14.6.07:

עכשיו חזרתי מהבדיקה הצילום שעשיתי .עשיתי MRI.לפני הבדיקה הזו הייתי בצום של שעתיים אבל זה לא  כזה נורא.נכינסתי לחדר הצילום קור אימים שם,שאלו אותי אם יש עליי מתכות ואם יש עליי להוריד אותם עכשיו.

חגורה,כסף,אם יש כתרים בשיניים.כי אם יש אז הם יכולים להתקופף או לזוז ממקום שלהם.נכנסתי לתוך המכונה הסגורה הזו והצרה וכה מפחידה היה לי כלכך קר!! מזל שביקשתי משהו שיחסה אותי כי ידעתי שאפקא שם.במהלך הבדיקה נותנו לי אטמי אוזניים אוזניות וזמזם אם אני צריכה משהו ,אז אלחץ עליו.במהלך הבדיקה נישמעו רעשם חזקים בהתחלה הרעש הראשון מפחיד קצת..

ולאט לאט אפשר להתרגל לרעשים ולדמיין מה כל רעש מזרכיר לך..כדי לא לחשוב על הבדיקה ולא לראות את המקום הצר המפחיד הזה,פשוט עצמתי לי עניים ושכבתי...שכבתי 15 דקות בלי לזוז,לאחר 15 דקות המטיה זזה החוצה,עכשיו מזיקים לך חומר ניגוד.התחלתי להכנס להסטריה כבר לפני שהזיקרו לי התחלתי לבכות נורא.

כל הצוות בא ליהות איתי והרופא ,מזל כי זה הרגיע אותי יכולתי לתפוס את ידו בזמן ההזקה הזו.בהתחלה לא מצאו לי א הוריד כרגיל..אבל היה בסדר מצאו לי בסוף.ואחחחח כאב לי נורא !!

אחרי ההזקרה עדיין הייתי בהיסטריה כולי,עדיין לא נרגעתי לקח לי לפחות 7 דקות להרגע, אבל הייתי בתוך המכונה לא נתנו לי להרגע מכך! ולעוד 15 דקות בערך עוד סיבוב בתוך המכונה לא לזוז!! כבר חכיתי לראות את העולם את הרחוב אנשים להרגיש חופשיה ! וזה הגיעה בסופו של דבר לא יאמן.הרגשתי לא טוב,קמת עם הרגשה שכל הראש והגוף שלי מסתובב וחלשה..ונורא נורא כאב לי במקום של ההזקה! נחתי לי חצי שעה  לנוח להרגע וגם בכל אופן הייתי צריכה לחכות לאיזה דיסק אם הצילום של הבדיקה משהו כזה.פינקיתי את עצמי בציפס טוב בזמן שחכיתי.וסוף סוף אני בבית עכשיו,איזה כיף.אין כמו החיים של החופש!

צריך להעריך הכל הכל בחיים ללמוד לקבל את מה שיש לך ,ולא יותר מידי להתלונן על מה שיש לך.או אין לך.

:16.6.07

לא הייתי רוצה יותר לעולם לעולם לעבור דברים כאלה

לא רוצה את את הסבל הזה לעולם!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!! =(

נימאס ככה לסבול,נימאס לחשוב ולדעת שיהיה עוד סבל כזה

כי אין בררה ,כי ככה זה עם המחלה הזו,צרכים לעבור סבל רב,

לעבור המון בדיקות כאלה יותר כואבים או פחות כואבים.

ואווף איתם לעולם לא יהיה בשבילי פתרון למחלה הזו.

זה בשבילי משהו חסר טעם!! אתה עובר המון בדיקות,

בדיקות מציקות,מכאיבות,או חדרניות,ואין פתרון לא מוצאים

משהו אמיתי שיעזור לך,לא מוצאים משהו שירפא אותך ~~~באמת~~~ולתמיד

ובסוף כשעושים בדיקות כאלו כה מפחידות כה מכאיבות כה חדרניות ואין סופיות

בסוף זה מותיר אותך עם טראומות חרדות ועצבות!!!

האמת יש עוד קצת זמן עד שזה יבוא,זה יהיה רק ביום חמישי אבל  רציתי לכתוב.....!

שוב אני והבדיקות שלי..שבגלל המחלה צרכים לעבור אותם..ביום חמישי מצפה לי בדיקה ארוכה ומעצבנת ונורא מלחיצה אותי.!!!!!

אופיה של הבדיקה,הבדיקה עצמה שנמשכת הרבה זמן,ובלי לזוז!!!!!!!!!!!!!!!!!!!

זה משגע נורא!!!!!

אכתוב עליה מקווה באותו יום שאחזור אם ארגיש טוב,אין כלכך סיבה שלא ארגיש טוב אבל נהיית רגישה אני חושבת לסוגים של הבדיקות הללו..

לא אחשוב עליה במשך השבוע,זה סתם יעסיק אותי לרעה,אני צרכה לחשוב עכשיו על דברים אחרים

המגנים והבגריות!!!

ואי כבר נימאס כלכך לעבור בדיקות של המחלה,במילה אין פתרון זה לא  עוזר לי!! וזה כבר מבאס נורא שעושה בדיקות וכלום לא תורם לי מיזה,רק עצבות לפעמים סבל והרבה לחץ וגם לפעמים כאב..!!לא מבינה את הרופאה הזו לפעמים,שולחים אותך כלכך הרבה למעקבים וכלום כלום לא תורם לך!!!.לא תיצא יום בהיר אחד בריא!!!!! והכל נעלם,ואתה בא אחת לשנה לביקרות כללית כדי לבדוק שהכל נישאר בסדר,במחלה הזו זה לא יקרה,וכניראה לעולם לא,כי זה מחלה נדירה(מבחינת הרופאים לדעתי היא לא ממש נדירה לא משנה)אז למה להם להשקיעה במחלות נדירות,הם משאירים אותנו חולים במחלות חשוכות מרפאה

.