתי כלכך לחבק את דקל ועופר,

אבל ,לא הספקתי הם נעלמו לי    :(

אני קראתי את התגובות על הפוסט של היום הולדת+יום אהבה שלכם,

ועדיין לא הגבתי חזרה K אבל אני אומרת פה ,,,

המון המון מהון תודה על המילים המחחמות ועל הברכות

אוהבת אתכם המוןןןןןןןןןןןן

וגם אני צריכה להגיב אצלכם בבלוגים

אני נעלמת לכם:(