ניכנסתי לתקופה קשה,שכל הפחדים על המחלה התחילו להציף את ליבי.ולא עוזבים אותי.

עכשיו אני מרגישה ,קצת יותר טוב.אבל עדיין הפחדים שלי מציקים לי.תמיד יש בי

את הפחדים האלה,שאם יקרה משהו בגלל המחלה,שאם יהיה משהו ולא אצליח להתמודד,עם

הקשיים שהיא מציבה בחיים.כ"כ הרבה בדיקות יש לי לעשות בחיים.כלכך הרבה צריכה להתמודד איתה.זה לא קל לי..מעבצן שאין לה מרפא,שאין לה פתרון שלא ניראה לי שזה יהיה בתקופה הקרובה.ובשנים הקרובות .אני יודעת שלא טוב לחשוב על זה יותר מידיי,אבל לא משוגלת מרגישה שהמחשבות והפחדים גדולים עליי.ושאני לא יכולה לשלוט עליהם.לא יכולה לשכח ממחלה,היא בתוך הגוף שלי,היא בעצם אני.זה לא אפשרי לשכח מימנה שגם כל הזמן רואה אותה(למשל הכתמים)

החיים האלה מציבים קשיים רבים,אבל קשה לי מאוד להתמודד עם הקשיים כלכך גדולים.

תודה לבלוג הזה, על החתימה

.

דמעות עומדות בעניי,ממש עוד מעט מתפרצות.

הכאב שקשה לתאר.

לא רוצה להשבר אך ,

נישברת.

הכאב גבר עליי,רוצה ליהות חזקה,אך הפחד

הכאב גוברים עליי,בסוף אני איהיה זו שאשלם

על כל זה.

כי לא משוגלת להתמודד כמו שצריך עם פחדיי,ונותנת לכאב לחדור

עליי.

רוצה ליהות חזקה לא מצליחה הפחד מפיל אותי

משתק את ליבי.

 ,בסוף אני איהיה זו שאשלם

שלא גברתי על הפחד

שהזנחתי את הכאב.

רק בגלל שאינני יודעת לעמוד מול הפחד

ולעבור על פניו.

רק מפני שאינני יודעת לממש

את המשפט:

"לחייך למרות הכל".

עריכה: 22:00

180807

הכאב של הפחד שמה מה יהיה בעתיד,אי אפשר לדעת מה יהיה,חייה את החיים בפחד בלתי פוסק מה יכול לקרות לי.מה יהיה.פחד אם אצטרך לעבור דברים קשים כמו ניתוחים,בדיקות כואבות ולא נעימות בתדירות גבוהה מאוד,

אכזבות לחלומות שלי,פחד שהכל התפוץ לי בפרצוף.פחד שלא אוכל להתמודד עם מה שיכול לקראת בעתיד.

רוצה שזה יפסק,רוצה פתרון,רוצה חיים שלווים,בלי פחד.

מדוע צריך לסבול?הפחד והכאב שוכנים בתוך ליבי עמוק,אינם עוזבים ודוקרים בליבי.

כמה עוד אפשר לסבול,כואב לי בלב,שאין פתרון שאין תרופא,שאין קרן אור של תקווה לפתרון.

אין לי טעם לשבור את הראש בשאלה"מדוע" כי אין לה תשובה ולא תיהיה לעולם.

כותבת את כל העריכה הזו ומרגישה חלשה,אני לא רוצה שיגמר לי הכח להלחם ,להתמודד.לא רוצה ליפול לתוך התהום והדיכאון שקשה מאוד לצאת משם,רוצה כוחות רוצה חיים שלווים,אני רק בת 19 ו מרגישה לפעמים יותר מידי מבוגרת,יותר מידי סובלת.

********עריכה:******

אני לא יודעת כלום בחיים שלי

ובזה אני לא טועה !!!!

עברו עליי ימיים מטורפים ,המחלה הזו גרמה לי לתסכול ענקי,הרגשתי שכבר לא יכולה לצאת משם לעולם.עכשיו אני מרגישה יותר טוב,כל בגלל בדיקות שאני הייתי צריכה לעבור,(היו בדיקות לא נעימות כלכך.),בגלל הבדיקה הענקית שעשיתי הצילום הזה (שכתבתי עליו פעם)(ובנוסף הצבא גם ביקש לעשות את זה)שלא היו כלכך טובים...אבל לבנתיים לפי כל הבדיקות שנתבקשתי לעשות,אני בסדר.מקווה שזה ישאר ככה,כי לצערי תמיד הכל יכול להשתנות לרעה ולא לטובה.ככה זה במחלה הזו.צריך כל החיים לקוות ולקוות.וזה כלל לא קל.

         אני יודעת שאלו החיים,וצריך להמשיך להתמודד,ולא לבכות כל הזמן על החיים,ולא לחשוב רעות.

אבל לי קשה,לי עושה דיכאון,זה לא קל לעבור כל החיים דברים כאלו..כל הזמן לפחד...

     כל מה שעברתי בימיים האלה עזר לי קצת להבין ולקבל את עצמי בנוגע למראה(כתמים)שכבר לא ממש אכפת לי שיראו אותם,כי מה זה כתמים לעומת מצב בריאות??זה פרט שולי לגמרי,משהו קטן!

ככה למדתי ומנסה להמשיך להאמין בזה . זה לא אומר שאתחיל  מחר,לרוץ לים ואלך עם גופיות .ממשיכה ללכת רגיל עם קצר,אבל לא כלכך אכפת לי אם יראו איזה כתם שמבצבץ משרוול החולצה.

ואתם,אתם עוזרים לי מאוד,נותנים לי תמיכה,נותנים לי אהבה

עוזרים לי להמשיך,למרות הכל!!

אני מאוד מעריכה את כל זה ואוהבת אתכם תמיד!!

אתמול שוב הלכתי לצבא בתהליכי הגיוס שלי,הפעם זו הייתה וועדת מתנדבים.עד שמצאתי את המקום,נכנסים לתוך הבסיס עצמו,לא מכירה שם, הגעתי עד למקום שהשנה עשו לנו הדרכה והכרות על החילות(סוף הבסיס). טיילתי בכל הביסיס

בסופו של דבר הצלחתי למצוא את המקום,רק מלמצוא את המקום מוצאים לך חשק להתנדב.

בוועדת מתנדבים שואלים אותך כמה שאלות: מה מספר פלאפון שלך,אם אתה גר עם שני ההורים,אם יש לך אחים כמה יחדות לימוד עשית במתמטיקה,אנגלית,ואיזה מקצוע מוגבר עשית,איפה היית רוצה לשרת,ובסוף בחורים תאריך גיוס התאריך שבחרתי הוא לאחרי החגים הכי טוב.גם לא חם מידי ולא קר מידי.לאחר שאשלו אותי את השאלות הללו ,הייתי אצל קצינת הרפואה שלהם,שאלה אותי שאלות על המחלה,.והכי מעצבן היא רוצה עוד מידע על התוצאות של הבדיקות שעשיתי,מעצבן ,הצבא מכיר את מחלה הזו המון אנשים עם המחלה הזו מתגייסים והכל טוב,מה שמצאו לי ממחלה הזו זה לא משהו כמו סרטן,או מחלה סופנית אחרת./כימעט סופנית.אז מה הבעיה שלהם??תמיד לשגע את האזרח הם יודעים.

כבר רוצה להתגייס

רוצה שהכל יהיה בסדר עכשיו ובעתיד,כי מאוד קשה לי לחשוב שיכול ליהות רע.

בבדיקות שעשיתי לפני הצבא הרגשתי כלכך רע,!! ונימאס לי ללכת לבדיקות על המחלה,הלוואי ויכלתי לא ללכת לעולם!

כי זה קשה צריך התמודדות ענקית על כל הבדיקות שעושים על הצילומים .ונו ברור אם תעשה כל הזמן צילוים ימצאו לך משהו חדש בגוף! והכי מבאס אותי עכשיו בגלל מה שמצאו שיש לי צריכה שוב ,ושוב לעשות את הבדיקה שהיה לי כלכך רע ואחריה עם הזיקרה הזו.למה למה צריכה לעבור סבל כזה ?די שיתנו לי לחיות בשקט אני רק בת 19 ולא נותנים לחיות כמו בחורה בת 19 בלי דאגות על החיים!

עריכה:אולי לא ממש הסברתי את עצמי טוב על הבדיקות שעוברת.

הבדיקות שעוברת אותם,הם בדיקות במשך שנים ותמיד אעבור אותם,ככה זה עם המחלה הזו.

הבדיקות שעושה מאוד לא נעימות וצילומים שצריך לעבור כל הזמן,אצלי זה משפיעה קשה (נפשית)כל עניין

על הבדיקות שצריכה לעבור ועל דברים שכבר מצאו לי,וברור שתמיד ימצאו,זה כמו שמחפשים משהו

בכח ברור שנימצא,לא?

    עכשיו הבדיקות שעיתי לפני הצבא,זה אותם בדיקות,אבל מה לפני צבא זה מאוד חשוב,

מפחדים שאולי יש לך משהו חמור,או שפשוט הצבא צריך לדעת הכל הכל הכל מה שקורה איתך עם המחלה הזו.

 הבלוג קצת משתגע עם הצבעים,מקווה שיסתתר מהר

כל פעם מנסה לימצוא צבעים ואז הם מתחיל להשתגע.