עברו עליי ימיים מטורפים ,המחלה הזו גרמה לי לתסכול ענקי,הרגשתי שכבר לא יכולה לצאת משם לעולם.עכשיו אני מרגישה יותר טוב,כל בגלל בדיקות שאני הייתי צריכה לעבור,(היו בדיקות לא נעימות כלכך.),בגלל הבדיקה הענקית שעשיתי הצילום הזה (שכתבתי עליו פעם)(ובנוסף הצבא גם ביקש לעשות את זה)שלא היו כלכך טובים...אבל לבנתיים לפי כל הבדיקות שנתבקשתי לעשות,אני בסדר.מקווה שזה ישאר ככה,כי לצערי תמיד הכל יכול להשתנות לרעה ולא לטובה.ככה זה במחלה הזו.צריך כל החיים לקוות ולקוות.וזה כלל לא קל.

         אני יודעת שאלו החיים,וצריך להמשיך להתמודד,ולא לבכות כל הזמן על החיים,ולא לחשוב רעות.

אבל לי קשה,לי עושה דיכאון,זה לא קל לעבור כל החיים דברים כאלו..כל הזמן לפחד...

     כל מה שעברתי בימיים האלה עזר לי קצת להבין ולקבל את עצמי בנוגע למראה(כתמים)שכבר לא ממש אכפת לי שיראו אותם,כי מה זה כתמים לעומת מצב בריאות??זה פרט שולי לגמרי,משהו קטן!

ככה למדתי ומנסה להמשיך להאמין בזה . זה לא אומר שאתחיל  מחר,לרוץ לים ואלך עם גופיות .ממשיכה ללכת רגיל עם קצר,אבל לא כלכך אכפת לי אם יראו איזה כתם שמבצבץ משרוול החולצה.

ואתם,אתם עוזרים לי מאוד,נותנים לי תמיכה,נותנים לי אהבה

עוזרים לי להמשיך,למרות הכל!!

אני מאוד מעריכה את כל זה ואוהבת אתכם תמיד!!

אני רק בת 19,חושבת בזמן האחרון מה יהיה?

איהיה בסדר,האם המחלה הזו תתפרץ?אם כן מה יהיה איתי,איך היא תתפרץ?

אם איהיה בסדר?אם היא תהרוס לי את החיים? אם אסבול בגללה?

אם אשאר לנצח לבד,בגלל המחלה הזו?לפעמים כלכך כועסת על המחלה הזו,בא לי לצעוקעליה

להגיד לה שתלך,שתעזוב כבר,לא רוצה אותה,מה באת בכלל? מישהו קרא לך שתבואי?

למה את מתעקשת ולא רוצה ללכת? ניתקעת ולפעמים משתולללת?למה? למה מה יש לך??

מעצבנת אחת,תלכי !!!

לא רוצה לסבול בגללך,תלכי מכל האנשים שיש להם את המחלה הזו,נו תלכי כבר!!למה את

לא שומעת אותי??

למה אי אפשר למחוק אותה להיציא אותה אחת ולתמיד?לחסוך סבל כלכך רב מהרבה אנשים!!!

היא גורמת סבל כה רב

לכאב

עצבות

דיכאונות

לפעמים חוסר תקווה

"לבכות על מר גורלי"

                                    למה אין ולמה לא יהיה מרפא לעולם?

למה בארץ אף אחד לא יודע על המחלה הזו

ובחוץ לארץ כן,עד כדי כך שהם יודעים שמזכירים אותה בסדרת t.v באנגליה?!

לא הוגן!!!!!

14.6.07:

עכשיו חזרתי מהבדיקה הצילום שעשיתי .עשיתי MRI.לפני הבדיקה הזו הייתי בצום של שעתיים אבל זה לא  כזה נורא.נכינסתי לחדר הצילום קור אימים שם,שאלו אותי אם יש עליי מתכות ואם יש עליי להוריד אותם עכשיו.

חגורה,כסף,אם יש כתרים בשיניים.כי אם יש אז הם יכולים להתקופף או לזוז ממקום שלהם.נכנסתי לתוך המכונה הסגורה הזו והצרה וכה מפחידה היה לי כלכך קר!! מזל שביקשתי משהו שיחסה אותי כי ידעתי שאפקא שם.במהלך הבדיקה נותנו לי אטמי אוזניים אוזניות וזמזם אם אני צריכה משהו ,אז אלחץ עליו.במהלך הבדיקה נישמעו רעשם חזקים בהתחלה הרעש הראשון מפחיד קצת..

ולאט לאט אפשר להתרגל לרעשים ולדמיין מה כל רעש מזרכיר לך..כדי לא לחשוב על הבדיקה ולא לראות את המקום הצר המפחיד הזה,פשוט עצמתי לי עניים ושכבתי...שכבתי 15 דקות בלי לזוז,לאחר 15 דקות המטיה זזה החוצה,עכשיו מזיקים לך חומר ניגוד.התחלתי להכנס להסטריה כבר לפני שהזיקרו לי התחלתי לבכות נורא.

כל הצוות בא ליהות איתי והרופא ,מזל כי זה הרגיע אותי יכולתי לתפוס את ידו בזמן ההזקה הזו.בהתחלה לא מצאו לי א הוריד כרגיל..אבל היה בסדר מצאו לי בסוף.ואחחחח כאב לי נורא !!

אחרי ההזקרה עדיין הייתי בהיסטריה כולי,עדיין לא נרגעתי לקח לי לפחות 7 דקות להרגע, אבל הייתי בתוך המכונה לא נתנו לי להרגע מכך! ולעוד 15 דקות בערך עוד סיבוב בתוך המכונה לא לזוז!! כבר חכיתי לראות את העולם את הרחוב אנשים להרגיש חופשיה ! וזה הגיעה בסופו של דבר לא יאמן.הרגשתי לא טוב,קמת עם הרגשה שכל הראש והגוף שלי מסתובב וחלשה..ונורא נורא כאב לי במקום של ההזקה! נחתי לי חצי שעה  לנוח להרגע וגם בכל אופן הייתי צריכה לחכות לאיזה דיסק אם הצילום של הבדיקה משהו כזה.פינקיתי את עצמי בציפס טוב בזמן שחכיתי.וסוף סוף אני בבית עכשיו,איזה כיף.אין כמו החיים של החופש!

צריך להעריך הכל הכל בחיים ללמוד לקבל את מה שיש לך ,ולא יותר מידי להתלונן על מה שיש לך.או אין לך.

:16.6.07

לא הייתי רוצה יותר לעולם לעולם לעבור דברים כאלה

לא רוצה את את הסבל הזה לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! =(

נימאס ככה לסבול,נימאס לחשוב ולדעת שיהיה עוד סבל כזה

כי אין בררה ,כי ככה זה עם המחלה הזו,צרכים לעבור סבל רב,

לעבור המון בדיקות כאלה יותר כואבים או פחות כואבים.

ואווף איתם לעולם לא יהיה בשבילי פתרון למחלה הזו.

זה בשבילי משהו חסר טעם!! אתה עובר המון בדיקות,

בדיקות מציקות,מכאיבות,או חדרניות,ואין פתרון לא מוצאים

משהו אמיתי שיעזור לך,לא מוצאים משהו שירפא אותך ~~~באמת~~~ולתמיד

ובסוף כשעושים בדיקות כאלו כה מפחידות כה מכאיבות כה חדרניות ואין סופיות

בסוף זה מותיר אותך עם טראומות חרדות ועצבות!!!

בשבועות האחרונים מרגישה שנורא קשה לי,לפעמים יש ערבים שמקבלת עצבות חזקה מאוד ולא יכולה לעשות כימעט כלום,רוצה רק לישון ולפעמים לבכות  קצת..אתמול היה ממש קשה לי,כל בגלל איזה קיץ ומתח על הבדיקה האוררה הזו,לא חשבתי על זה אבל....עכשיו הבנתי איך ירדתי 4 קילו בערך פחות מחודש...זה הלחץ שלי באמת כולי בלחצים שזה לפעמים מקשה עליי מרגישה שלא יכולה לדבר לא יכולה לזוז ומנסה להתגבר על זה שזה לא ינצח אותי,אבל לפמעים לא מצליחה ומוצאת את עצמי גמורה לגמרי.ועוד אנ צריכה לחכות לפחות שבוע וחצי עד שיהיה לי סופית תוצאות. ומכנסה את עצמי לסרטים קשים אם זה יהיה משהו נורא!!!!

אני לא אחזיק מעמד אם יהיה שם מה שאני חושבת ..(גידול)..(.(מהמחלה הזו)     

אני חייבת למצוא משהו שיעזור לי להרגע ,כי זה כבר מדאיג ..את עצמי,אני אוכלת רגיל לגמרי ויורדת במשקל אני יודעת שזה מהלחץ [כי..במקרה על משהו אני חברה עשינו משהו אצל היעצת והיא הרתה לה שהיא רזתה נורא.אמרתי שגם אני ככה והעיצת שלנו אמרה רואים עלייך שאת בלחץ ואמרתי לה שבאמת אני ככה(רק היא חושבת שזה מהלימדים)מהלימודים לא כלכך בלחץ ולא כלכך אפכת לי במילה לא תיהיה בגרות מלאה.]

מה יהיה?

מה קורה איתי?

שוב הבדיקות שלי...אתמול הייתי בבדיקת רופא שכתבתי עליה בתגובה של הפוסט הקודם

זה היה רופא אורטופד,כבר כמה זמן אני רואה שיש לי משהו קצת בולט ברגל בקסול ואין לי מושג מה זה(גם לא מרגישה שזה מפריע לי הולכת ועושה הכל רגיל,אבל אי אפשר לדעת כלום ממחלה הזאת)

אני כלכך מקווה שזה לא משהו חמור,כי אחרת...ולא באלי עכשיו שזה יהרוס לי את התוכניות שלי,למשל הצבא,..

     הרופא לא ידע מה זה,לא אמר דבר.אז היום עשיתי צילום.רנטגן(ואני צריכה לעשות גם אולטרסונד,ממש כיף לי מילון בדיקות:(אוף איזה באסה לא קיבלנו דו"ח על הצילום הרנטגן,כלכך מפחדת. באמת שלא אדע מה לעשות אם יהיה משהו חמור,

מחכה עכשיו לקבוע תור לאוטרסאוד...יהיה טוב,בעזרת השם.