יש בידך לב עדין .

יש בידך לב טהור

יש בידך לב קטן

שרוצה רק אהבה.

אז שמור על הלב הקטן הזה

שלא יפול מידך

ויתנפץ על הקרקע

כמה עוד אפשר לחיות בספק

באי מודעות מה יקרה

מה איתי ואיתך.

ולא מצליחה למצוא תשובה..

אתה אומר שאתה אוהב

אתה מחמיא ועושה שמח בלב.

אבל,מה אם זה הכל משחק

לא  אוכל לדעת

רק צריכה להאמין

להאמין ולהזהר.

הימיים עוברים

ואתה נכנס ללב.

והלב מתחיל לאהוב.

כמה עוד אפשר לחיות

 .

רק רוצה להמשיך להאמין

שאתה באמת אמין

רק רוצה לקוות שזה לא משחק

כי אני לא בנויה למשחקים

לא רוצה ללמוד את החוקים של המשחק הלב

זה לא בשבילי.

קשה לדעת ולחיות בהלא נודע שאני חייה בו.

הכאב הזה,שחוזר על עצמו

חודר לתוך הנשמה

ממלא את הפצעים של הנשמה

בכאב.

בפחד.

כלכך כואב לחיות במציאות שלא יודעת מה יהיה

שלא יודעת מה יכול לחכות לי,

שלא יודעת עד כמה המציאות יכולה לצחוק לנו בפרצוף.

למרות שאני מנסה להחזיק את עצמי

להסתכל קדימה,ללכת אחרי החולמות שלי.

ולא לוותר .

הפחד בתוך עמוק בלב

שמתחיל להתעורר שוב

כל פעם.

והכאב של המחשבה הזו שמה יכול לקרות

חותך כמו סכין את הנשמה

ומכיאב לי,

מתי זה ייתן לי באמת מונחה

מתי באמת יהיה שקט עם זה

אבל ,אין תשובה...

ובנתיים אני צריכה תמיד ורוצה תמיד לזכור

שצריך להמשיך הלאה

אחרי החלומות שלי ,כי החיים משמיכים

והם יכולים להיות יפים..

אבל ,הפחד מתעורר מחדש

וחודר לתוך הנשמה

לתוך הלב

למה כאשר אני חושבת שהדברים מסתדרים שמתחיל להיות קצת יותר טוב

תמיד באה משו ועוד משו מתחבר כמו צרור בשרשרת ארוכה שחייבת לנסות להרוס לנו את הדברים שמתחילים להסתדר

שמתחילים להיות טוב,שמנסים לקחת לנו את החופש שלנו בחזרה,שמנסים שוב להעמיד  אותנו במבחן שחוזר על עצמו כל הזמן.

והמבחן לא פשוט הוא בא בלי הכנה מראש .ונהית מבולבלת ומתחילה להרגיש רע בלב.ולהתפלל שמתי הכל ישתנה מתי יחזור הטוב....

למה זה לא יכול להחזיק מעמד,למה דברים שמשתנים לטובה זה רק זמני.

בכמה מבחנים ומצבים יעמדו לאורך דרכי,זה מעייף

אני רוצה את החופש שלי.

רוצה שיהיה לי באמת טוב בלב.

חשבתי שמגיע לי טוב,שמגיע לי החופש הזה.

אבל,הכאב טמון עדיין בלב והדברים מהסביבה שאני נמצאת בה ,

מעירים אותו כל פעם מחדש

די נמאס ליייייי

אני רוצה שיהיה באמת טוב!!!!!!