http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=375595&blogcode=10352098

בהמשך לפוסט של רועי,

אני מעבירה הלאה את הכתיבה שלי בנוגע למצב בדרום,

קשה לי להרבות במילים,אבל אני כותבת מכל אהבה שלי

לכל תושבי הדרום!

מבין כל הפחד,מבין כל הרעש,

מנסים לקחת אוויר לנשימה,אוויר שינסה להרגיע.

כלכך הרבה רעש,כלכך הרבה פחד,

*עד מתי הכל ייגמר?

*עד מתי נמשיך לסבול ולפחד מהרעש?

המון שאלות,מתרוצצות לנו בלב,והפחדים ממשיכים לגדול.

*האם יש מישו שיצליח לענות?

השכנים ברחוב ,אנחנו רואים אותם

רצים ,מנסים למצוא מקום להתחבא.

כולנו מול הטלוזיה והפחד ממשיך לעלות.

הרעש לא נפסק.

מתפללים שהכל כבר ייגמר,

לנסות לדמיין שהכל חלום רע,

ומחר נתעורר 

ונחזור לראות את האוויר שלנו

נחזור לתוך השגרה שלנו..

עכשיו אנחנו צרכים להתאחד,

להתחזק ולחזק אחד את השני.

תושבי הדרום,

אני שולחת לכם את אהבתי,אני שולחת לכם המון כח,שתנסו לקחת את האוויר לנשימה,שתנסו להיות חזקים,אתם לא לבד וכולנו איתכם לחזק אתכם,אנחנו איתכם לאורך כל הדרך.

ואני לא שוחכת את הצבא שלנו,שאני שולחת אהבה גדולה המון כח,שכולנו נזכה לקחת את האויר שלנו את השקט שלנו.

שמתחיל להיות קר בחוץ,ליבי מתחיל לקפוא.

הכל מתחיל להיות קר,לבד ועצוב.

מחפשת את האהבה באוויר,מחפשת את השמחה באוויר.

אך כלכך קר בחוץ,כלכך אפור שלא מצליחים כבר ליראות.

את אהבה,את האושר.

שמתחיל להיות קר בחוץ מחפשת את אהבה,

את החום שמצילים אותנו מפני הקפור.

הימים הקרים האלה ,שדוקרים בליבי

שגורמים לי לשכוח שעד לא מזמן היה טוב ,

שעד לא מזמן ליבי היה מלא בשמחה,-שלא הייתי לבד.

מנסה לקחת נשימה בין כל הקור.

מתחילה לקפוא,היכן אהבה נעלמה?

היכן השמחה נעלמה?

שמתחיל להיות קר בחוץ ליבי מתחיל לקפוא,

רגע של הרגש שעובר מעט בליבי

שלפעמים הוא מודחק מאוד אצלי והרגשתי שאני

רוצה להוציא אותו מעט,לשחרר את הלב,

כדי לאפשר ללב להמשיך לחיות ולשמוח וכמובן להרגיש את אהבה.

מוקדש לעידן שניר ז"ל

אני לא זוכרת איך הגעתי בדיוק לכתבה הזאת אבל מצאתי אותה בין האתרים.התרגשתי מאוד,

קודם ראיתי את הסרטון של חבריו של עידן ז"ל הכינו והוא הכין עימם והם הכינו סרטן בן 15 דקות.

עידן שניר ,לקה במחלת הסרטן שלושה פעמים,ובפעם השניה שהתגלו אצלו הגורות הוא רצה למות.

הוא אמר זאת מול הרופא וההורים שלו,אבל לאט לאט הוא התחיל להרומם ולהבין שהחיים נמשכים.

הוא הקים יחד עם חבריו אתר תמיכה שעד היום הוא ממשיך לפעול והוא מאוד פפולרי (ממאיר).

אתר שיש בו הרבה צחוק ושמחה למרות הכאב והקושי.אתר שניראה מאוד ידודתי ועוזר לבני נוער ומציאת חברה מצוינת תומכת ולא מפסיק לחייך.

אצל עידו המחלה התחילה בצבא,הרופא הצבאי לא התייחס לכאבים של עידן ושלח

אותו לאוהל.לשכב ולנוח.(כמה מרגיז הקיררות של הרופאים הצבאים -נורא (תבינו שאנחנו בני אדם)

אך הוריו שלחו אותו לצילום פרטני ושם זה התגלה בברך של עידן.

 התאריך שהתגלתה המחלה הנוראית והכואבת

היה 1 באפריל.עידן לא ידע איך לספר זאת לחבריו ושזה גם יצא בתאריך כזה ,הם חשבו שהוא צוחק איתם.

היה לו מאוד קשה להסביר ולהגיד שזה לא צחוק וכך זה באמת.

עידן כתב בכתה בווינט מרגשת שיש באה קטעי "הומר" וקטעים עצובים.

הכתבה כלכך מרגשת וריגשה אותי,ואני זוכרת הרבה מילים שהוא כתב שם שנחרטו לי בלב.

הסרטון חרוט בליבי,כמה שעידן לא הפסיק לחייך וחבריו תומכים בו כלכך ונותנים המון אהבה.

שזה כלכך מקסים ליראות שחברים נמצאים איתך במצבים מאוד קשים .

ולא מפסיקים לתת ולהעניק אהבה .הסרטון היה עצוב לבסוף ,אבל הוא נשאר חרוט אצלי בלב עם אהבה גדולה לעידן וחבריו.

הכתבה והסרטון עזרו לי להבין ולזכור שלמרות הקשיים חשוב "לצחוק" עליהם ולנסות למצוא דברים מצחיקים,כי הצחוק הוא הבריאות וחבל לשקוע ולשקוע בעצבות שלנו.הצחוק הוא המרפאה

.והתרשמתי מאוד מהאתר ויצא לי לגלוש בו והוא מאוד ידודתי ומאוד עוזר,חשוב לישמור על הומור ולנסות להראות את המחלה כמשו פחות מאיים.

הכח רצון שלנו הוא גדול וחשוב לישמור עליו ולהאמין בטוב ותמיד להחזיק בו.

כמה שמתחיל להכיאב לי ולצבוט לי בלב שאני כותבת על הנושא,אני מרגישה שחשוב לי להמשיך עוד ועוד לכתוב על כך .,לכתוב על עידן וחבריו.חשבתי אפילו לכתוב שיר אבל ,זה ממש קשה והמילים לא מצליחות לצאת,הן נחנקות מבפנים.

במעבר מאוד חד

תהילה,

אני לא ממש הצלחתי להמשיך במשחק של 7 עובדות,אבל אתן לך קישור עליי ששלחת לי קישור להשתתף במשחק :-)

הבלוג של תהילה המקסימה :)

שיהיה לכולם שבוע רק טוב

ותמיד תשמרו על החיוך ואהבה והנתינה לאחרים

אני אוהבת אתכם מאוד אוהבים שלי.

_אני רוצה גם להתייחס לנושא שרועי כתב על סער וולפמן (קישור)

רועי כתב על מיקרה שבעל חנות לפיצה אטום רגש שהתייחס זוועה לילד סער וולפמן .סער ילד מקסים ,והבעל החנות אטום רגש לאנשים,אטום רגש לאנשים שקצת "שונים" וזה זיעזע אותי וקראתי את הכתבה על אותו מיקרה.והרגשתי שאני רוצה גם להתייחס ולכתוב.ולהביעה את דעתי.

התרגשתי מאוד ליקרוא את הסיפור של אותה אמא של סער,ילד מלאך ויפה והכי מוכשר ומקסים שלה.על התמודדות שלה עם הילד ואיך היא התחזקה,קשה לי למצוא מילה מתאימה,כי המילה חולה היא לא מתאימה וגם לי קשה להשתמש במילה "אוטיזם" אז אומר המלאך,כי לדעתי ילדים לא נולדים סתם וילדים כאלה הם ילדים של מלאכים.אף ילד לא נולד סתם .ולהכל יש סיבה.

ולהכל לבסוף הדברים יסתדרו לטובה .וחשוב לזכור שמבין הקשיים אנחנו יכולים להתחזק

התרגשתי ליקרוא שלמרות כל הקשיים אמא של סער התמודדה איתם ורק התחזקה.והקרינה המון אהבה לילד שלה.איך שהיא גידלה אותו לקחה אותו לטיפולים ולא הפסיקה לתת אהבה.

וזה מאוד מאוד חשוב אהבה לילד ,זה מאוד חושב להראות לילד כמה הוא מוכשר ,כמה הוא אהוב .

זה מזכיר לי את ההצגעה שראיתי לפני שנה וחצי על מלאך עם תסמונת דאון-על בן אדם מקסים שעושה הצגה עם אחיו המספרים על חייהם .דקל הוא המלאך,מספר על החיים שלו והקשיים שהרגיש כל השנים,

אתן דגש על נושא הצופים כמו שהוא מאוד הדגיש במהלך ההצגה.דקל רצה להרשם לצופים

בשכונה והצופים אמרו לאמא שלא שלא רוצים אותו ,בגלל מי שהוא!!

אבל האמא לא הפסיקה לוותר ותמיד אמרה לילד שלה שהוא שלה שהוא הכי מושלם שהוא חכם נתנה לו אהבה הראתה לו שתמיד יש תקווה.

לצערי יש אנשים בסביבה רעי לב,חוסר רגש הרואים מישו קצת אחר,מישהו קצת שונה הם מתעללים בו מתנהגים מגעיל וחוסר רגישות ולא מתייחסים ולא נותנים אהבה.הם חושבים שאנשים שניראים קצת אחרת מהם או מתנהגים קצת אחרת הם

,בלי רגשות ובלי רצון לאהבה.והם טועים בגדול!כולנו בני אדם ולכולנו יש רגש והרצון לאהבה והרצון להיות עם חברים ולהיות שייך!

אני מקווה שיום אחד האנשים עם החוסר רגש והמודעות לסביבה יתחילו להבין שכולם בני אדם גם אם , יש מישו קצת שונה או ניראה אחרת,צריך לתת הזדמנות לכולם לתת סובלנות וסבלונות

 ליראות שהילדים המלאכים האלה מקסימים ומדהמים ויכולים לתת לנו המון המון אהבה .

התינוק שלי הוא המלאך שלי.

התינוק שלי נולד לי ,כולנו שמחנו .

סבא צהל משמחה בכל בית חולים הילדות שנולד לו נכד.

כולם שמחו שנולדת מלאך שלי.

מלאך קטן וטהור,

מלאך עם נשמה עם חיוך מקסים.

מלאך מושלם שלי ואהוב שלי.

אתה תמיד תהיה שלי -ילד מושלם

ילד יפה

תמיד אוהב אותך לעולם לא אותן לך להרגיש אחר-

כי אתה לא אחר מאף אחד ואתה המלאך שלי.

לא אפסיק לתת לך אהבה,לא אפסיק לעזור לך

להמשיך להתפתחל מלאך גדול ומקסים

למלאך יפיפה.

ואתה תמיד תהיה הילד שלי ,התינוק שלי.

המלאך היפה שלי -אוהב אותך תמיד

איך שאתה ,כי אתה שלי.

לפעמים השמים מתכסים בעננים אפורים,עננים כבדים.

לא מצליחים לראות את קרני השמש  והכל נהפך להיות קודר בחוץ.

רוצים לנסות לעוף לחפש את קרני השמש שמנסות לבצבץ מבין העננים .

אך ,זה קשה ,קר והעיינים מתחילות לדמוע .

בדמעות קרות הזולגות מטה ללב.

המון עננים ממלאים את השמים באפור והכל ניהיה קר בחוץ.

אין יותר זכר לשמש ,לקרני האור ולשמחה שהיתה בחוץ.

כי,העננים האפורים הכבדים מכסים את כל השמים.

מכסים את השמש המיראה על פנינו.

מלמטה מתפללים עליו שם בשמים, לראות שוב את השמש,יותר מידי חשוך וקודר.

הכל מתחיל לדמוע.אפילו העננים האפרים והקודרים מתחילות לבכות והדמעות נופלות על ליבנו..

נופלות לאדמה שלנו שבאה אנחנו נאחזים.

אתה שומע הכל ,אתה בליבנו,נא שמע תפלית ליבנו.

החזר לנו את השמש שהאירה על פנינו.

יותר מידי קר ובדד ,העננים האופרים כלכך קשים.

ויש כבר דמעות בענינו שלא ניתן לעצרם.

הכל כבר עבר,הכל הרגשנו,למה הענינם האופרים לא עוזבים.

חוזרים ומעייפים את לבנו.

כבר הכל נשבר התעייפנו.

הכין השמש שמלטפת,שמאירה את ליבנו.

האם עוד נזכה לראות שוב את קרני השמש

מלטפות את פנינו.

זאת קשה לדעת.

רוצים רק להאמין

שאתה מקשיב.

ושיום אחד נבין,ונרגיש

שיש מלאך בשמים והוא ישמור עלינו.

ועוד השמש תחזור ותאיר את ליבנו

שתטלף

את

 הנשמה

 ותשלח

אהבה .

**************************

אני בסדר,

לפעמים יש ימיים שהםאפורים ומרגיש שהכל אבוד .

ושכואב ובודד. הרגשתי שאני רוצה לכתוב ,קצת להוציא על זה.

רציתי להגיד תודה רבה על התגובות על הפוסט הקודם

אני אוהבת אתכם מאוד,

ותמשיכו תמיד לחייך ,לצחוק ורק להנות זה הכי חשוב.

שולחת לכם חיבוק גדול

והכי חשוב שתשמרו על עצמכם,כי אתם הכי מיוחדת ,כל אחד בפני עצמו.:-)

שמתי לב שזה עכשיו הפוסט הראשון שלי בחודש דצמבר.

אז אוסיף פה חודש נפלא לכולם :-)