אני רוצה לכתוב על הפוסט הקודם.שכתבתי אותו הרגשתי מאוד פגוע ,עצובה ומאוכזבת מהצבא.

הרגשתי בעיקר שהקצינים שם לא יודעים להעריך אותי מספיק כמו שצריך על התנדבות שלי,ורק מזלזלים ומזללים.והרגשתי שאני חייבת לפרוק את כל מה שישב לי על הלב.

עכשיו אני מרגישה קצת יותר טוב

.ואני רוצה גם לנסות להגיד לעצמי,שהתמדדות הזאת עם הקצינים ,בצבא קטנה לעומת התמדדות עצמה שאני תמיד עוברת,ויש בי כח ואני יכולה לנצח.

אני לא רוצה שדברים כאלו יגרמו לי להפסיק לנסות ולהאמין ולאהוב את עצמי.אם הם לא אוהבים אותי ,לא מערכים אותי אז אני לא צריכה להתיחס עליהם.בעיה שלהם שהם לא רוצים לאהוב ולהעריך אותי.

אני רוצה לאהוב את עצמי תמיד ולהעריך את עצמי תמיד,כי אני יודעת שאני כן שווה,ונמאס לי שהם יפילו אותי,אני חזקה והם לא יצלחו כלכך מהר,אפילו שאני נשברת לפעמים.אני עוד אתחזק ואצליח לנצח!אחרי הכל זה היה חלום שלי.

למרות שקשה לי אני אעשה את השירות שאני אמורה לעשות,ואמשיך הלאה בחיים שלי.

כי לא הייתי רוצה לצאת באמצע ,בעיקר כי נלחמתי קשה על התמדבות,ולא רוצה שיהיה לי "שם של אחת שיצאה באמצע"אז אמשיך להלחם,כי אני חזקה ואני יכולה.

ואני רוצה להגיד לכם,לכל מי שאיתי ותמוך בי מקשיב לי ונמצא איתי כשקשהתדעו תמיד שאני תמיד גם כאן בשבילכם מכל הלב שלי

                                                  אני אוהבת אתכם!

שיהיה לכם שבוע  נפלא

והרבה חיבוקים:)

ושתחיכו תמיד,ותצחקו-זה הכי כיף!

משה ,

לאן נעלמת פתאום?

מהאיסקיו ...

מהבלוג..

אני מקווה שאתה בסדר

אנסה לשלוח לך מייל מקווה

שתירא אותו...אני לא שוחכת אותך

כלכך מהר