לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים
חפש בבלוג זה


הבלוג שלי הבמה שלי ,המקום הסודי שלי , יומן באינטרנט . המקום שבו אפשר להקליד את מה שאני מרגישה ,לפרוק את הכל. התרפיה הזאת משחררת אותי ועושה לי יותר טוב .

Avatarכינוי:  engel1

מין: נקבה




הבלוגים הקבועים שלי
קוראים אותי

מלאו כאן את כתובת האימייל
שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח

RSS: לקטעים  לתגובות 
ארכיון:


<<    דצמבר 2020    >>
אבגדהוש
  12345
6789101112
13141516171819
20212223242526
2728293031  

 
הבלוג חבר בטבעות:
 



הוסף מסר

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .

זהו הסתיים רישמית


זהו השתחררתי רישמת..

הלכתי להשתחרר בבקום ולפניכן עשיתי "קלירנס"(טופס טיולים)שזה אומר שטיילתי הרבה ביחידה

שלי,כדי להחתים עליו אנשים,כך עושים תמיד שנכנסים ליחדה בצבא,ושיוצאים מהיחידה.

 

לאחר מכן נסעתי לתל השומר ,כדי לקבל את הפטור ממילואים ואת התעודת שחרור שלי.

והם זרקו את החוגר שלי וקיבלתי במקום.

תעודת ,השתחרר משירות חובה  בכבוד בצבע ארד וציור של כוכב,




אני שמעתי שזה משו חדש התעודת הללו כדי  לעודד אנשים להגייס לצבא

וכל אחד מקבל צבע אחר לפי מה שהוא היה /עשה בצבא.וזה הרגשה כיפית לקבל תעודה שכזו.

***********       ***********           ********

אני חושבת שסיכמתי  בפוסטים הקודמים על כל השירות שעבר אליי..

ומאמינה שכל החוויות הטובות ,המצחיקות שהיו לנו שם תמיד ישארו במקום בלב ,כזיכרון יפה .

ושתמיד יכולה להיות הזדמנות להיזכר בהם ולהתחיל שוב לצחוק -> וזה כיף!!

 

*******  ********     **********

ולגביי הגעוגעים , שתמיד נשארים אצלי בלב,  זה עדיין קצת עצוב וחסר אבל תמיד אנסה ככל שאפשר לשמור על הקשר,

לנסות להפגש עם החברים,למרות שזה קצת יהיה אחרת,כי כבר לא נפגשים יום יום בצבא..

והחברים גרים רחוק יותר.

 

 

אבל, יהיה בסדר.

 

 

****   ***  ***

 

 

שיהיה לכולם

סוף שבוע נפלא

**

רק שמחה

והמון אהבה <3

 

 

נכתב על ידי engel1 , 17/4/2009 10:59   בקטגוריות צבא  
18 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של engel1 ב-19/4/2009 11:38
 



דלת נסגרת השניה תפתח?!


נפרדתי מכולם,

הפרדה הייתה קשה לא האמנתי שהסוף שם הגיעה,ועכשיו התור שלי לעזוב,עכשיו התור שלי להפרד..

****

כלכך עצוב לי עכשיו ,למרות שאני יודעת שתמיד אפשר לנסות לשמור על קשר.ולהפגש,אבל הכל ניראה אחרת שזה מרחוק.

****

התרגלתי למציאות של הצבא,היו שם הרבה חוווית הרבה רגעי צחוק שלא אשכח אותם,הרבה רגעים שהרגשתי

שאוהבים אותי,שכיף לי להיות עם החיילים ושלהם איתי,דברים שנחרוט לי בזיכרון,שמקווה שלעולם הם לא ימחקו.

 

כי מה שיש שם זאת אהבה שחוויתי לאנשים.שאנשים אהבו אותי.

שאהבה הזו יקרה מאוד.

*****

 

למרות שהרבה קצינים שם גרמו לי להרגיש רעה וזלזולו בי לא וותרתי לאף אחד והמשכתי כל הדרך,עצם זה זה חוויה גם בפני עצמה.

******

ואני כלכך מקווה  עכשיו שלא תיפול עליי הבדידות והעצבות

ושאצליח להתחזק מכל זה.

 

 


יכול להיות הפסדתי שם משו שחייל אחד תמיד ניסה לדבר איתי ואני לא העזתי לפתח יותר שיחה

למרות שנסיתי ולא הצלחתי,ויכול להיות שהפסדתי משו כי לא העזרתי מספיק.

זה היה נחמד שהוא תמיד אמר לי שלום חייך לי ,אבל חבל שאחד מאיתנו לא פיתח יותר את השיחה.

אי אפשר לדעת,אולי היה יצא משו אם הוא היה באמת רציני ,(ולא היה רוצה לשחק בי)?!

 

 

 

                                                               

 

שיהיה לכולם חג שמח,

אוהבת אתכם מאוד

 

 

 

נכתב על ידי engel1 , 9/4/2009 22:28   בקטגוריות צבא  
32 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של engel1 ב-17/4/2009 11:45
 



לא יאמן מה הסוף?


מה זהו ?

תכף זה הולך להגמר,אבל יש את הצורך לכתוב על כל מה שהיה,על כל התקופה.

אי אפשר שלהתעלם מיזה,ששנה וחצי בשירות צבאי התנדבותי לא לסכם את מה שהיה.?

נכון שאי אפשר? נכון זה לא נתפס? גם לי לא!

אבל,פרידות מגיעות מתי שהוא בחיים,וצריך להפרד.

להמשיך הלאה,לחיים האמתיים מה שהרבה נוהגים לומר,אה?

 

 

כמה שזה קשה לי,כמה שאני לא תופסת,ומדחיקה את זה עד הרגע האחרון.

אבל,בתוך הלב שלי ממש עצוב לי.ממש מרגישה שבקרוב כאלו משו יקחו מימני

משו מהלב,שיחסר,שיותר עצב...והשאלה שתמיד נשאלת בראש אם מישו יזכור אותי? יזכור את אנג'ל?

 

בתקופה הזאת עברתי הרבה .ופה אני יכולה להיות הכי אמיתית שיש

בלי מפקדים צבועים בלי שאני אצטרך לדבר בצביעות מול כולם.

 

אני זוכרת את יום הגיוס שלי...

הגעתי לשכת הגיוס וישר התחלתי לעשות שם קצת תמונות

איך אפשר שלא,שחייל חדש תמיד בא להתגייס מצטלם בלשכת הגיוס

מול השלט "בכורכים הבאים ללשכת הגיוס"

אני זוכרת איך נתתי את צו חח שניתן ליי ממש כמה יימים לפני .שאין לי  מושג עדיין בדיוק מה הסידור הזה

לתת למתנדבים צו בשניה ה90 לא הדקה 90.

לחייל אחד,ותוך כמה שניות השם שלי הופיעה בשלט הגדול הזה.

ואני ועוד כמה חבר'ה מתרגשים וחוששים עלינו למניבוס.

כן מינבוס, כי זה מתנדבים והיינו  רק איזה 80 בערך.

 

הגענו לרכבה שאמרו לנו להשאיר את כל התיקים

כי את התליך אי אפשר לעשות עם התיקים

חח אבל השארנו את התיקים נועולים וקשורים

אבל לקנו את כל התכולה שהייתה בתוכו.

 

ובזה התחיל המסע שלנו

צילומי שיניים.

טביעת עצבעות .

התמונה של החוגר .

הבדיקת דם הזאת באעצבע החיסונים.

ושאולות

שאלות

ואז

והלכנו ללעות על מדים.

ומעכשיו?

זהו אנחנו לא ילדים

אנחנו חיילים.

איך אני זוכרת את הפעם הראשונה שהמפקד

קרא לי חיילת סדרי את התיק שלך..

*****

אדלג על הטירנות שלנו ,היא ממש הייתה קצרה

במשך 5 ימיים.אבל סה"כ היה ממש נחמד

וכיף. ולא רצינו לעזוב אותה,רצינו עוד שבוע טירנות בכיף.

 

הגעתי ליחדה שלי,

אבל לא היה כלכך משו

אבל הצלחתי להתגבר  על הקצינים.

 

כי הדברים שאני רוצה אני נלחמת עליהם

אבל,הרגשתי לצערי לפעמים הרבה חרטה

הרבה עצבות,הגשתי שבגלל הקצינים הללו

הם מורידים את הבטיחון עצמי שלי,את הערך עצמי שלי.

 

אבל,אני לא וותרתי והמשכתי..כל הדרך

עם הרבה כאב,בדידות.

 

וספרתי את היימים שלי כמה עוד נותרו לי להיות שם.

נסיתי למצוא לי דברים נחמדים שאוכל להנות בשירות שלי

שיש רק בצבא :-) והצלחתי למצוא וממש זה היה נחמד.

וגם מיזה אצטרך להפרד.וזה יחסר

 

ואז עברתי למקום אחר

שגם שם בעצם מזלזלים בחילים שלהם.

שהם רוצים שיהיה להם חייל/ת מרמורים מעצמם וישתקו ואני לא מגזימה.ככה זה לפעמים אנשים שהם בעצמם מרמורמרים חסרי שכל ורגישות .בחיים,אבל מהם (המפקדיםהללו )לא יצא הרבה..

 

ועכשיו.?

עכשיו, עכשיו הסוף תכף מגיע.

 

והכרתי קצת יותר אנשים חדשים

חמודים מאוד

שנקשרתי עליהם מאוד

שכיף איתם

וקשה נורא להפרד.

לעזוב.

 

ואני בנתיים מדחיקה הכל..

למרות שאני רוצה לעזוב,כי עשו לי רע בכל התקופה הזו.

שגרמו לי לשאות את עצמי,מדוע התנדבתי.

 

 

זה מראה כל זה,שבין כל הרע,העצבות והבדידות לבסוף יכול לצאת רק טוב,אסור לוותר וללכת.

צריך לנסות להלחם לאורך כל הדרך,להאמין שבסוף כל רע,שבסוף כל סבל צריך לצאת משו טוב.

 

 

לסיום.,אני עדיין אגיד שאני לא מאמינה שאני עוזבת.

שאני משתחרת.

שעוד מעט אלך לבקו"ם אבל כדי להחזיר את המדים.

שמשם רק מלפני שנה וחצי  יצאתי עם מדים,יצאתי משם חיילת טריה וצעירה ..

 


4/4/09

זה מתקרב ומתחיל להיות עצוב..

קשה עם הפרידות -שעכשיו התור שלי לעזוב את המקום .

אבל ,הכל ישאר בלב.

כי הייתה חוויה,,והרגשתי שבאמת אנשים אוהבים אותי בעולם הזה.

שאנשים אכפת להם מימני,שלאנשים יש להם חיבה כלפי..

שכיף לי להיות איתם ולהם איתי.

ולשבת לפעמים ביחד ולדבר

ולהרגיש את המבט (הידודות\חיבה\אהבה)

זו הרגשה נפלאה בלב.

שתשאר מקום מיוחד עבורם אצלי בלב

מקום עטוף באהבה .

אהבה שלא נשכחת

ואיש אותה לא יקח

כי ,היא כבר אצלי בלב שמורה היטב.

 

 

-יבואו ימיים אחרים

 

 

נכתב על ידי engel1 , 31/3/2009 21:46   בקטגוריות אישי, אהבה, צבא  
29 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של נדב ב-10/4/2009 12:46
 



כמו כולם,כימעט


מחכה ליום המיוחד,יום הגיוס.

שבו אעלה על המדים.

ארגיש כמו כולם.

מחכה לחוות את החוויה הבלתי נשכחת הזו.

את חווית ההכרות של האנשים החדשים.

מחכה להתרגש בסוים הטירונות(חמישה ימיים)

בטקס ההשבעה,הבלתי נשכח.

התמונה לקוחה

מגיוס אוגוסט2007 :)

 

מחכה לעשות את תפקידי בנאמנות ובכל יכולתי.

מחכה להרגיש,כמו כולם,כימעט.

 

אך ראשי מתמלא הירורים רבים,מה אומר

לחבריי(מהתיכון)מדוע עשיתי טירונות כה קצרה.?

,מדוע אני בעצם מתנדבת.?

 

        הסבר על השיר:

 

קודם כל,סוף סוף ניתן לי אישור על גיוסי בצבא,בהתחלה הם עשו לי קצת בעיות.

עם עניין תאריך הגיוס שלי,ועל סביבות רפואיות קטנות .אבל עכשיו ניראה,שהכל בסדר?!

וכל מה שנותר לחכות לצו גיוס ,וליום הגיוס שבאוקטובר!!

וכמו שכתבתי בשיר  בבית האחרון,יש לי תמיד את השאלה הזו בראש,

מה אומר לאחרים (החיילים שאשרת איתם חברים מתיכון)מדוע אני מתנדבת,כי לא אוכל להסתיר זאת מחברי מהתיכון.

גיוס מתנדבים הוא גיוס אחר,הוא בתאריך מסויים,וגם בגיוס הזה גם בנים ובנות ביחד.

ובגיוס הזה הוא רק חמישה ימיים,לעומות טירוניות אחרות שהן לפחות חודש.

ויוצאים לחופשות קצורות,בזמן שחבריי יצאו לחופשות,אני כבר אסיים את הטירונות.

 

 

יהיה בסדר בסוף,נכון?


 

עריכה:

                 גיוס של אוגוסט המתנדבים ב tv

 

http://www.youtube.com/watch?v=QQjTxGzHw9A

כשראיתי את זה אתמול בtv נורא התרגשתי

וחכיתי היום כל היום שהם יעלו את זה !

 

מתוך הסרטון המילים שבהן הכי התרגשתי כימעט העלו בי דמעות:"נידמה לי שהשירות בצבא הוא פחות חשוב כאן.

העיקר המאמץ היום יומי ,של הגוף של הנפש ליהות רגיל .כלומר המוגבל מוצאי אנרגיה עצומה להתיצב

בקו הפתיחה. ומשם כבר צריך לחופר עוד מעיין להתקדם, בצעד מתאים עם האחרים"

עכשיו הסרטון עובד =) מקווה  תודה רבה על העזרה למישמיש וגרין על העלת הסרטון

                           


9.9.07  יום הולדת לנוני

נכתב על ידי engel1 , 25/3/2009 19:38   בקטגוריות צבא  
64 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של engel1 ב-17/9/2007 16:18
 



החלום,נעלם?


מרגישה שיותר מידיי צפיתי לטוב...היה לי חלום להתגייס-ליהות בחיל האוויר.ליהות כמו כולם,לעבור את הצבא כמו כולם.אבל שחכתי פרט חשוב.

תפקיד. אין לי מושג איזה תפקיד אני רוצה..רוצים עדיין שאהיה בתפקיד שלא מתאים לי,למדתי במשך שבוע וחצי בערך. עם חייל ועוד מישהו שהיה איתו בחדר,עד שהתרגלתי היה לי טוב איתם ,ועכשיו אני צריכה לעזוב,ולא ניראה לי שאוכל לישמור איתם על קשר מעבר מליראות אחד את השני בצבא,טוב לפחות זה,אבוא המון לבקר אותם..

עכשיו אני צריכה ליהות עם מישהי שלא ניראה לי יהיה לי טוב איתה כמו שהיה לי עם החיילים שהייתי עד עכשיו.ואחרי זה מה יהיה .? אם לא אתקבל? שוב לשחק איתי כמו בובה? אני לא בובה יש לי רגשות יש לי זכויות,לא יכולה כבר להקשר לאנשים ואז לעזוב אני יודעת שהחודשיים הראשונים יכולים ליהות סיוט,אבל עדיין זה קשה..כ"כ מקווה לטוב.מקווה גם שאכיר עוד אנשים ושגם אשמור איתם על קשר..

 

איזה כיף שהגיע שיש שבת,הייתי צריכה את זה..

 

 

מתגעגעת אליכם המון ומצטערת שבקושי אני מגיבה אצלכם,קראתי את כל התגובות מהפוסט הקודם

ותודה רבה חיזקתם אותי,וחיממתם את ליבי

אוהבת אתכם המון

 

שיהיה לכולם סוף שבע נפלא!!!!

 

 

 

 עריכה:23:33

 

אנו פוגשים בכל יום אנשים חדשים.

אנו פוגשים אנשים ברחוב,מחליפים מבט זה עם זה וכל אחד ממשיך בשלו.לפעמים אנו מגיעים למקום חדש מכירים אנשים חדשים.בהתחלה אנו ביישנים ולאט לאט נפתחים לאדם נקשרים לאותו אדם או לאותם אנשים.ופתאום צריך לעזוב,ללכת למקום אחר.אפשר תמיד לבוא לבקר ואף אולי לשמור על קשה,אבל זה לא יהיה כמו אותה תקופה הטובה שהתרגלנו כבר לאותם אנשים.ועכשיו צריך שוב מהתחלה.אבל נזכור תמיד שהאנשים האלה כבר נימצאים בליבנו בזיכרון שלנו..אנשים באים והולכים,אך אף אחד לא יכול לקחת אותם מהזיכרון..אפילו שהם היו איתך תקופה קצרה או ארוכה..כי אנו שולטים על הזיכרון שלנו ,-על ליבנו...

 

 

התקופה הזו מזכירה לי את הטירנות. בהתלחה בימים הראושנים כולם הרגישו לא משהו בטירנות,כולם הרגישו וגם אני "בשביל מה אני צריך את הטירנות הזו" ושהיא ניגמרה כמה שהצטערנו על זה..ועכשיו אנחנו משתדלים מאוד לישמור על קשה,ואומרים תמיד חבל שטירנות מתנדבים רק שבוע,אז אולי זה כמו בטירנות,.אני אומרת בשביל מה צריך את זה,ואולי יהיה טוב.((((((מקווה )))))

 

ואנשים תמיד באים הולכים כמו בטירנות,מקווה שאשמור על קשר עם אותם החיילים הללו..של חייל אחד יש לי את המספר שלו אבל,יש לו חברה :S ...

 

 

 

 

 

 

 

 

9.11.07

ליודעת למה,אבל לא מצליחה ליקורא את התגובות האחרנות,אני רואה כמה יש לי תגובות, -והתגבות האחרנות לא מפיעות לי :(...

נכתב על ידי engel1 , 8/11/2007 18:21   בקטגוריות אישי, החיים, צבא  
42 תגובות   הצג תגובות    הוסף תגובה   הוסף הפניה   קישור ישיר   שתף   המלץ   הצע ציטוט
תגובה אחרונה של engel1 ב-11/11/2007 18:30
 




דפים:  
26,459
הבלוג משוייך לקטגוריות: 20 פלוס , 30 פלוס , יצירתיות
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לengel1 אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על engel1 ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2025 © עמותת ישראבלוג (ע"ר)