אני לפעמים מרגישה שרק בגללי הכל יכול להרס לאנשים אחרים,שהם מאבדים את המקומות עבודה שלהם בגלל שלא רוצים אותי,רק בגללי אנשים אחרים יאבדו את מקומות עבודה שלהם.ניראה כאלו שיבעה חודשיים של צבא,שזה בעצם כמו חלום רע,שלפעמים לרגעים מאוד קצרים זה בעצם כן תקופה טובה.התנדבתי לצבא,והוא מחזיר לי רק רע,

ועכשיו זה ניראה שרק בגללי אנשים יאבדו את המקומות עבודה שלהם,ולא רוצה שיהיה להם רע ושהם  יסבלו.

זה לא מגיע להם.

בא לי לפעמים שיטוס הזמן שנותר לי ולהמשיך האלה בחיים.

זה ניראה אולי משהו מאוד קטן לעומת מה שעברתי ואעבור בחיים,אבל זה קשה. זה לא בשליטה שלי הרגשה הזו,

אכפת לי מאותם אנשים שהם יכולים לאבד את המקמות עבודה שלהם בצבא.לא רוצה שאחר יסבול.וזה עצוב לי.

יכול ליהות שלבסוף זה יסתדר,אבל לא רוצה שאחר יסבול יאבד את מקום עבודה שלו, החברים  שלו וזה תמיד ישאר בלב שלי,-שרק בגללי כולם איבדו את המקום שלהם,וזה יגרום להם לסבל-אני אסבול עוד יותר!

.חשוב לי מאוד מאחרים,ומאנשים ,

אני לא יודעת אם כל התקופה הזאת ולא רק בהקשר לתפקיד בצבא הולכת ליהות לי טובה.יש מכשולים מסביב,שלא תמיד קל להתמודד והם חוסמים אותי ,ולא תמיד אפשר למצוא את השביל להשתחרר ולהמשיך בדרך.

אני יודעת,

שתמיד בחיים יש את השביל שקיים באמצע הדרך מחסום וצריך לדעת איך לשבור אותו,איך לעבור מעליו ולהמשיך הלאה לשביל החיים,להמשיך האלה לעבור את המחסום ולא להתאייש.

אך ישנם תקופות  שכולי מלאת בילבול,וחששות מפני שבירת השביל החסום,שעדיף לי לפעמים לשבת ליד המחסום ולנוח מכל המחסומים המצפים.