מרגישה שיותר מידיי צפיתי לטוב...היה לי חלום להתגייס-ליהות בחיל האוויר.ליהות כמו כולם,לעבור את הצבא כמו כולם.אבל שחכתי פרט חשוב.

תפקיד. אין לי מושג איזה תפקיד אני רוצה..רוצים עדיין שאהיה בתפקיד שלא מתאים לי,למדתי במשך שבוע וחצי בערך. עם חייל ועוד מישהו שהיה איתו בחדר,עד שהתרגלתי היה לי טוב איתם ,ועכשיו אני צריכה לעזוב,ולא ניראה לי שאוכל לישמור איתם על קשר מעבר מליראות אחד את השני בצבא,טוב לפחות זה,אבוא המון לבקר אותם..

עכשיו אני צריכה ליהות עם מישהי שלא ניראה לי יהיה לי טוב איתה כמו שהיה לי עם החיילים שהייתי עד עכשיו.ואחרי זה מה יהיה .? אם לא אתקבל? שוב לשחק איתי כמו בובה? אני לא בובה יש לי רגשות יש לי זכויות,לא יכולה כבר להקשר לאנשים ואז לעזוב אני יודעת שהחודשיים הראשונים יכולים ליהות סיוט,אבל עדיין זה קשה..כ"כ מקווה לטוב.מקווה גם שאכיר עוד אנשים ושגם אשמור איתם על קשר..

איזה כיף שהגיע שיש שבת,הייתי צריכה את זה..

מתגעגעת אליכם המון ומצטערת שבקושי אני מגיבה אצלכם,קראתי את כל התגובות מהפוסט הקודם

ותודה רבה חיזקתם אותי,וחיממתם את ליבי

אוהבת אתכם המון

שיהיה לכולם סוף שבע נפלא!!!!

 עריכה:23:33

אנו פוגשים בכל יום אנשים חדשים.

אנו פוגשים אנשים ברחוב,מחליפים מבט זה עם זה וכל אחד ממשיך בשלו.לפעמים אנו מגיעים למקום חדש מכירים אנשים חדשים.בהתחלה אנו ביישנים ולאט לאט נפתחים לאדם נקשרים לאותו אדם או לאותם אנשים.ופתאום צריך לעזוב,ללכת למקום אחר.אפשר תמיד לבוא לבקר ואף אולי לשמור על קשה,אבל זה לא יהיה כמו אותה תקופה הטובה שהתרגלנו כבר לאותם אנשים.ועכשיו צריך שוב מהתחלה.אבל נזכור תמיד שהאנשים האלה כבר נימצאים בליבנו בזיכרון שלנו..אנשים באים והולכים,אך אף אחד לא יכול לקחת אותם מהזיכרון..אפילו שהם היו איתך תקופה קצרה או ארוכה..כי אנו שולטים על הזיכרון שלנו ,-על ליבנו...

התקופה הזו מזכירה לי את הטירנות. בהתלחה בימים הראושנים כולם הרגישו לא משהו בטירנות,כולם הרגישו וגם אני "בשביל מה אני צריך את הטירנות הזו" ושהיא ניגמרה כמה שהצטערנו על זה..ועכשיו אנחנו משתדלים מאוד לישמור על קשה,ואומרים תמיד חבל שטירנות מתנדבים רק שבוע,אז אולי זה כמו בטירנות,.אני אומרת בשביל מה צריך את זה,ואולי יהיה טוב.((((((מקווה )))))

ואנשים תמיד באים הולכים כמו בטירנות,מקווה שאשמור על קשר עם אותם החיילים הללו..של חייל אחד יש לי את המספר שלו אבל,יש לו חברה :S ...

9.11.07

ליודעת למה,אבל לא מצליחה ליקורא את התגובות האחרנות,אני רואה כמה יש לי תגובות, -והתגבות האחרנות לא מפיעות לי :(...

.

דמעות עומדות בעניי,ממש עוד מעט מתפרצות.

הכאב שקשה לתאר.

לא רוצה להשבר אך ,

נישברת.

הכאב גבר עליי,רוצה ליהות חזקה,אך הפחד

הכאב גוברים עליי,בסוף אני איהיה זו שאשלם

על כל זה.

כי לא משוגלת להתמודד כמו שצריך עם פחדיי,ונותנת לכאב לחדור

עליי.

רוצה ליהות חזקה לא מצליחה הפחד מפיל אותי

משתק את ליבי.

 ,בסוף אני איהיה זו שאשלם

שלא גברתי על הפחד

שהזנחתי את הכאב.

רק בגלל שאינני יודעת לעמוד מול הפחד

ולעבור על פניו.

רק מפני שאינני יודעת לממש

את המשפט:

"לחייך למרות הכל".

עצבות:

  מדוע את שוב חוזרת ?אני לא קראתי לך,אני רוצה שתניחי לי לנפשי.

   אני רוצה לחיות ולהנות,ואת לא נותנת לי,למה?רק תגידי לי למה?ואעזוב אותך.

עם השאלות שלי.מבטיחה!!!

אני לא רוצה שתעמידי אותי במבחן.

כי אני אכשל בו..

אז ,די בבקשה.

עצבות שתקפת אותי,לא מבקשת ממך הרבה,אני רק

אומרת לך עזבי אותי!

ודי לתקוף את לא רצויה פה  בכלל,

האושר השמחה האבה רצויים

לא את!

הכאב שבנפשי מכאה בי ,מכאיב לי ודוקר את ליבי חזק,כמו סכין

חדה שנכנסת ישירות ולעומק הלב.נפשי אינה שקטה,זועקת

ובוכה היא לא רוצה סבל בעולם,נפשי מבקשת אושר ובריאות

ואהבה עליה ועל כל העולם.

נפשי אינה מבינה ושואלת"מדוע"?אך אין עונה אין תשובה

ונפשי עוד מתיאשרת וממשיכה לזעוק.

נפשי אינה רוצה ליפול,אך העובדות ניצבות מול עינה,

אינן מאפשרות לה לקום ולישאר זקופה,

העובדות דוחקות את נפשי לפינה ומפילות

אותה לריצפה.

נפשי רוצה להאמין ,שיש בה בכח ,

הכח בהסתכלות על "חצי הכוס המאלה"

*נפשי רוצה לחיות*

**עריכה: קצת לא מרגישה טוב,לא חולה או משהו אלא

הרגשה שבתוכי שעושה לי קצת עצבות.בלב

=( כבר מלא  זמן שלא הרגשתי ככה =(

 ביקורת שלי!

שאנו רוצים ללכת לרופא במרפאת חוץ כמו בית חולים,אם אין לך טופס 17 אישור מקופת החולים שגם עולה כסף,אתה צריך לשלם מאות שקלים..

אם אתה צריך לעושת צילומים אתה מבקש מקופת חולים טופס 17

יש קופות הלוקחות 20 שקל,ואפילו יותר,לאחר שקבילת טופס 17 ,לפני הצילום שעלייך לעשות אתה צריך שוב לשלם בדרך כלל.

 צילומים:   

בדיקות/צילומים2

 אם אתה מבקש פיצויים והחזרים מקופת חולים,היא תמיד תדאג למצוא סיבה מסיפק טובה שלך זה לא מגיע,ותעזוב אותם.אם לא תלחם לא תקבל את חלקך.

  אם אתה מגיעה לרופא חדש שבתוך הקופה שלך רק בסניף אחר אליך שוב לשלם כסף .אחרת לא תקבל טיפול.

לפעמים אתה צריך להלחם בכדי לקבל טופס 17 ,כי הקופה כבר לא מסכימה לתת לך,מכיוון שאתה מבקש הרבה,אבל אתה חייב אותו ,מסיבות שונות.ואת הקופה זה לא מעניין לא אכפת לה ממך.מצדם תלך בלי הטופס ותשלם לרופא מאוות שקלים,כי בעיה שלך שלא תבקש יותר מידי טופס 17 ,אז תקבל את הזכות לטופס 17.

ועוד משהו,המדע המחקרים ,רופאים ואפילו ביולוגים,הם מתעסקים במחלות ידעות ונצפות שיש אותם למרבית האוכלוסייה.והם שוחכים מאולוסייה השנייה,עם מחלות נדירות וחשוכות מרפא,בשילם הם אזרחים מסוג ב'.שלא מגיעה להם טיפול רפואי,שלא מגיעה להם מחקר ממושך למייצאת פתרון .מציאת תרופה למחלה.שלא תעבור לצצעים הבאים שתרפא את האדם עצמו!!!!

המחקים לא רוצים להשקיעה המון כספים למחלות נדירות,לא אכפת להם מאותם אנשים וחוקים הרבה יותר לאט או לא חוקרים בכלל.ישנם מחלות שרק עכשיו שנת 2007 נזכרו להתחיל להשקיעה עליהם!! או נזכרו שצריך להמריץ את המחקר למציאת פתרון למחלה נדירה,אני לא מבינה למה הם לא עשו זאת קודם..

למה הם מבדילים בן מחלה נדירה לבין מחלה שיש למרבית האוכלוסיה?למה..כמו,כי אנשים עם מחלה נדירה לצערי בשבילם זה אדם מסוג ב

שאינו זכראי לקבל את הטיפולים המלאים...וזה כלכך מרגיז אותי,

ידועה לי גם על רופאים שלא מכירים את כל המחלות הנדירות,מטופל מגיעה לרופא והרופא שואל את המטופל מהי המחלה הזו,אני לא מכיר...

או הרופא נבהל ממטופל שבא עליו ואומר לו אני לא מכיר.....מה זה?????????????

לא משקעים בנו באנשים עם מחלות נדירות וזה חייב להשתנות,אם זה עניין כספי כמו שהם בטח טוענים שיחלקו את הכסף בין מחקר למחלה נפוצה למחלה נדירה,אנו משלמים מיסים,משלמים לקופות חולים שלנו,,וכלום לא נותנים לנו,שום טיפול מלאה ומשבעה רצון..

אני רוצה גם להתיחס לנושא שדיברתי עליו בעבר,רשלנות רפואית:

זה הדבר הכי עצוב שיכול ליהות,הרופאים,המפעלי מכונות בדיקות אחיות אינם אחרים ולא שמים תשומות לב מאלה למה שהם עודים כלומר,אדם בא לעשות צילום,הרופא כתב B וכותב דו"ח של הבדיקה כותב על צד A ועל טופס הצילום.המטפול מגיעה עם זה לרופא/מנתח ומנתחים אותו בכלל בצד בריא.וזה יכול לגרום נזק רב לבן אדם.

ישנם אחריות שמזריקות  חומר הרדמה שלא מתאים לבן אדם.וזה הורג אותו,וחבל נורא!! ישנים גם מנתחים וצוות המנחים אינם סופרים את הציוד של הניתוח ושוחכים פד,מספרים,סכין.. לא מבינה איך אפשר לשכח דבר כזה,מי ששוכב שם על המטיה מצפה שירפאו אותו ולא יזיקו לו.

                                            רשלנות רפואית