עברו עליי ימיים מטורפים ,המחלה הזו גרמה לי לתסכול ענקי,הרגשתי שכבר לא יכולה לצאת משם לעולם.עכשיו אני מרגישה יותר טוב,כל בגלל בדיקות שאני הייתי צריכה לעבור,(היו בדיקות לא נעימות כלכך.),בגלל הבדיקה הענקית שעשיתי הצילום הזה (שכתבתי עליו פעם)(ובנוסף הצבא גם ביקש לעשות את זה)שלא היו כלכך טובים...אבל לבנתיים לפי כל הבדיקות שנתבקשתי לעשות,אני בסדר.מקווה שזה ישאר ככה,כי לצערי תמיד הכל יכול להשתנות לרעה ולא לטובה.ככה זה במחלה הזו.צריך כל החיים לקוות ולקוות.וזה כלל לא קל.

         אני יודעת שאלו החיים,וצריך להמשיך להתמודד,ולא לבכות כל הזמן על החיים,ולא לחשוב רעות.

אבל לי קשה,לי עושה דיכאון,זה לא קל לעבור כל החיים דברים כאלו..כל הזמן לפחד...

     כל מה שעברתי בימיים האלה עזר לי קצת להבין ולקבל את עצמי בנוגע למראה(כתמים)שכבר לא ממש אכפת לי שיראו אותם,כי מה זה כתמים לעומת מצב בריאות??זה פרט שולי לגמרי,משהו קטן!

ככה למדתי ומנסה להמשיך להאמין בזה . זה לא אומר שאתחיל  מחר,לרוץ לים ואלך עם גופיות .ממשיכה ללכת רגיל עם קצר,אבל לא כלכך אכפת לי אם יראו איזה כתם שמבצבץ משרוול החולצה.

ואתם,אתם עוזרים לי מאוד,נותנים לי תמיכה,נותנים לי אהבה

עוזרים לי להמשיך,למרות הכל!!

אני מאוד מעריכה את כל זה ואוהבת אתכם תמיד!!

אתמול שוב הלכתי לצבא בתהליכי הגיוס שלי,הפעם זו הייתה וועדת מתנדבים.עד שמצאתי את המקום,נכנסים לתוך הבסיס עצמו,לא מכירה שם, הגעתי עד למקום שהשנה עשו לנו הדרכה והכרות על החילות(סוף הבסיס). טיילתי בכל הביסיס

בסופו של דבר הצלחתי למצוא את המקום,רק מלמצוא את המקום מוצאים לך חשק להתנדב.

בוועדת מתנדבים שואלים אותך כמה שאלות: מה מספר פלאפון שלך,אם אתה גר עם שני ההורים,אם יש לך אחים כמה יחדות לימוד עשית במתמטיקה,אנגלית,ואיזה מקצוע מוגבר עשית,איפה היית רוצה לשרת,ובסוף בחורים תאריך גיוס התאריך שבחרתי הוא לאחרי החגים הכי טוב.גם לא חם מידי ולא קר מידי.לאחר שאשלו אותי את השאלות הללו ,הייתי אצל קצינת הרפואה שלהם,שאלה אותי שאלות על המחלה,.והכי מעצבן היא רוצה עוד מידע על התוצאות של הבדיקות שעשיתי,מעצבן ,הצבא מכיר את מחלה הזו המון אנשים עם המחלה הזו מתגייסים והכל טוב,מה שמצאו לי ממחלה הזו זה לא משהו כמו סרטן,או מחלה סופנית אחרת./כימעט סופנית.אז מה הבעיה שלהם??תמיד לשגע את האזרח הם יודעים.

כבר רוצה להתגייס

רוצה שהכל יהיה בסדר עכשיו ובעתיד,כי מאוד קשה לי לחשוב שיכול ליהות רע.

בבדיקות שעשיתי לפני הצבא הרגשתי כלכך רע,!! ונימאס לי ללכת לבדיקות על המחלה,הלוואי ויכלתי לא ללכת לעולם!

כי זה קשה צריך התמודדות ענקית על כל הבדיקות שעושים על הצילומים .ונו ברור אם תעשה כל הזמן צילוים ימצאו לך משהו חדש בגוף! והכי מבאס אותי עכשיו בגלל מה שמצאו שיש לי צריכה שוב ,ושוב לעשות את הבדיקה שהיה לי כלכך רע ואחריה עם הזיקרה הזו.למה למה צריכה לעבור סבל כזה ?די שיתנו לי לחיות בשקט אני רק בת 19 ולא נותנים לחיות כמו בחורה בת 19 בלי דאגות על החיים!

עריכה:אולי לא ממש הסברתי את עצמי טוב על הבדיקות שעוברת.

הבדיקות שעוברת אותם,הם בדיקות במשך שנים ותמיד אעבור אותם,ככה זה עם המחלה הזו.

הבדיקות שעושה מאוד לא נעימות וצילומים שצריך לעבור כל הזמן,אצלי זה משפיעה קשה (נפשית)כל עניין

על הבדיקות שצריכה לעבור ועל דברים שכבר מצאו לי,וברור שתמיד ימצאו,זה כמו שמחפשים משהו

בכח ברור שנימצא,לא?

    עכשיו הבדיקות שעיתי לפני הצבא,זה אותם בדיקות,אבל מה לפני צבא זה מאוד חשוב,

מפחדים שאולי יש לך משהו חמור,או שפשוט הצבא צריך לדעת הכל הכל הכל מה שקורה איתך עם המחלה הזו.

 הבלוג קצת משתגע עם הצבעים,מקווה שיסתתר מהר

כל פעם מנסה לימצוא צבעים ואז הם מתחיל להשתגע.

ידעתי שיהיה לא טוב פשוט ידעתי אין לי כח להמישך את הסבל הזה,שמעתי היום בבדיקה מה יש לי (גוש)איו לי כח יותר למה למה למה ניגזר עליי לסבול אין לכ כוחות יותר,אם הרופא יגיד שזה חמור-אמות

דיייי אני לא יכולה כולי עוד רגע בוכה ,

די יצאתי לבכות

***עירכה 18.27 מבחנתי הכל נעצר,החיים שלי חיים של מישהי מתה,הלב מת.

מבחוץ ניראת חיה,אבל הלב מת מרוסק שלא יכול לנשום שלא יכול .....

מה יהיה???

למה??

דייי!!!

למה אני סובלת ככה?למה אני לא יכולה לחיות כמו כל אחד,לחיות את החיים שלו שקטים,בלי שיום אחד יהיה לו גידולים,או מתקפת גידולים..דיי אני לא יכולה אני מרגישה נורא חלשה,ועוד מחר חייבת(מבינת איזה מורה ללכת לבחינה),איך יהיה לי כח?? לא אחזיק מעמד אם בכל זאת אלך לשם.

אני רוצה חיים של בריאות ואושר,אהבה.לא ביקשתי יותר זה צרכים של כל בן אדם.לא ביקשתי יושר לא ביקשתי כסף לא ביקשתי ליהות הכי הכי מכולם!

אין לי כח,ששמעתי על התוצאות קודם חטפיתי אלם,אחרי זה אמרתי לאמא שאני הולכת לשירותים לא יכולתי לבכות אבל כולי רעדתי זה היה מפחיד,זה היה כמו בכי בלי דמעות.

דיי קשה לי למהשיך

                  מלאך שלא עשה רע ,ומישהו דקר אותו למוות!!

עידכון וקצת נרגעתי עם עצמי,קצת ,אבל אני יודעת שהכל הפחדים הנוראים שלי יחזרו יום ראשון לפני הבדיקה שאכנס לרופא.ובזמן שאשב אצל הרופא אגריש שאני רוצה להתאדות משם

18.5.07 -

אני לא מאמינה שאני אומרת את זה:

חשבתי שאם חש ושלום זה מסוכן אעבור ניתוח, ולא רוצה לחשוב ולא יודעת מה יקרה .

למה שלא אחרי זה יקבלו אותי לצבא,

בצבא יש אנשים עם פיגור ,יש נכים,יש מקרים קשים,אז למה שאותי לא יקבלו??

ואולי לא אעשה ניתוח אולי הרופא ישלח אותי לבדיקה דגימה של הגידול ויראו שהכל בסדר ואפשר לחיות איתו תחת מעקב? או בלי מעקב?!

ואי אני לא מאמינה שהצלחתי להגיד את זה סוף סוף

********

19.5.07

17:53

מחר אני איהיה אצל הרופא,ווא כבר מלחיץ אותי לכתוב על זה,אז כבר אפסיק

אני מקווה  שיהיה טוב,אכתוב בעזרת השם שאחזור מימנו

/********** 20.5.07  08:56

לחוצה מאוד מפחדת,לא יודעת מה יהיה,מנסה להאמין שיהיה טוב ליהות אופטימית

אבל עדיין לחוצה נורא.זה מפחיד,מפחיד לראות את הרופא קרוא בתוצאות,ומה שיגד על זה

בא לי להלעם שהכל יעבור.

אחנק מרב לחץ זה שוב יקרה לי שאקפא במקום,שלא אוכל לדבר,לא אוכל לזוז,.

מפחיד נורא,ניסיתי להרגיע את עצמי,ששמעתי שיש מן בידקה שאפשר לבדוק אם הגידול מסוכן או לא,שלוקחים דגימה מימנו בקופת חולים,אני יודעת שמרדימים את המקום ואיך שהוא לוקחים.הכל מתערבב לי בראש,שיהיה טוב אבל מצד,הגוף שלי מפחד,!! ואי מה יהיה?? בערב הבדיקה,.שיהיה טוב,עוד אתפלל היום הרבה!!!

אמא,עדיין לא יודעת את מה ששמעתי מהצילום,אני ניכנסתי לשם לבד,ורק אני שמעתי מה שיש לי.ולא סיפרתי לה כמובן,חבל שהיא תיכנס לדיכאון.לא רוצה שיכנסו לדיכאון בבית,ודיכאון בגללי!! די מספיק סבל בן אדם יכול לעבור.

מספיק מניתוח אחד משהו הכי חשוב נדפק לי! והרס אפילו את הבטיחון עצמי שלי.לא רוצה ניתחים בחיים שלי,שאף רופא לא יחתוך לי בחיים את הגוף,הגוף הזה שלי שלא התעללו בו,מסכן.גם לא יהיה לי בחיים כוחות נפשיים לעבור דבר כזה,אי פעם.אף אחד לא יודע בבית מה אני מרגישה,אף אחד בבית לא יודע את הפחדים שלי,את הרצונות שלי,לא רוצה שידעו,במילה לא יבינו במילה יציקו לי,וזהו עדיף שלא לספר על הרגשות בבית יהיה יותר טוב.יש לי פה את המקום שיכולה לספר הכל,זה מאוד עוזר מקל,מקשיבים לי תומכים בי,אוהבים אותי..

יהיה טוב?אני כבר משגעת את עצמי,בסוף החלטתי להשאר בבית אין לי עצבים ללכת לתיגבורים,אז חייבת להעסיק את עצמי בבית כמה שיותר!

**********12:03 20.5.07

הייתי קצת שוב בבית כנסת של הקניון שלי,התפללתי,התפללתי ובכיתי צמוד לארון הקודש,

בקטע הקודם כתבתי שהייתי קצת עצבנית כי זה פשוט משגע אותי כל הרגשות האלה,ועוד במיוחד שכמה שקיץ מתקרב לו וזה שוב יהיה לי רע,ושוב אפחד עם עצמי ושוב ארגיש שונה ושוב ארגיש שמסתכלים עלי,ושוב ארגיש שמדברים עליי מאחורי הגב ושוב מרמחים עליי,ושוב בשאלות המעצבנות

ועוד פעם אפחד כל היום שלא ירוא לי בטעות ...שמה שמנסה להחביא מחליט להציץ לו...אני מרגישה שזה קורה שהכל  הסודות שלי כולם יכולים לראות,.אני פחות חופשיה עם מרימה את היד סיוט הכל רואים בטוח.

יש הקוראים  לזה "קישוט" אבל זה לא ממש נכון זה לא קישוט נחמד.. זה הדבר המגעיל...למה אם יש פתרון לא אומרים לי אני לא רוצה לעשות משהו שיכול לחזור אז מה יצא לי מי זה??????

ובקשר על זה שהכיזכרתי על אחי זה ניכתב קצת על עצבים,לא באמת לפעמים הוא משגע!!!!!

חולמת לפעמים  שהכל ניראה שונה שהכל טוב...

ליהות חופשית כמו הציפורום העפות בשמים הבלי...הגבולות

פרק 10

                 חלום קטן ועצוב http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=363559&blogcode=5857456

אני לא חזקה באמת,כי כל הזמן נישברת כל הזמן הלב בוכה

כמו ילדה קטנה נעלבת ובוכה,זה לא שמאתי פתאום דימעותיי יוצאים

אני חלשה,אני יודעת שכימעט כל דבר יכול לעשות לי ממש ממש רע

ואז זקוקה לחיבוק אוהב לאנשים שאוהבים אותי,ללכת ליהות איתם

במקום שבו תמיד יקבלו אותי איך שאני.

אני לא רוצה ליסבול

לא רוצה שיקרה לי משהו

כי אני לא חזקה.תמיד אם עצובה תמיד חייבת מישהו שיקשיב לי,למזלי יכולה למצוא מקום

כזה אבל לא תמיד מזדמן,לא תמיד נוח.למשל הבלוג הכל מקום שיודעים להקשיב מהכל הלב.

מה שאני רוצה להגיד שאני חושבת שאני מדחיקה את החיים שלי.

שלא מסוגלת  להבין שככה אני ואין מה לעשות שאין פתורן,כי הרופאים קשה להם בחיים שלהם

להשקיעה על חברת אנשים עם משהו נדיר,..

אלוקים בבקשה רק שמור עליי מפני הרע,לא רוצה שחיי יתפכו כי אין לי כח נפשי.אין...

אלו החיים שלי חיים שבהם כל החיים חושבים מתי ואיך להסתיר,וחלק לא מפריע להם (הלוואי שהייתי כזאות)

יש לי כאב שאני חייבת להוצאי במשך שעות ,אבל הוא לא יוצא,..הדחקתי אותו!

בבקשה אני חייבת תגובות מעודדות,..

18.2.07  שעה 20.55

אני רוצה שיהיה איתי כל הזמן מישהו שיחבק אותי

שיהיה איתי,שיתן לי את התקווה,חיוך,אהבה

שיעזור לי ברגעים קשים ,שיגיד לי שיהיה איתי תמיד

שלא משנה מה יקרה הוא לא יעזוב אותי אף פעם

איפה זה?