אני חושבת לפעמים על המערכת היחסיים שהייתה לי .

על אהבה הזו שלמדתי עליה הרבה.

עליו ...שהוא לא בא במיקרה ,שהוא נשלח כדי למלא מטרה ..

מטרה חשובה בחיים שלי,שאצליח להבין דברים חיובים על עצמי.

דרכו הצלחתי להרגיש אהובה ,דרכו הצלחתי להרגיש בטוחה.

דרכו הרגשתי ביטחון בתוך עצמי,דרכו הצלחתי להבין שאני מיוחדת..

מרגיש לי שהוא בא אליי מתוך תפילת לה' .

,שחשבתי עליו..

 שקראתי לו..

וכך ביום המתאים ,ביום הנכון הוא בא אליי הוא שמע אותי קוראת לו..

ולמרות מחסום יחסית גדול לא רציתי לוותר עליו כלכך מהר..

כי, הוא לא בא במיקרה..הוא בא אליי כי הרי קראתי לו..

הייתי צריכה אותו אחרי כלכך הרבה זמן..

אחרי כלכך הרבה שנים..

אחרי כלכך הרבה דברים שעברתי..

הוא שמע אותי קוראת לו

שמע אותי מדמיינת אותו מתוך תפילות ובקשות לה'..

נכון שהיה הרבה כאב שם

נכון שבכיתי לא מעט בגללו.

אבל ,הוא לא בא  במיקרה הייתה לו מטרה

לשנות אצלי דברים חשובים,קו מחשבה חשוב מאוד..

להבין שאני מיוחדת ,לתת לעצמי קצת להרגיש שמגיע גם לי שיאהבו אותי.

לתת לי להרגיש שתקווה תמיד נמצאת.ואהבה כאן

אהבה קיימת ..

אבל עכשיו,אחרי כלכך הרבה עליות מורדות שזה כבר לא ממש היה בריא לשנינו.

הדרך עכשיו התפצלה,אבל עדיין אני מרגישה אותו.

מרגישה אותו לפעמים עלידי.

מרגישה אותו בלב..

לא הייתי רוצה לשכח הכל..

אבל ,לוקח זמן להתנתק מכאב הפרידה.(עברו שובעיים)

כי ,הוא היה משהו מיוחד.

הוא היה אהבתי הראשונה..

הרבה זמן לא הייתי פה ,אני מרגישה

 שאנ קצת מזניחה את הבלוג ולא מבקרת אצלכם מספיק

אני כותבת פה ופתאום שמה לב ,

שמחר יהיה שנתיים מהגיוס שלי (18/10/09)

לא יאמן איך עברו שנתיים ..

שזהמן עבר כלכך מהר  ומה שעברתי

בכל השירות הצבאי שלי ואחריו .

לימודים,חו"ל ,אהבה..

ואני יכולה להגיד שאני רק שמחה סה"כ על כל הדברים האלה

על החוויות הצבא למרות שהיו הרבה תקופות לא נעימות שם

אבל ,לא נשברתי לרגע והייתי חזקה מולם ..

ולאחר מכן שלמדתי בזמן הצבא וגם קצת אחרי ועל ההצלחה הזאת שהייתה

שהרגשתי כמו "מלך העולם" שזו הרגשה מאוד שווה וזוכרים אותה תמיד..

ואחרי זה חו"ל שהייתי ואיי זה עבר שם כלכך מהר שבא לי שוב חו"ל ..

והתקופה של אהבה ,היא הייתה צריכה לקרות ,היא הייתה חשובה לי

הרבה זמן -תקופה ארוכה מאוד מאוד לא הייתה לי אהבה והוא הגיע אליי ,אז בזמן כלכך מתאים

שקישרתי את זה רק לדברים טובים,אבל היו שם מלא עליות ומורדות והמשכתי לאהוב למרות הכל..

ואני עדיין אוהבת,אבל צריכה להתנתק לאט לאט..כי זו לא אהבה בריאה.!

**עכשיו אני שומעת את השיר "אני יכול לעוף" שיזכיר לי שאפשר לעשות הכל שרוצים

ואסור אף פעם לוותר .נכון לפעמים קשה או מרגישים תקועים ,אבל צרכים לבסוף

להתחיל לפרוש כנפיים ולהתחיל לעוף ,לעוף בעדינות ומשם להמריא לשמיים גבוהה.

רציתי להקדיש את הפוסט למישהו מאוד חשוב

למישהו שגדלנו עליו

מישהו שתמיד שימח אותנו

מישהו שידע ואהב לשיר ולכתוב

שירים לילדים ומבוגרים וידע לגעת קצת גם לעולם המזרחי בשירו.

עוזי ,

היית ותמיד תשאר בליבנו לעד !

וכשתמיד נשמע את השירים שלך

השירים של פעם נזכר בילדות כמה היא הייתה יפה

כמה אתה עשית לנו ילדות נהדרת !

חלום עליכם,והופה היי וכל שיריך המדהימים

וקישטת למבוגרים את העולם המוזיקה .

(נסיתי לשים סרטונים

אבל לא מצליחה לא יודעת כניראה עובר משהו על יוטיוב)

בפוסט האחרון שלי בחרתי מהר לעשות חסימת תגובות

כי ,אני מתחטרת  על הפוסט .

אבל ,יש גם צד שלא הייתי רוצה למחוק אותו.

והחלטתי להביטח לעצמי לנסות לדבר על זה כמה שפחות

ללכת עם הלב שלי ולתת לעצמי להרגיש טוב.

לתת לדברים פשוט לקרות ופחות לגרום לעצמי לכאב.

ולגביי הפתיחת הדף החדש,

אני באמת רוצה לפתוח דף אחד ואני לא מדברת על הנושא של הפוסט הקודם.

אני מדברת על זה שאני רוצה יותר לקחת מטובציה ויותר ויותר כח לגביי העתיד העובדות והלימודים שמאוד חשובים גם לעשות.

אני חושבת עם עצמי ומנסה להבין כמה כח היה לי למרות קשיים למרות מכשולים

איך שהצלחתי להגיע לאן שהגעתי -

התנדבות לצבא השארות בצבא למרות

שחוויתי התנהגות לא נעימה מהצד כל המפקדים 

ושלא וותרתי  ולא עזבתי את הצבא

והיה לי את הכח להלחם ולסיים את זה

ולהיות גאה בעצמי כמובן.

נכון לפעמים לוקח זמן שדברים יגדלו ויצמחו

אבל צריך לפתח אותם ולא להזניח אף פעם.

ולבסוף יצמח משהו יפה וגדול!רק צריך אמונה והתמדה

חג סוכות שמח אהובים שלי

ושיהיה לכם שבוע נפלא

נפגשנו באותה גבעה

הלכנו הביתה לאורך אותו שביל

ליד השער ההוא הבטחנו זה לזה

שלעולם לא ניפרד.

לילה אפל לענה מסביב

עיינים אהובות

ציפייה למלים

קל כלכך להפרד

קל כלכך להפגש

אך כיצד להפרד מכאב הפרידה

איש עדיין לא גילה..

מתוך הסדרה מרחק נגיעה...

אני יודעת שחייבת לפתוח דף חדש

ואני מנסה לעשות את זה ומקווה

שלאט לאט אני ארגיש יותר טוב

שאצליח להמשיך הלאה ולהאמין

שבעתיד יהיה יותר טוב.

להבין שמה שהיה ,היה הדבר הכי יפה

ושינה אותי המון ורק נתן לי טוב.

אבל גם לדברים טובים לפעמים יש סוף

וצריך להמשיך לחיות למרות הכאב

למרות הפרידה.

למרות שאולי הייתה אהבה..

שהיה טוב ,צריך להמשיך הלאה בחיים.

ולהשאיר את החוויה הטובה כזיכרון יפה..

כבר חודש אוקטובר

ואני רוצה ומקווה שיפתחו

דברים חדשים שיהיה יותר טוב

אולי זה צריך להסתיים

אולי זה צריך הפסקה

אולי לתת לדברים פשוט לקרות ולקבל אותם?

מפחיד ומצמרר

שמחה לראות את הגלעד

לראות שהוא בריא לפי מה שמספרים

מפחיד אותי לחשוב על כל מה שהוא עובר

כל כל שניה על כל דקה

חייבים כבר להחזיר אותנו

את הילד שלנו.

שהוא נחטף הוא היה ילד

ועכשיו הוא בן 23 כבר כמו גבר קטן

לקחו מימנו את השנים היפות

מתי תחזור אלינו גלעד?

עריכה 2/10/09 שעה 17:00